הסיפור על הקרון שירד מהפסים

אלון גר ליד תחנת הרכבת.
בכל ערב, בדרך הביתה מגן המשחקים, הוא עוצר רגע
ומתבונן ברכבות האדומות והמבריקות שנחות על הרציף.
ערב אחד, כשעמד במקום הקבוע שלו, אלון שמע קול.
-"היי", אמר מישהו.
אלון הסתובב, ולא ראה אף אחד. התחנה היתה ריקה מנוסעים.
-"היי! כאן"! אמר הקול שוב. "כאן, כאן. זה אניהקרון האחרון"…
-"הקרון האחרון? אבל קרונות לא יודעים לדבר", אמר אלון.
-"אני כן", לחש הקרון. "אולי תעזור לי"?
-"לעזור לך? איך"? התפלא אלון.
-" נתק אותי מהרכבת", ביקש הקרון בקול עצוב.
"נמאס לי להיגרר אחרי כל הקרונות, ולנסוע בכל יום על אותם הפסים – לאותן התחנות. משעמם לי. אני רוצה לראות מקומות חדשים ולפגוש אנשים מעניינים. אולי ניסע אל הים"?
-"אבל אתה קרון", אמר אלון. "אף פעם לא ראיתי קרון של רכבת בחוף הים".
-"אז מה", השיב לו הקרון בקול נעלב. "מי אמר שקרון לא יכול"?
-"וחוץ מזה", המשיך אלון, "הקרונות האחרים לא ישימו לב שאתה לא כאן"?
-"לא", אמר לו הקרון. "הם תמיד טרודים וממהרים, וכלל לא מסתכלים סביבם".
-"טוב", אמר אלון. "בוא. אל חוף הים".

הוא לחץ על כפתור נסתר, ליד דלת הקרון שלו – עכשיו הוא כבר היה הקרון שלו
ופתאום נשמע מן "טאק" רועם וקצר, והקרון היה חופשי.
-"זהו", אמר אלון. "אתה יכול לרדת מהפסים".
אבל הקרון היה שקט, ולא זז. דקות ארוכות חלפו.
-"נו, למה אתה לא יורד מהפסים"? התפלא אלון. "רד כבר"!
-"סליחה", אמר הקרון. "הייתי עליהם כל כך הרבה שנים, עד ששכחתי איך מרגישים
כשהם לא נמצאים מתחת לגלגלים. זה מוזר, ומשונה, ומפחיד".
שניהם שתקו וחשבו, ועוד קצת, ואז זה קרה.
הקרון נסע וקרקש – התקדם וחזר עד שהתרגל לקרקע שמתחתיו.
"בוא, תעלה", אמר הקרון לאלון. "נוסעים אל הים".
והם נסעו. בהתחלה לאטלאט ומהוסס, ואחר כך מהרמהר ורועש.
-"החול מדגדג", אמר הקרון כשהגיעו, וצחק צחוק קטן. "איזה מזל שירדתי מהמסילה.
אילו הייתי נשאר על המסילה, אף פעם לא הייתי יודע איך מרגיש חול".
משב של רוח קרירה עבר, וליטף את שניהם ברכות. "היי", אמר הקרון, "לרוח יש טעם מלוח.
אילו הייתי נשאר על המסילה, אף פעם לא הייתי טועם רוח מלוחה".

כשהם חזרו אל הרציף, ראשוני הנוסעים כבר היו בתחנה.
-"תבוא שוב"? שאל הקרון בפה מלא חול,
רגע לפני שהתחבר מחדש לשרשרת הקרונות הארוכה שלפניו.
-"בכל פעם שתקרא לי", השיב אלון. "בכל פעם שתרצה לרדת מהמסילה".
-"תודהההההההה", אמר הקרון, וקולו המתרחק נבלע בשאון הקטר המאיץ בשריקות –
אל עבר התחנה הבאה.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה