מסר לחיים

אוף, למה תמיד אני צריכה לעשות את הדברים האלה מה זה בעיה שלי שסבתא חולה?
הכול התחיל בזה שאמא שלי נסעה לארצות הברית במסגרת העבודה שלה.
תמיד התפקיד לבקר את סבתא היה שלה, אבל כפי ששמעתם היא לא תוכל לבקר אותה ואני זאת שנפל עליה התפקיד הזה.
תכננתי לעשות היום כל כך הרבה דברים ועכשיו הכל התנפץ לי ואני צריכה לנסוע באיזה רכבת מעצבנת עם מלא אנשים. במקום להישאר בבית במזגן ולא לדמיין אפילו שאני יושבת ברכבת עם מלא אנשים במקום חנוק ואני אפילו לא יודעת איפה לרדת.
בעודי חושבת ומתמרמרת על מצבי, מחשבותיי נקטעו בעקבות רעש חריקת בלמים צורמנית. הרכבת הגיעה. נכנסתי באי חשק, והתיישבתי באיזה כיסא ליד איזה סבתא שנראית ממש נחמדה היא חייכה אלי, ומרוב שהייתי עצבנית החזרתי לה מין חיוך מעוצבן כזה ובלי חשק. מרוב שעמום התחלתי לסרוק את המושבים.
פתאום ראיתי איזה תמונה, התקרבתי אליה וראיתי שם תמונה של רכבת. היא לא הייתה נראית לי תמונה יפה ומטופחת כמו הרכבת שלנו, אלא מגעילה ומלוכלכת והרגשתי שהעיניים שלי מתחילות להיעצם.
פתאום אני אפילו לא יודעת איך ולמה גיליתי את עצמי בתוך התמונה. לא האמנתי שדבר כזה קרה לי. דברים כאלה קורים רק בספרים. קשה לי להסביר לכם מה ראיתי, זה היה מחזה לא כל כך נעים. הרבה מאוד אנשים, בלאגן, ילדים בוכים, ריח מסריח, לכלוכים. ראיתי איזה איש עובר, שאלתי אותו איפה אני והוא הסביר לי שזו רכבת למחנה אושוויץ. הייתי בשוק, בעיקר תהיתי איך הגעתי לכאן. שאלתי אותו למה אין פה מושבים והוא הסביר לי שזאת רכבת שמובילה בעלי חיים אבל הגרמנים הפכו אותה לרכבת של בני אדם. נזכרתי שביום השואה סבתא אספה אותנו וסיפרה לנו מה עבר על אמא שלה ושגם הם נסעו ברכבות כאלו. נפעמתי. פתאום שמעתי קול "ילדה ילדה קומי".
קמתי בבהלה, מצאתי את עצמי בדיוק איפה שראיתי את התמונה. מרוב עייפות כנראה שנרדמתי הרכבת המשיכה לנסוע באיטיות. נזכרתי בחלום המוזר שחלמתי והבנתי שלא סתם חלמתי אותו את המסר שלי למדתי.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה