על עץ אלון, חלזון ורכבת

באחו רחב ידיים עמד עץ אלון עתיק. שום עץ אחר לא גדל בסביבתו והוא הרגיש בודד. במסילת רכבת הקרובה חלפו על פניו רכבות רבות ואף פעם לא עצרו. העץ אהב להביט למרחבים האין סופיים ולשמוע צלילי רכבות עוברות אך לבו השתוקק לחיות בסביבת עצים אחרים. לפעמים בלילות חלם שהוא עולה על רכבת והיא לוקחת אותו ליער סבוך.

בתחילת סתיו טיפס חילזון על אחד הענפים של העץ.
"איזה גובה" צהל החילזון "מכאן אני אוכל בקלות לראות את הרכבת עוצרת ואז סוף סוף אתפס עליה ואצא למסע הרפתקאות שלי".
"הרכבות לא עצרות כאן" אמר עץ האלון בקול חרישי.
"מי זה?" נבהל החילזון.
גם עץ האלון נבהל מהקול שלו כי כבר מזמן לא שמע את עצמו מדבר, בכל זאת חזר ואמר
"זה אני עץ אלון, אני עומד כאן יותר ממאה שנה ואף רכבת עוד לא עצרה על ידי".
"יותר ממאה שנה… אם כך אני אף פעם לא אוכל לנסוע ברכבת" נאנח החילזון בעצב.
העץ ריחם עליו ואמר "גם אני לפעמים חולם לנסוע ברכבת אבל אינני יכול, עצים תמיד עומדים באותו המקום. מה שכן אני יכול זה לנסות לעצור את הרכבת בשבילך".
"באמת, אבל איך?" התפעל החילזון.
"השורשים שלי יכולים להגיע רחוק מאוד, הם עוברים מתחת למסילה ובעזרתם אני יכול לעקם אותה" הסביר העץ והתחיל להתמתח, האדמה רעדה מסביבו. החילזון החזיק בענף בכל כוחו מנסה לא ליפול. השורשים של העץ דחפו ועיקמו את המסילה.
הרכבת הראשונה שהגיעה נעצרה. מיד יצא נהג הקטר עם עוזרו והחלו לתקן את המסילה. ביחד איתם יצאו מהקרונות גם הנוסעים המודאגים.
"רוץ חילזון, רוץ!" צעק עץ האלון וחילזון זחל הכי מהר שהוא יכול, שזה בעצם היה לאט מאוד. כאשר הוא היה רק בחצי הדרך, נהג הקטר ועוזרו כבר סיימו לתקן את המסילה וקראו לכל הנוסעים לחזור לקרונות.
"חכו לי" התחנן החילזון וזחל בכל הכוח לכיוון הרכבת ואז פתאום נעצר במקום, כי מולו עמדה ילדה עם תפוח אדום ביד.
"אמא יש כאן חילזון" צעקה הילדה אבל אמא שלה לא שמעה אותה וכבר הלכה לכוון הקרון. הילדה רצתה להרים את החילזון אבל התפוח שהחזיקה הפריע לה. היא התלבטה קצת, השליחה את התפוח לשדה, הרימה את החילזון ורצה איתו אחרי אמא.

"נסיעה טובה" עוד הספיק עץ האלון להגיד והרכבת צפרה ונעלמה.

עברו חודשים, חלף הסתיו אחריו חורף והעץ שוב עמד לבדו. אבל בקיץ קרה נס חדש, מהתפוח שהילדה זרקה צמח עץ תפוחים צעיר ומאז עץ האלון כבר לא היה יותר בודד.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה