הרכבת של סבא שלי

לסבא שלי יש חדר קטן שיש בו קופסה גדולה מעץ מלאה ברכבות. כשאני מגיע אליו לביקור אני תמיד אוחז בידיים הטובות של סבא שלי ומושך אותו אל ארגז העץ הישן ויושב אתו על השטיח האפור ומשחק אתו באוסף הרכבות שלו.

אני הכי אוהב את הרכבת משא האדומה שיש לה ארבעה קרונות בצבע ירוק כשעל כל קרון עומדים להם ילדים מחייכים וצוחקים.
יחד , סבא שלי ואני, פורשים במעגל על השטיח את המסילה השחורה וכשכל החלקים מחוברים זה לזה אני יושב על הברכיים הטובות של סבא שלי ומסיע על הפסים את רכבת הילדים השמחים.

אני עושה קולות מצחיקים שקצת מזכירים לי את צפירת הרכבת, וכשאני נעצר בתחנות הדמיוניות שלי אני מוריד את הילדים השמחים מקרונות המשא.
לפעמים נדמה לי שזולגות להן דמעות של התרגשות מעיניו של סבא שלי, ואז אני מלטף לו את הלחיים שלו ומחייך אליו.
פעם שאלתי את אמא שלי למה סבא קצת עצוב וקצת שמח כשאני משחק ברכבת האדומה עם הילדים הצוחקים. אמא שלי קצת שתקה ואחר כך היא אמרה לי שכשאגדל אבין.

"אבל אני כבר מבין ברכבות" אמרתי לאמא שלי, והיה נדמה לי שהיא רוצה להסביר לי משהו אבל לא ממש מצליחה.
"פעם כשסבא שלך היה ילד קטן, בדיוק בגיל שלך בארץ רחוקה שקראו לה גרמניה- הוא פחד מרכבות, ואני חושבת שהרכבת האדומה מעלה אצלו בלב קצת זיכרונות משם.."

"למה הוא פחד מהרכבות בגרמניה"? שאלתי את אמא שלי, אבל היא קמה מהכיסא שהיה מונח ליד הכיסא שלי והלכה לטגן לי חביתה .
לפעמים אני לא ממש מבין את האנשים המבוגרים שלא מצליחים להסביר לילדים שלהם דברים חשובים של גדולים.
אני קצת מאוכזב כשאמא שלי לא ממש מסבירה לי למה סבא שלי פחד מרכבות בגרמניה ואז אני מדמיין לעצמי רכבת רעה שכשנוסעים איתה למקומות רחוקים לא מוצאים את הדרך חזרה הביתה.

אצל סבא שלי בחדר הקטן אני תמיד מצליח להחזיר את הרכבות בסוף המשחק לתוך ארגז העץ הכבד. סבא שלי תמיד עוזר לי לפרק את המסילות ולהחזיר את כל החלקים לארגז, וכשאנחנו מסיימים הוא תמיד מנשק אותי על הראש ואומר לי שהוא אוהב אותי, וגם אוהב את הארץ הטובה שלנו.
כשאהיה גדול אבקש מסבא שלי לבוא איתי לגרמניה. אני רוצה שהוא יראה לי את הרכבת המפחידה שהוא הכיר כשהיה ממש בגילי.
אולי עכשיו כשהוא קצת זקן הוא לא יפחד ממנה יותר, ולא יזלגו לו דמעות על הלחיים כשנשחק ברכבת האדומה עם קרונות המשא.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה