זנב לרכבת

הקטר התבונן בראי אך לא היה מרוצה: "הקרונות אמנם מבריקים, הגלגלים שחורים וחזקים, אך משהו חסר". יום אחד, כשהבחין בכלבלב, מצא שחסר לרכבת זנב.

על גבעה לצד המסילה ליחכה את העשב פרה.
"שלום פרה" קרא הקטר "את מניבה חלב, אך לשם מה לך זנב ? תני לי את זנבך ותזכי במקום מכובד ברכבת".
"לא תודה", ענתה הפרה ושמרה את זנבה לעצמה.
משך הקטר את הקרונות בין הרים, חצה את העמק ובפיו המלים: "זנב, רק זנב, רק זנב ".

בקצה הכפר תרנגולת ליקטה זרעונים,
"שלום תרנגולת, את תורמת לאנושות חביתה".
"גם מקושקשת וגם רכה" תיקנה המטילה.
"תני לי את זנבך, ותקבלי שק זרעונים טעימים ומשובחים".
"לא תודה", ענתה התרנגולת ושמרה את זנבה לעצמה.

התעקל הקטר סביב האגם, ואיתו הקרונות לא הירפו ובראשם: "זנב, רק זנב, רק זנב ".

בפינת החי שוטטה הזברה,
"שלום אחותי, לך ולי יש פסים, התתני לי כמחווה משפחתית את זנבך?"
"נשמע מעניין" קרצה הזברה, "אתן לך את זנבי תמורת אחד משני הפסים".
"צר לי" אמר הקטר "בלי פס אני ממש לא זז".
שמרה הזברה את זנבה לעצמה.

הרכבת דהרה בהר ובמישור, במנהרה ובגשר, בכפר ובכרך ולבסוף נעצרה במוסך.
"מדוע אתה כה נעצב" שאל מנהל המוסך את הקטר.
"לכל ארחי פרחי וחוטם זב – יש זנב" ענה הקטר.
"נמצא פתרון" הבטיח מנהל המוסך.
"האח !" אורו פניו של הקטר.
מנהל המוסך ועובדיו חיברו לקרון האחרון זנב – חבל עבה, קלוע כצמה מפוארת צבועה זהב. זנב לרכבת.
התבוננו הקרונות בזנב המוזהב באי נחת, הגלגלים החמיצו פנים, הקטר גרד את הפדחת ואמר: "הזנב אכן מפואר אך כלל אינו מתאים לרכבת. יוסר אחר כבוד הזנב!".
משך הקטר את הקרונות בין הרים, שקשקו הגלגלים וחרקו הפסים: "כה נפלא לגמוע אויר מרחבים, להיות מי שאנו ולא אחרים".

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה