צ'וּפּ צ'וּפּ

ליד הבית של צופיה עוברת רכבת
צ'וּפּ צ'וּפּ
כל בוקר מתעוררת צופיה לקול הרכבת
צ'וּפּ צ'וּפּ
היא פוקחת עיניים, נעמדת על הכר, ומותחת גופה אל הסורגים העוטפים את אדן החלון.

"הינה הרכבת"
היא אומרת לבובה הרדומה בין השמיכות.
והרכבת
צ'וּפּ צ'וּפּ
כבר חולפת.

אמא של צופיה יוצאת מהבית.
היא לובשת סינר,
אותו לבשה גם אתמול,
כשחזרה בלילה ממשמרת
ונרדמה מבלי להחליף לכותונת
ומבלי לאכול.

צופיה מסתובבת בבית עם הבובה.
היא מוזגת להן קפה, חותכת עוגה ומורחת ריבה על פרוסה.
שוטפת את פני הבובה שהתלכלכה,
נוזפת בה ומעמידה אותה בפינה.

אחר כך היא מחלצת נעליים בודדות מערימת הבגדים שעל הרצפה.
היא אוספת גם שפתונים, תיקים ללא אבזמים, ומסדרת את כולם בשורה.
"צ'וּפּ צ'וּפּ" קוראת צופיה
והרכבת מסתובבת ונעה בחדר, מפלסת דרכה.

בצהריים מסתובב המנעול
ואיש מבוגר שלוקח מאמא כסף בשביל הבית
נכנס.
הוא שואל:
"איפה הכסף?".
אבל צופיה לא יודעת והאיש ממהר.

הוא יוצא מהבית בטריקה והדלת נותרת לא נעולה.
צופיה שומעת בַּם בַּם
צעדים מתרחקים.
היא שומעת קַררר וקְרַש
רכב מתניע וגלגלים נוסעים.

צופיה לבד בבית
הדלת פתוחה
הבובה בפינה.

צ'וּפּ צ'וּפּ
צ'וּפּ צ'וּפּ
צ'וּפּ צ'וּפּ
צ'וּפּ צ'וּפּ
צופיה מתקרבת בצעדים קטנים למסילה.

הרכבת נוסעת מהר מאוד
היא נושפת עשן
ומכה קרון בקרון.
הגלגלים לא מפסיקים להתגלגל.
מתחלפים זה בזה,
מסתובבים מבלי מעצור.

צופיה שולחת ידיים לאנשים גבוהים.
היא רצה בין מזוודות ורגליים,
ונבהלת מצווחות הקיטור.
צ'וּפּ צ'וּפּ
משתעלת הרכבת
צ'וּפּ צ'וּפּ
הדמעות מתגלגלות.

ואז אף קטן ורטוב נוגע בפניה של צופיה
ולאף הקטן שתי אוזניים קופצות
ופרווה צהובה.
לוּפּ לוּפּ
מלקק הכלבלב את הדמעות.
הַפּ הַפּ
דופק הכלבלב בזנבו.

צופיה מלטפת את פרוות הכלבלב
ומדברת אליו:
"מי עזב אותך ולאן הוא הלך?
למה אתה נמצא כאן לבד?"
והכלב מותח את צווארו
מאזין וראשו מוטה לצד.

"צ'וּפּ צ'וּפּ"
קוראת צופיה
והכלבלב צ'וּפּ רץ לצידה.
צ'וּפּ צ'וּפּ
הרכבת שורקת
כשצופיה מתרחקת
עם הכלבלב
חזרה לביתה.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה