התבשיל של סבתא שרה

עומדת ומחכה סבתא שרה עם סיר ענק, מסתכלת על שעון הרכבת בציפייה שתגיע הדקה שהרכבת תיכנס לרציף ותאסוף אותה.
זהו חג ראשון בלי סבא יצחק, העצב בלב כה גדול, אך סבתא שרה היא אישה חזקה ונחושה שלא מראה לאף אחד טיפת חולשה.
פתאום נשמע הפעמון, הרכבת מתקרבת לאסוף את סבתא שרה האהובה.
סבתא שרה מתרגשת נורא ועולה תוך שניה לקרון האחרון שם מצאה לה ולסיר המון מקום.
הניחוחות מהסיר מתחילים למלא את אויר הנוסעים, כולם בוהים בה ותוהים מה יש בסיר כה גדול ומה יש שם לאכול.
סבתא שרה מביטה בחלון, מסתכלת על הנוף, מרגישה כמה מהר הרכבת חולפת ללא סוף.
מתחילה לדמיין את ארוחת החג כאשר נכדיה האהובים יעטפו אותה בחום ובאהבה.
מחזיקה היא את הסיר קרוב אליה, מציצה לתוכו ומריחה, אחחח… זה היה התבשיל האהוב על סבא יצחק היקר.
פתאום דרך החלון התרכזה היא בנוף הים- הסתכלה כמה הגלים חזקים כל כך, כמה הם מכים בסלעים, הולכים ושבים ושוב חוזרים ומכים, הם כל כך עוצמתיים כאילו הם אינם.
פתאום בלי להרגיש , הרכבת עצרה בפתאומיות והסיר החליק מידיה של סבתא שרה והתהפך כולו בקרון.
לאאאאאאאא צעקה סבתא שרה, המומה ומאוכזבת כל כך.
כל האנשים שישבו עמה בקרון גילו תבשיל מדהים של קדרת ירקות בניחוח מיוחד.
סבתא שרה פרצה בבכי, היא לא האמינה שקרה לה דבר כזה נורא, ישבה ליד הסיר ופשוט בכתה.
האנשים בקרון ניסו לנחם אותה אך ללא הצלחה.
אוטוטו היא מגיעה, הרכבת תעצור ברציף וממול יחכו סוף סוף הנכדים שלא ראתה כבר חודשים.
והנה היא כבר מגיעה- מצפה כבר לראות את נכדיה אך מתביישת שהגיעה בידיים ריקות, ירדה מהקרון והתנצלה בפניהם שהיא מצטערת שהתבשיל הטעים נשפך ושלא תהיה להם ארוחת חג .
נכדיה לירוי ולידר אמרו לה – סבתא שרה.. חיכינו זמן רב לראותך, לחבק אותך ולנשק אותך ולא את סירך.
אוכל תמיד אפשר ליצור מחדש אבל האהבה בינינו תישאר לעד.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה