הסיפור על עומר וגיא ואמא ועל הרכבת שלא רצתה לזוז קדימה

בוקר אחד יצאו עומר, גיא ואמא לטיול.
לאן ניסע? מה את חושבת?
יש לי רעיון!
ניסע ברכבת!

עמדו על הרציף חגיגיים,
והתרגשו לראות את הרכבת ואת כל הנוסעים.
הקשיבו הקשיבו! יציאה מרציף ארבע!
התיישבו ואמרו לכרטיסן תודה רבה.

קדימה רכבת, אנחנו מוכנים!
אבל… למה לא זזים?
רכבת, קדימה! מה קרה?
הרכבת לזוז – לא רוצה.

הכרטיסן מזיע,
הנוסעים ממהרים וחייבים להגיע,
בקרונות בהלה והמולה.
יש אולי כאן תקלה?
מה פתאום את לא רוצה?
קדימה, זו פקודה!

אבל הרכבת?
לא זזה, אין תנועה.
הקטר מקטר,
הקרונות עמוסים,
הנוסעים כועסים,
והרכבת- פשוט ירדה מהפסים!

אמא, אולי נתקרב ונשאל מה קרה?
אולי היא נעלבה או מפחדת,
לפעמים זה יכול לקרות לרכבת.

סליחה, סליחה,
נדחפו שלושתם במעבר
עד שהגיעו לקטר.

סליחה, אדון קטר, אפשר בבקשה לשאול:
למה לא נוסעים ישר, לא לימינה ולא לשמאל?
אך הקטר כועס, זועף, מקטר ועצבני
מי שיחליט זה רק אני!

אדון קטר, בבקשה…
אולי ניסע לחיפה?
אומרים שהיא כל כך יפה!

לא! זה משעמם.

אולי ניסע עד נהריה או אכזיב?
נראה את הים, זה כל כך מלהיב!

לא ולא! זה גם משעמם וגם ארוך.

אולי ניסע לבאר שבע?
נראה מדבר וגמלים וטבע!

לא, לא ולא! זה סתמי, ישר ומיותר!

אז אולי… ניסע לירושלים?
לא! זה ייקח יומיים! ואין לי סבלנות לתחנות ביניים!

ובכלל, כל הזמן הלוך! ו.. חזור!
קדימה ואחורה במישור!
לא ולא, ו..לא!
ש-ב-י-ת-ה!

שתקו אמא ועומר וגיא
שתק הקטר ושתקו הקרונות
שתקה הרכבת
ש-ת-י-ק-ה.

הי, שאל גיא את הקטר,
וליטף לו בעדינות את הכפתורים,
יכול להיות… שאתה רוצה להיות רכבת הרים?
כי גם לי לפעמים קצת נמאס מהפסים הישרים.
וגם אני אוהב לצאת מחוץ לקווים.
לצייר קשקושים ודברים לא ברורים.

כן… אמר הקטר, ולאט לאט שחרר את העשן,
האמת היא… שעל זה אנחנו חולמים כל הזמן.

אני מבין, אמר גיא,
גם אני מבינה, אמא אמרה.
לפתע עומר שאל: מוכנים לפעולה ?
קטר! הדק את הקרונות, התכונן לנסיעה.
גיא, תפוס את ההגה, אמא- היום את מרשה!
הוא חטף את הרמקול והודיע בכריזה:
הקשיבו הקשיבו, כל הנוסעים!
תעצמו עיניים, תחזיקו ידיים, כי מעכשיו… זו רכבת הרים!
מוכנים? מוכנים!

התרגש הקטר, התחבקו הקרונות,
והגלגלים החלו לנוע ולהשמיע קולות…
ווי- הא! קדי-מה!
גבוה,
הצידה
למעלה
מהר
סיבוב
אחורה
קדימה
לשחרר!
אפילו הנוסעים שנבהלו
גם הם בסוף חייכו.

ו… עכשיו, עוצרים ודי.
להתראות אמא, עומר וגיא!
להתראות קטר!
והקטר היה מאושר.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה