נסיעת הרכבת הקסומה של ג'ונג'י והאפונים

ג'ונג'י נהג הרכבת היה צריך לקחת קופסת אפונים מסתורית אל הטירה הקסומה, אך אבוי הדרך היתה ארוכה ארוכה. על מנת להקל על עצמו הוא הפעיל את מכשיר הרדיו ובקע השיר הבא:
"וויי וויי עזבת אותי…"
סגר את הרדיו ואמר לעצמו: "אין לי כוח לדיכאון אני פה לבד", הוא פתח את הרדיו שוב:
"התגעגעתי אלייך, איפה אתה?",
כיבה שוב והרהר: "אני לא צריך געגועים עכשיו אלא משהו שמח ומלבב". ניסה תחנה אחרת:
"קשה לי את רחוקה ממני…".
השקיט את הרדיו וחשב: "די, אני אמציא שיר בעצמי, אקליט אותו וזה מה שאשמע בנסיעה". פתאום האפונים מאחור החלו לעשות קצב: "צ'יק צ'יק צ'יק…"
הוא לא ידע אם האפונים קסומים או שהם משקשקים כמו כל האפונים. כך או כך הקצב סייע לג'ונג'י והוא החל לשיר:
"כן, החיים יפים,
אני פה עם האפונים,
איזה כיף חיים
אני והאפונים הקסומים".
לפתע, האפונים השתתקו. התלחששו. רעש חזק של נפילה נשמע ואפון ענק התגלגל לעבר ג'ונג'י ונזף בו: "תקשיב, השיר הזה לא טוב. אתה הערת עכשיו את דיפטק ודובלק שתי האחיות שלי והן יתחילו עוד רגע לריב. אתה יודע איזה סיוט זה מריבה של אחיות בזמן שאני מנסה לקרוא ספר על אפונה ריחנית בגינה? אבוי לך, מה זה השיר הזה?! עכשיו אתה חייב מיד להמציא שיר ערש לאפונים".
ג'ונג'י לא ידע מה לעשות. בינתיים, האפונים החלו להיעמד זה על ראשו של זה ונוצר מיתר. האפון הענק ליווה את ג'ונג'י בנגינה שקטה על המיתר. ג'ונג'י הקשיב בנועם אך לא עלה לו שום רעיון לשיר. הוא עצר את הרכבת, יצא ממנה, הסתכל על העננים וחשב: "אני חייב השראה". הביט על העצים זזים ברוח וחיכה. פתאום, נחתה לידו ציפור ענקית, פערה את מקורה ומתוכו יצאה ילדה קטנה. הילדה הושיטה לג'ונג'י פתק עם מילים לשיר הערש. ג'ונג'י נכנס בחיוך לקטר הרכבת. האפונים החלו שוב ללוותו בנגינה אך אבוי רוח חזקה העיפה את הפתק החוצה וכל המילים הקסומות פרחו. לאחר מספר רגעים ג'ונג'י התעשת ושר:
"עכשיו צהרים ואני כאן נוסע
עכשיו צהרים ואני נוסע …"
וטראח המנוע התקלקל והאפון הענק אמר: "עשית לי חור בראש, כל האפונים התעוררו אבל אומר לך את האמת – קצת רקדתי, באגן עשיתי תנועות כאלו וזה שחרר לי את הגב ולכן מגיע לך קסם", והאפון עשה קסם שתהיה לנהג אישה נחמדה וילדות מקסימות ומאז הוא כבר לא לבד ברכבת והנסיעות כבר הרבה פחות ארוכות.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה