קלרה הגיבורה

קלרה הייתה נערה ענייה, שגרה בבית הוריה ששכן באתיופיה. ביתה היה עשוי מבוץ וקש, שאביה בנה.

קלרה למדה מאימה לתפור, ויחד הכינו כיסוי למזרן הקש, עליו חלמה בלילות על מקומות רחוקים.

הוריה של קלרה עבדו מעלות השחר ועד חצות הליל, להרוויח כסף לאוכל ומים להאכיל את המשפחה בבוקר למחרת.
קלרה הייתה בת יחידה, היא למדה בבית הספר המקומי על שם היילה סלאסי קיסר אתיופיה.

בית ספרה של קלרה לא נחשב בית ספר טוב, אבל זה מה שהוריה של קלרה יכלו להרשות לעצמם בכסף שהיה להם.

נשמע הצלצול שמסמן את סוף יום הלימודים בבית ספרה של קלרה. כל הילדים אספו את ילקוטם. מורתה של קלרה, מרי, קראה לקלרה בסוף השיעור אליה.

"כן?" שאלה קלרה, קצת חוששת ממה שתגיד המורה מרי.

"אל תדאגי, מה שאני רוצה להגיד הוא דווקא טוב." הרגיעה אותה המורה מרי. "קיבלנו הצעה לחילוף תלמידים עם בית ספר בהודו. רציתי לשאול אם את מעוניינת לנסוע?" קלרה שמחה מאוד, והסכימה להצעה של מרי.

קלרה חזרה הביתה וסיפרה להוריה את החדשות. הוריה שמחו מאוד ועזרו לה לארוז תיק מסע להודו.

שקשוק הרכבות נשמע בתחנה. עשן היתמר מארובות הרכבות, וקול גלגלי המתכת הנשחקים על המסילה הישנה היה רעש הבוקר ששמעה קלרה בדרכה להודו.

קלרה עלתה לרכבת, ונפנפה להוריה לשלום, כשהרכבת התחילה בנסיעה מהירה לדהור לעבר הודו.

חלפה שעה קלה וקלרה התעוררה לקול רעש מתא הנהג. פתאום הדהד ברמקולים קול אפל וצרוד ואמר "אני הוא ג'ונתן ויילד חבר בכנופיית שודדים, עכשיו מי שלא יביא לי את כל הכסף שלו ימות"

קלרה נבהלה מאוד, אין לה כסף לתת לגנב והיא גם פחדה מאוד למות. בראשה של קלרה עלה רעיון.
היא חיכתה שהגנב יבוא ויבקש את הכסף ואז היא נתנה לו בכל כוחה בוקס לפנים. קראנצ'! נשמע קול פיצוח כאשר האגרוף של קלרה הוטח בפניו של הגנב. קלרה לא עצרה לראות מה קרה. היא הסתובבה וברחה לקרון האחרון פתחה את הדלת וקפצה ממנה….

"הגנב הידוע ג'ונתן ויילד נתפס אתמול ברכבת שנסעה להודו בשעה 11:45 בבוקר. הגנב ניסה לגבות כסף ובאיומים להרוג……", כך היה כתוב בעיתון הבוקר. "ילדה בשם קלרה שהייתה על הרכבת באותו זמן הצליחה לפגוע בגנב ובכך לעקב אותו ולהוביל לתפיסתו…"

קלרה שבה לביתה באתיופיה להוריה המודאגים מהרפתקאות בתם ברכבת.

"אני מאוד פחדתי כשראיתי אותו", שמעו את קלרה ברדיו, וראו אותה בטלוויזיה בכל הבתים באזור. "הרעיון עלה לי כאשר ראיתי את הגנב" היא המשיכה ואמרה "אבל יצאתי מזה בשלום ואני מקווה שגם כל האחרים…"

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. חגית הגיב:

    נפלא 🙂 החזיר אותי אחורה לסיפורי ילדותי.

  2. חווה הגיב:

    סיפור נהדר ומלא דימיון

כתיבת תגובה