סין

כל הקיץ חיכיתי ללכת ללונה פארק. אני גר בתל אביב וזה נורא כיף שלא רחוק מהבית שלי יש לונה פארק. הכי רציתי לעלות על רכבת ההרים.

בקייטנה שהייתי בה בשנה שעברה לקחו אותנו לכל מיני מתקנים של קטנטנים בלונה פארק: קרוסלה של פילים מעופפים, גלגל ענק –משעמם.. לא היינו גבוהים מספיק לעלות על המתקנים של הילדים הגדולים ורק הסתכלנו מרחוק על התור הארוך לרכבת ההרים וקנאנו. אמא שלי אמרה שעדיף ליסוע ברכבת ישראל לפחות רואים נופים, אפשר לעשות פיקניק בנסיעה ולאכול ליד שולחנות קטנים ובסוף גם מגיעים למקום אחר, למשל, לבני דודים בחיפה.

אבל אני חיכיתי ליום שאהיה מעל מטר ועשרים ואוכל לעלות עם אחי הגדול, גיל, על רכבת ההרים. גיל לא ממש אוהב את הלונה פארק ויש לו קצת פחד גבהים אבל הוא הבטיח שיבוא איתי. אמא כמובן הזהירה אותנו מכל הסכנות שיש בלונה פארק, למשל, שתא נוסעים בגלגל ענק יכול להתנתק מהגלגל ולהתרסק או שהרכבת הקטנה שנוסעת לאורך הפארק יכולה לדרוס מישהו, אבל גיל אמר שהנסיעה במכונית ללונה פארק יותר מסוכנת, כי הסיכוי שתהיה תאונת דרכים גדול יותר.

בשבוע האחרון לפני סוף החופש הגדול, אמא הסיעה אותנו ללונה פארק וישר רצנו לתור של רכבת ההרים. זה היה תור ענקי וחישבתי שיהיו לפחות חמש נסיעות של הרכבת עד שיגיע תורנו. בכל נסיעה הרכבת התפתלה בתוך לולאות פסי הפלדה, השערות של הנוסעים קפצו באוויר וכולם צווחו. כשהשער נפתח גיל ואני רצנו ותפסנו מקומות בקרון הראשון שנצץ כמו סוכריה אדומה, שמנו חגורות ומיד רכבת ההרים זינקה במעלה לולאת הפסים. עלינו עד שכמעט יכולתי לתלוש עלים מצמרות העצים שצמחו ליד המסלול ואז התחילה הירידה בתוך הלולאה, הבטן שלי ריחפה, ראיתי שגיל עוצם עינים אז עצמתי גם. לידי צרחו הורים וילדה קטנה קצת בכתה וצעקה "הרכבת עפה".

פתחתי את העיניים וראיתי שהקרון התנתק מהלולאה ועף באוויר בתנופה גבוה גבוה מעל הפילים המעופפים, מעל גגות הקיוסקים ואפילו מעל הריחות של הנקניקיה בלחמניה והפופקורן. כולם ישבו קפואים ושתקנים בקרון. לידינו שט הכדור הפורח הענק שקשור לעמוד בפארק הירקון כדי שלא יברח והאנשים שהיו עליו נופפו לנו לשלום וצילמו אותנו. הקרון שלנו הסתחרר והתחיל לצנוח למטה היישר לתוך האגם של פארק הירקון. הקרון הכה במים ועוד קצת תנופה והיינו יוצאים בצד השני של כדור הארץ, נראה לי בסין. אבל הקרון נתקע בבוץ ונעצר.

נראה לי שאמא צדקה ועדיף לסוע ברכבת רגילה ולהגיע לבני הדודים בחיפה, אבל בכל זאת רכבת ההרים כמעט הביאה אותנו לסין..

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה