הרכבת

כמו כל בוקר אני יוצאת מהבית בדרך לבית הספר, הילקוט קצת כבד אז אני רצה מהר, רוצה להספיק להגיע לתחנה ולתפוס מקום עם התיק, ברכבת התיקים שמחכים בתור להסעה בזמן שכולנו מחכים בצל.
אני לא ראשונה, לפני שני ילקוטים. איתי מגיעה לתחנה גם רותם מכיתה ג' והיא מניחה את התיק שלה מאחורי שלי. אני מתיישבת על הקצה של המדרכה ומסתכלת על התיקים, ואני לא מאמינה למה שפתאום קורה, ממש מול העיניים שלי, כל ילקוט קצת גדל, מתחבר לילקוטים שבצדדיו, מלמטה צצים גלגלים, כולנו קופצים מהמדרכה, שיר מטפסת על הילקוט שלה שעמד ראשון בתור והפך לקטר וכולנו אחריה, מקצה הרחוב אני שומעת את ההסעה לבית הספר מתקרבת, אבל הרכבת שלנו מהירה יותר ובשקשוק מהיר של גלגלי קרונות הילקוטים אנחנו נוסעים משם.
הרוח על הפנים הרגליים תופסות חזק בצדדים והידיים מונפות באויר, לפני יושב אורי ומאחורי רותם צוחקת בקול. אנחנו יוצאים מהיישוב ועוברים דרך הכרמים שנטועים מסביב, אני שולחת יד וקוטפת לי אשכול ענבים. והרכבת מאיצה ונוסעת, יוצאת מהכרם ומגיעה לכביש הפתוח "זהירות" שיר הקטר צועקת. אנחנו נוסעים יותר מהר מהרכבים בכביש "הנה אבא שלי" אורי מנופף לכיוון רכב כסוף. הפה של אבא שלו נפער בתדהמה אבל אנחנו כבר מתרחקים משם.
אני מכרסמת את הענבים שקטפתי ויורקת את הגרעינים בדרך, נראה שלרכבת יש תוכניות משל עצמה והיא דוהרת בדרכים עד שהיא עולה על פסים אמיתיים של רכבת. מלפנים אפשר לשמוע את השריקות של הרכבת הגדולה, שהפסים נועדו בשבילה, והרכבת שלנו הקטנה נוסעת ישר אליה. אני צורחת מרוב פחד ועוצמת עיניים. אבל לא קורה כלום, הגלגלים הקטנים שלנו מחליקים אל מעל הרכבת ועכשיו אנחנו מעליה. וסוף סוף היא נעצרת, הקרונות שלנו כאילו נזכרים שהם ילקוטים והם נפרדים בחזרה, כל אחד לוקח את התיק שלו ואנחנו יושבים יחד, ארבעה ילדים על הגג של הרכבת הגדולה, ואוכלים ארוחת עשר. מימין הים ומשמאל שדות והרים בלי סוף. אף פעם לא נהניתי כל כך לאכול פיתה עם חומוס.
כשהרכבת מגיעה לתחנה האחרונה אנחנו מתגלשים בשקט מהגג, בזהירות שאף נוסע לא יראה אותנו "בואו נסדר את הילקוטים בחזרה" שיר אומרת, ואנחנו מחברים אותם, ושוב קורה הקסם. הם גדלים לרכבת שמחזירה אותנו לתחנה ליד הבית. "הלוואי שגם מחר ניסע לטיול כזה במקום לבית הספר" רותם חולמת בקול "הלוואי" גם אני משתתפת בתקווה. אורי אומר "הכי כיף שאין שיעורי בית" וכולנו צוחקים.
אני חוזרת הביתה בדילוגים. מחר אם אקום יותר מוקדם, אולי אני אהיה הקטר?

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה