פספסת את הרכבת

“פספסת את הרכבת“… אמרה אמי כשכיבתה את המחשב. “אבא יצא, נמאס לו לחכות עד שתסיים לשחק“. נכנסתי זועם אל חדרי. פספסתי אחר צהרים עם אבי, והמשחק נקטע בשיא.

“פספסת את הרכבת…” פספספספס… המילים שיקשקו בראשי, ולא נתנו לי מנוח. “את הרכבת הבאה לא אפספס“, ומבלי להבין את מעשיי, התחלתי לארוז תיק קטן– בגדים להחלפה, ומעטפה עם 120 שקלים, אותם קיבלתי מסבתא וסבא ביום הולדתי האחרון, בליווי הברכה : “עד 120 שנה“. התגנבתי למטבח, ובזמן שאמא היתה שקועה בנייד, טמנתי בתיק בקבוק מים, פירות וחטיפים.

יצאתי בשקט מהבית, וצעדתי ברחובות תל אביב לכיוון תחנת הרכבת, קצב ההליכה התגבר, והתחלתי לרוץ, “את הרכבת הזו לא אפספס!” חזרה המחשבה כמו מנטרה. תוך דקות מצאתי עצמי יושב בקרון הרכבת, בדרך לחיפה. פעם בילינו חופשה משפחתית בחיפה, ובים קפצתי עם אבא בין הגלים.

מן החלון חלפו הנופים כציור בקצה מחברת, אותו מריצים במהירות. נזכרתי בנסיעתו של אמיל הבלש הצעיר ברכבת, במהלכה גנב איש זר 120 מארק מכיסו בעת שנרדם. פחד מילא את גופי. “רק שלא יתיישב לידי איש עם פנים מאורכות ומגבעת נוקשה, ויציע לי שוקולד“. אם לפחות אריך קסטנר היה מסדר סוף טוב גם בסיפור שלי…

הרכבת עצרה בתחנת הרכבת “חוף הכרמל“, נשמתי לרווחה, וזינקתי החוצה. ילדה עם אופנים אדומים ותיק שמתוכו בצבצו מטקות חלפה לידי. החלטתי לרוץ אחריה, בתקווה להגיע אל הים. לאחר מספר דקות עצרה במפתיע את רכיבתה. “למה אתה עוקב אחרי?” שאלה. “אני רוצה להגיע אל הים” עניתי מתנשף. “איך אתה יודע שאני הולכת לים?” “המטקות“… “אני מבינה שאדוני בלש?” חייכתי במבוכה. “יאללה אמיל בוא תזדרז לפני שירד הערב! אנצח אותך קצת במטקות” וחזרה לרכב. “קוראים לי אוהד!” קראתי אחריה, וחיוך של אושר עלה על שפתיי, היא קראה לי אמיל! “ובקשר למי ינצח את מי… את זה עוד נראה!”.

שיחקנו, היא באמת טובה. כלב זאב התיישב וצפה בנו, מניד את ראשו מצד אל צד לפי הקצב. אחר כך, כשעשינו “חגיגת אוכל” עם הדברים ששנינו הבאנו, גם הצופה הנאמן שלנו הצטרף וטעם. “תודה” היא לפתע אמרה “רבתי עם החברות שלי… מזל שפגשתי אותך“. הרגשתי אותו דבר, ואמרתי “כן“… התביישתי להודות בפניה כמה נעים לי איתה. הנייד שלי החליק מהתיק אל החול– עשר שיחות שלא נענו מאמא ומאבא. רק עכשיו שמתי לב שחלפו כמה שעות, והערב כבר ירד.

בדרך הביתה, הסתכלתי מבעד לחלון, כשאמא נהגה בשתיקה. הרכבת חלפה על פנינו בדממה, כאילו גם היא מחפשת ילדה אחת עם אופני אדומים.