הרכבת המגשרת

רון שיחק בחדרו כשלפתע שמע את אמא מדברת בסלולר מהמטבח עם אבא,
"רק מזכירה לך שהיום יומולדת של רון" אמרה, בטוחה שהוא, רון, עסוק בענייניו ולא שומע אותה.
"וגם סיכמנו שהשנה אתה זה שקונה לו מתנה ליומולדת" שמע אותה ממשיכה.
הוא לא שמע מה אבא ענה, אך אמא אמרה בתגובה "זה בדיוק הרעיון יקירי, שלשם שינוי תחשוב אתה מה לקנות לו, אולי זה יזכיר לך שחוץ מעבודה יש לך גם בית ומשפחה."
כמה שאמא צודקת, חשב רון. אני כבר בן שש, ואבא תמיד עסוק בעבודה. תמיד מגיע בשעה מאוחרת ואפילו בסוף שבוע הוא כמעט ולא מוצא זמן להיות אתי לבד… כבר שמעתי את אמא אומרת לו, שאנחנו לא מחוברים מספיק.
והאמת, שאני אוהב מאד את אמא, חשב רון, אבל בטוח שהיה לי יותר כיף אם גם אבא היה מוצא יותר זמן בשבילי. מעניין איזו מתנה הוא יביא לי?

רון התבונן בעיניים סקרניות ברכבת החשמלית שקיבל ליום הולדתו מהוריו.
תוך כדי המולת היומולדת, הוא מצא את עצמו מרכיב בהנאה יחד עם אבא, את כל חלקי הרכבת עד שיכלו להפעילה.
אין ספק שאבא בחר את המתנה המוצלחת ביותר שהוא יכול היה לקבל, חשב רון.
"מה אתה אומר עליה?" שאל אבא בחיוך כשראה איך התחבר לרכבת.
"רוצה את הדבר האמיתי," אמר רון את הדבר הראשון שעלה במוחו.
אבא הביט בו ברוב קשב ואמר "בסדר, מחר ניסע בדבר האמיתי."
הוא קרא לאמא: "הבטחתי לרון שמחר ניסע שנינו ברכבת, בתנאי שזה בסדר מצידך."
"בוודאי," אמרה אמא בשמחה והוסיפה: " טוב שנתתי לך לבחור את המתנה, נראה לי שרק טוב ייצא מזה."
אחר כך שמע רון את אבא מתקשר לעבודה שלו ומבקש לבטל את כל הפגישות למחר.
כל הכבוד, חשב רון, אני יודע שהוא עושה את זה רק בשביל להיות אתי.

למחרת בבקר הלכו שניהם לתחנת הרכבת.
"הנה הקטר," הסביר לו אבא, "תראה איך הוא מושך את הקרונות."
"ניסע, נטייל, נאכל משהו ונחזור מתי שיבוא לנו." הסביר אבא בקיצור את תוכנית הטיול.
הנסיעה הייתה חלומית.
בדרך הביטו בנוף הנהדר שנשקף מחלון הרכבת ולפעמים שילבו ידיים.

"היה כיף גדול," אמר רון לאמא כשחזרו הבייתה.
אמא פנתה לאבא ואמרה: "אני שמחה שעשית את זה, נראה לי שזה היה חשוב לשניכם".
"בהחלט," אמר אבא וחייך אל רון, "נראה לי שזוהי התחלה חדשה בינינו"
"בסוף עוד תהיה בן אדם," אמרה לו אמא בצחוק.
אבא חיבק אותה ואמר בחיוך רחב: "נשבע לך שזה לא אני… זה הכל באשמת הרכבת."

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה