קרון שקט

איתי נסע עם אמא ברכבת. איתי אוהב לנסוע ברכבת ולהתבונן דרך החלון.
אמא, שאל איתי, מתי מגיעים?
שששש, לחשה לו גברת עם כובע מאחור, זהו קרון שקט. והיא הצביעה על שלט שעליו ציור של טלפון ועל הטלפון קו.
איתי שתק וחשב: משעמם לי בקרון השקט.
הוא המשיך להתבונן דרך החלון וראה פרות מלחכות עשב.
אמא, ביקש איתי, אפשר לרדת וללטף את הפרות?
שששש, לחש לו אדון עם עיתון מלפנים, זהו קרון שקט. והוא הצביע על שלט שעליו ציור של שפתיים ועל השפתיים קו.
איתי שתק וחשב: מה זה קרון שקט? מדוע כולם אומרים לי: שששש, זהו קרון שקט?
אמא, לחש איתי, מה זה קרון שקט?
קרון שקט הוא קרון שאסור לדבר בו בקול רם ואסור לדבר בו בטלפון, לחשה אמא, אנשים יושבים בקרון שקט כדי לנמנם קצת או לקרוא עיתון בשקט.
אז בואי נעבור לקרון לא שקט, אמר איתי.
אמא ואיתי קמו ועברו לקרון אחר.
כאן מותר לדבר בקול רם? שאל איתי.
כן, אמרה אמא. כאן מותר.
יופי! שמח איתי. הוא התבונן סביבו וראה קבוצת חיילים מדברים בקול רם וצוחקים בקול רם. ובחורה אחת מדברת בטלפון בקול רם. ואמא אחת צועקת לבן הקטן שלה שיפסיק להסתובב בקרון ויישב בשקט. לאיתי היה רועש ולא נעים.
אמא, שאל איתי, אפשר לחזור לקרון השקט?
כן, אמרה אמא.
והם חזרו לקרון השקט.
איתי הקשיב לשקט. הוא שמע את זמזום הקרונות. הוא שמע את הכרוז מכריז על התחנה הבאה. הוא הקשיב לדלתות הנפתחות והנסגרות. הוא הקשיב לקול דפדוף הדפים בעיתון של האיש הקורא וראה את האישה עם הכובע עוצמת עיניים. גם איתי עצם עיניים. הוא רצה לומר משהו לאמא, אבל לא אמר. היה לו נעים לשבת כך בשקט ולא לדבר וגם לא לשמוע דיבורים של אחרים. הוא החליט לזכור את מה שהוא רוצה לומר לאמא ולומר לה רק אחרי שיירדו מהרכבת.
איתי ואמא הגיעו לתחנה וירדו מהרכבת. איתי זכר את מה שרצה לומר לאמא: אמא, את יכולה לקנות לי גלידה? ודאי, חייכה אמא וקנתה לאיתי גלידת וניל, הטעם האהוב עליו.
חבל שאין קרון שקט גם בגן, חשב איתי. הוא החליט לספר מחר לגננת ולחברים בגן שלפעמים כדאי לעצום עיניים ולהקשיב לשקט. כמו בקרון השקט ברכבת.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה