מסע לילי ברכבת החרפילונים

בכל לילה, בבית של איתמר ברחוב האלונים שש, סמוך לתחנת הרכבת, כשהכוכבים יוצאים לבקר, עומדת אמא וקוראת:

"איתמר, בוא מהר ! כוכב אחד מנצנץ, כוכב שני בוהק, וכוכב שלישי – כמוך איתמר, גם הוא מפהק"

איתמר הניח את ראשו על כתפה של אמא, נרדם – ובחלומו חלם…

בתחנת הרכבת נשמע רעש גדול, של גלגלים שמתחילים לפעול.

הוא ראה מרחוק את האור הגדול……

ולפתע היא הגיעה!

רכבת! ובתוכה חרפילונים מכל מיני סוגים!

חיכו לו בתוך הקרונות, שנסעו על הפסים.

"בוא אלינו, ילד של יום, והכנס נא אל הקרון האדום!" – אמרו חרפילוני הלילה.

בקרון הראשון שצבעו אדום, נוהג חרפילון לילה ישנוני שצועק – "'אוף! נורא קר! אני חרפילון לילה, עם פרווה דקה, שבחורף לחמם אינה מספיקה!

לא טוב להיות חרפילון מצונן, האף נוזל ומתעטשים כל הזמן"

"אכסה אותך במעיל ואדאג שיהיה לך חם" אמר איתמר

"בלילות החורף, אם תהיה מעוניין, אתה מוזמן אלי לספל שוקו חם"

בקרון השני שצבעו ירוק – הפתעה! חרפילון מסיבה עם מגבעת ומשקפיים, שרוקד עד שהשמש עולה.

"אני אוהב לרקוד כשכל האנשים הרגילים ישנים", הוא אומר,

"יש כאן צליל וגם מקצב, בוא נרקוד יחדיו!"

ואיתמר הצטרף אליו לריקוד סוער.

בקרון השלישי שצבעו סגול – עמדה חרפילונת ביישנית עם שמלה, שרוצה לשחק.

"אני רוצה לשחק במחבואים ואין לי עם מי לשחק"

"אני אשחק איתך!" קרא איתמר

ואיתמר והחרפילונת הביישנית שיחקו יחדיו.

ואז איתמר קרא לכולם ושאל:

"מה מעשיכם ברכבת הזאת, חרפילונים?"

שלושתם ענו לו במקהלה:

"כשכולם הולכים לישון, אנחנו יוצאים מהיער אל תחנת הרכבת ויוצאים לטייל ברכבת עד שהשמש עולה"

"אבל אנחנו בעצם קצת עצובים, כי אנחנו לא יכולים לצאת החוצה. אף אחד לא יודע איך נראים חרפילונים! כולם יביטו בנו במבט מוזר"

"אני אהיה חבר שלכם" קרא איתמר – "לעולם ועד!"

"ואותי זה לא מעניין כיצד אתם נראים, כי מה שהכי חשוב הוא שאנחנו חברים!"

איתמר חיש שלף מהתיק שלו כריכים עם דבש, וקצת עוגיות, וכיבד את החרפילונים, שאכלו הכל בהנאה.

"כבר מאוחר, איתמר", הם אמרו לו," ומחר אתה הולך לגן – היה שלום! המסע שלנו נגמר כאן"

הם הורידו את איתמר בבית שלו, ברחוב האלונים שש, והבטיחו לשוב ולהיפגש.

איתמר קם בבוקר כמו חדש ואמר לאמא "היה לי חלום נהדר ממש!"

ומהו מוסר ההשכל?

זה לא משנה איך אנחנו נראים,

מה שחשוב הוא להיות חבר טוב, ממש כמו איתמר – הכי טוב שיש.

כי חבר טוב זה לכל החיים.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. Judy הגיב:

    סיפור מקסים ומלא דמיון, בדיוק כמו הילדים שלנו!

  2. רז הגיב:

    סיפור יצירתי וכתוב בצורה מעולה

  3. רוזה הגיב:

    וואו, מקסים ונוגע.
    סיפור דמיוני שגם אפשר להתחבר אליו…
    תודה לך

  4. סיגל כפיר הגיב:

    סיפור מקסים כל האבוד

  5. Vered הגיב:

    סיפור מהמם! שגיא אתה ממש מוכשר מחכה כבר לסיפור הבא…

כתיבת תגובה