מטי, רכבת, ושיער הקרונות המשובח

רכבת היתה האחות היפה במשפחת כְּלֶיְיתָח-בּוּרַה. היה לה שיער קרונות ארוך ומשובח, והיא נהגה לקפץ איתו בעליזות בין ההרים. האנשים היו טומנים עצמם בשערה, וכך מגיעים למחוז חפצם בקלות.
מטי היה האח הגדול. היו לו רגלי-קסם דקות שקופות וארוכות מאוד, ומהירות מאוד, יותר מרכבת. רגלי הקסם אפשרו לו לחצות ימים ואוקיינוסים, והאנשים העמיסו עצמם אל בטנו כשהצטרכו להפליג מעבר לים.

אבל מטי לא היה מרוצה.
הוא קינא בשיער הקרונות המשובח של אחותו, ולא היה אכפת לו שיש לו רגלי-קסם שקופות (ובכן, אולי כי הן היו שקופות?)
כשראה אותה מדלגת בשמחה בין הרים ובין סלעים, התמלא צער וכעס ורצון עז להשיג את שיער הקרונות ויהי מה.

לבסוף מצא תחבולה.
מידי ערב היתה רכבת מתירה את לולאות קרונות-השיער שלה ופורשת לישון, ובבוקר היתה קושרת מחדש.
מטי החליט לגנוב בכל ערב קרון-שיער אחד, וכך היא לא תשים לב!
הוא חיכך ידיו בהנאה וחיכה לערב.

בערב הראשון מטי הרגיש שהוא עושה מעשה רע. היתה לו בחילה נוראית, אבל הוא אמר לעצמו שזה רק אחד ויש לה הרבה.
בערב השני מטי היה מיומן יותר, צ'יק צ'ק על הפסים משך בשקט קרון-שיער נוסף.
בערב השלישי זה כבר היה נראה לו חלק משגרת הערב שלו.

ורכבת לא שמה לב.
היא היתה עליזה מידי, ופטפטה עם האנשים, עד ששמעה מישהו אומר: אין מקום ברכבת! והתפלאה.
למחרת רכבת שמה לב ששערה התקצר. היא נופפה אותו כרגיל בין ההרים, ולא הרגישה את התנופה האדירה הרגילה.
רכבת היתה עצובה מאוד, ולא ידעה מה לעשות.
שערה הלך והתקצר, עד שנותר קצוץ עם קרון-שיער אחד בלבד.
וכבר לא באו אליה הרבה אנשים, רק קצת.
וכבר לא פטפטו ושמחו, אלא רטנו: אין מקום! תעמוד אתה! מי שתופס-תופס!

מטי בינתיים חיבר לעצמו את שיער הקרונות ושכנע אנשים לעלות לחוויה המיוחדת: טיסה בקרונות מעל הים!

הגיע היום הגדול.
האנשים התיישבו בקרונות-השיער וציפו להמראה.
מטי סחט את דוושת הדלק בכל כוחו, אך הצליח בקושי להשמיע חרחור מיואש ולצנוח ארצה. הקרונות משכו אותו ולא אפשרו להמריא!
האנשים התחילו לדבר, להתלונן, ואז לכעוס ממש.
קולות המהומה הגיעו אל רכבת הקצוצה שהופתעה לגלות את שיערה מחובר למטי!
פניו היו אדומות ומבוישות.
רכבת נשמה עמוק וניגשה ללחוש למטי, ושניהם חייכו בהקלה.
תוך דקות שיער הקרונות חובר בחזרה לרכבת, והאנשים קיבלו נסיעת רכבת צוהלת במיוחד, וטיסה מעל הים מאושרת במיוחד (מטי עשה נגלות, אבל כבר לא היה לא אכפת), והכל בא על מקומו בשלום במשפחת כְּלֶיְיתָח-בּוּרַה.
(בינתיים, כי בוס ומוניתה עדיין קטנים).

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה