הקטר של אריאל פוגש חבר

אריאל מאוד אוהב רכבות
יש לו את כל הרכבות השוות:
רכבת צבעונית שנוסעת מסביב לעולם,
ורכבת שמינייה השווה מכולן,

במקלחת יש לו רכבת בועות,
ובסלון יש לו רכבות שנוסעות,
ועוצרות בכפר ובעוד תחנות,
ובסל בחדר עוד כמה קטנות.

אבל ההורים מאוד מצטערים,
שלאריאל אין בכלל חברים.
חברים כלל לא מבקרים,
זה רק אריאל והקטרים.

הגיע היום הראשון של הגן,
ואריאל לקח לו קטר קטן,
ובשעת המשחק החופשי של כולם,
היו אריאל והקטר לבדם.

כאשר דולב ניסה להצטרף,
אריאל כעס ואמר "זה לא כיף"
הוא נסע עם הקטר לארץ רחוקה,
ולא דיבר עם דולב אפילו דקה.

כשאימא באה אותו לאסוף
אמר אריאל "סוף כל סוף",
אימא אמרה אולי כמו בבית תהיה אחראי
על חלוקת הדפים או חלוקת הצבעים?

השיב אריאל: אני לא אוהב אף אחד,
אני מעדיף להישאר לבד.
מהקטר אני הכי נהנה,
ומהמסילות שאני בונה.

"אבל הרכבות יהיו עצובות
בלי אנשים שיסעו מבית הנתיבות"
"בית נתיבות? למה הכוונה?"
"זה שם יפה בעברית לתחנה"

"אוי אימא, זה לא מעניין
אני רוצה לנסוע לזה אני מתכוון
את הקטר זה כלל לא מרשים
אם בתחנה יש אנשים".

אריאל התקלח עם הקטר,
ונכנס למיטה עם קטר מצויר,
ובאמצע הלילה הוא שמע את הקול,
של הקטר שלו, הכי גדול.

הקטר אז אמר בקול מצמרר:
"בוא איתי לבקר חבר"
הם נסעו על פסים באמצע הרחוב,
והגיעו לבית קטן וצהוב.

"איזה מין בית צהוב ומוזר"
"יש לי כאן חבר משכבר.
היינו יחד באותו המפעל
זה לצד זה באותו המגדל."

שם אריאל פגש את דולב,
עם קטר יפה שהוא גם חיבב
הקטרים נשפו זה לזה לשלום
ושאלו איך עבר עליך היום?

"גם אתה אוהב קטרים?"
"קטרים, רכבות, המון דברים!"
ואז אריאל חש איזה אושר
כמו פרפרים שקמים לחיים בבוקר

"אתה מתקלח גם כן עם קטר?"
"קטרים עושים אותי מאושר!"
וכך כל הלילה בנו הם פסים,
"להיות עם חבר זה דבר מקסים!"

ואז לפנות בוקר הם חזרו למיטה,
(הם הצליחו לחזור בדרך שקטה)
וכשהגיע הזמן של אריאל להתעורר,
הוא החליט שהוא, בכל זאת, רוצה חבר.

בכל זאת הוא לקח קטר אל הגן,
אך הפעם לא בזבז את הזמן,
הוא התחלק עם דולב והדס,
והיה קשוב וגם מנומס.

וכשאימא הגיעה בסוף היום,
אריאל אמר שהיה כמו חלום,
וכאשר סגרו את השערים,
שאל אם אפשר להזמין חברים.

הגן, הוא אמר מקום נהדר
הלוואי שיגיע כבר יום המחר.
הקטר הגדול חייך לעברו,
וכך חייך גם חברו.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה