החמצת הרכבת

הן בצבע אדום, ושברכבת יש קרונות עם מיטות… זאת תהיה הנסיעה הראשונה שלי ברכבת.

[חצי שעה חלפה עד שהגעתי לתחנה]. טוב, לפחות הלכתי עם החברה הכי טובה שלי, רוני. דיברנו כל הדרך.

לאחר דקות ספורות קנינו כרטיסים לירושלים, והמשכנו לדבר על חווית הנסיעה, אמרתי לה שזאת תהיה נסיעתי הראשונה ברכבת , והיא התחילה לצחוק, שאלתי אותה למה היא צוחקת והיא אמרה לי שהיא הייתה המון פעמים ברכבת בחייה ולכן היא לא מתרגשת כמוני. העפתי מבט בשעון וראיתי שיש לנו עוד 10 דקות עד שהרכבת תגיע.

שאלתי את רוני אם היא רוצה שנלך לקיוסק להביא לנו אוכל ושתייה לנסיעה, היא ענתה שכן. אני קניתי לחמנייה ושוקו ורוני הסתפקה בבקבוק מים קטן. שתיתי מיד את כל השוקו וזרקתי את הבקבוק שנותר לפח. התחלתי לאכול את הלחמנייה התעורר בי צמא, ובקשתי מרוני שלוק מהמים שלה, היא אמרה לי שאם היא תיתן לי לא ישאר לה די לנסיעה. אמרתי שאם אקח רק שלוק אחד ישאר לה די.

"שלוק שלך זה כמו שלוק של פיל." "סליחה, אולי שלוק שלך הוא כמו של פיל, שלי כמו של יתוש." "עכשיו אני בכלל לא אתן לך לשתות."

רוני הסתובבה והלכה לכיוון הקופות. הלכתי בעקבותיה, עצרתי אותה ואמרתי לה שאני מצטערת. הבנתי שרוני רוצה לדבר על מה שקרה, אבל המילים נבלעו בגרונה, ראיתי שרוני שוקלת מה לומר. ולפתע ראיתי שהרכבת הגיעה לתחנה, אמרתי לרוני שאני אוהבת אותה ושאני לא רוצה להרוס את החברות איתה, היא אמרה שהיא אוהבת אותי והתחבקנו, ואז שתינו התחלנו לרוץ לצד הרכבת, אבל לא הספקנו להגיע בזמן הדלתות נסגרו מהר מידי, לפתע זלגה דמעה מעיני, התחלתי לבכות, רוני עודדה אותי היא אמרה שזה לא נורא, שתיהיה עוד הזדמנות…

חזרתי הביתה, עדין קצת בכיתי, אמא שאלה אותי למה אני בוכה, ואז סיפרתי לה שאיחרתי את הרכבת, אמא אמרה שהיא רוצה להגיד לי משפט, תגידי אמרתי לה והיא אמרה לי את המשפט הבא: לא לרדוף אחרי בנים או רכבות. תמיד יבואו אחרים…

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה