מח-בו-אים!

שחר ודורון נסעו ברכבת לבקר את סבא בעיר אחרת.
בספסלים התיישבו
ואחרי שאכלו חטיפים
שתו ממיץ הענבים
שיחקו בקלפים
שחר הצהיר:
“מחבואים!”

דורון ספרה עד עשרים
ומיד יצאה למסע חיפושים.

חיפשה פה
וגם פה
ו… פה
“איבדת משהו?” שאלה זקנה והוציאה משקית נייר בייגלה עם סומסום ונגסה ביס גדול.
דורון גרדה בראשה והזקנה חשבה שהיא רעבה
“רוצה חתיכה?”
“טוב”
“איזה עניים יפות! טפו.. טפו.. טפו!
לי הרבה נכדים ברוך השם!
באים לבקר! שיהיו בריאים!
תודה לאל! ”

אמרה הזקנה והשתעלה
לפתע דורון שמעה צחוק מרחוק
שהתגבר כשהדלת הקרון נפתחה,
במהרה דורון חצתה לקרון הבא.

מאחורי הספסל השלישי ישבו נערות שהסתכלו בנייד וצחקו
אחת ראתה את דורון וקראה: “תעאלי!”* וסימנה לה לבוא. (*בערבית: בואי!)
דורון התיישבה ביניהן ויחד צפו כולן בסרטונים מצחיקים
עד ש… דורון נזכרה בשחר שמתחבא
וקפצה מהכיסא.

באחד המעברים ישב כלב חום.
דורון ליטפה אותו והכלב נעמד וקשקש
“שב! הרצל!!” נזפה בחורה ומשכה חזק ברצועה
“שב אמרתי!”

הרצל התיישב מקופל
דורון התכופפה
ולחשה לו סוד
והרצל נתן לה נשיקה.

דורון המשיכה לחפש
וחלפה בין ספסלים עמוסים במזוודות גדולות
ולפני דלת קרון השנייה, ישב על הרצפה חייל.

דורון הסתכלה על רצועת הבד הצבעונית
שהייתה קשורה לחולצתו.
היא משכה בה,
ועזבה
הרצועה חזרה למקומה.

שוב משכה
והחייל הפנה את מבטו לעברה

“את רוצה כבר להיות חיילת?” שאל
דורון עזבה והרצועה חזרה

“אבי גאה בי שאני ביחידה הזו!” הצביע על הרצועה
החייל גם הוא משך ברצועה
ועזב
הרצועה חזרה למקומה.

“אבל הכי הייתי רוצה לטייל בעולם!
כשאצא מהצבא אטוס לוויאטנם!
ומשם.. אלוהים גדול!
אבל בטוח אהיה גם אבא!
ואת? מה היית רוצה?”

“למצוא את שחר!
אנחנו משחקים במחבואים!”
דורון הכריזה,
נפרדה מהחייל
וחצתה לקרון הבא
כשהדלת נפתחה.

ליד השירותים עמד איש שהתנדנד בעניים עצומות.
סביב ידו נקשרה רצועה שחורה,
ובינה לבין הזרוע הייתה מונחת קופסה קטנה
ועוד אחת על המצח.
דורון הסתכלה על האיש
ומבטה התנדנד גם.

פתאום הרגישה שהיא מתגעגעת לשחר
ושבכלל היא לא אוהבת מחבואים
אז היא החליטה לחזור למקום.

היא חלפה על פני
החייל שנרדם
וליד הרצל עמד ילד
שנתן לו במבה
והבחורה שוחחה בנייד
הנערות כבר לא היו,
והזקנה – השתעלה.
אך הפעם היה זה מין שיעול מוזר
כזה שעושים
כשרומזים

בזמן שהשתעלה
האישה שישבה לידה עם כיסוי ראש פרחוני
וקראה בעיתון
צחקה

ואת הצחוק הזה דורון הכירה היטב

“שחר!!”

האישה הורידה את העיתון
ושחר התגלה לדורון!

שחר החזיר לזקנה את הצעיף והעיתון
ודורון רצה בהתרגשות למקום וקראה:

“חתשתימשלוש שחר!! תורך!”