רכבת אחרונה לבאר שבע

זה היה ערב חג. הרכבת האחרונה לבאר שבע הייתה אמורה לצאת באחת שלושים ושתיים, ואני באחת וחצי עדיין לא הגעתי אפילו למדרגות הנעות. רצתי כמו משוגע והתפללתי לאלוהים. איחור קטן. שתי דקות זה כל מה שביקשתי. ואלוהים נענה לי. באותו הרגע הודיע הכרוז, "הרכבת לבאר שבע שהייתה אמורה לצאת באחת שלושים ושתיים, תאחר ותצא בשתיים וארבע דקות."
הקהל הרב שהמתין על הרציף נהם ברוגז. אנשים הציצו בשעונים. ערכו טיולים קטנים מספסל לספסל ושלחו מבטים מתחננים אל המסילה. אבל גם בשתיים וארבע דקות עדיין לא נראה צמד הפנסים בקצה המסילה. הקהל הלך והתחמם, הכרוז שב והתנצל, והרכבת התעכבה. הקהל הזועם הפך לגוש מחאה בוער. עוד רגע והיה תולש את הספסלים ממקומם מרוב זעם. אבל אז הודיע הכרוז "הרכבת לבאר שבע נכנסת עכשיו לתחנה. הקהל מתבקש להתרחק משפת הרציף." ברגע ההוא התפוררה אחוות המעוּנים.
אנשים נשים ילדים וקשישים, כולם נדחפו ודחפו בתקווה להשיג מקום פנוי. ולתוך הנחשול הסוער הזה קפץ ממש לפני שנסגרו הדלתות, איש עגלגל ונמוך שנשא בזרועותיו מזוודה גדולה ומרופטת.
צפופים ודחוקים יצאנו לדרך. ואז התחילה מלחמת העולם השנייה. העומדים דרשו זה מזה להתכווץ והיושבים דרשו מהעומדים לזוז אחורה עם מטלטליהם. אילולא החלונות הסגורים היינו משליכים זה את זה מן החלון.
ואז הגענו ללוד. הרכבת עצרה והדלתות נפתחו.
שלושה צפצופים נשמעו ואחריהם הודיע הכרוז : "נוסעים נכבדים עקב מפגש רכבות, הרכבת תתעכב כחצי שעה. הנוסעים מתבקשים לרדת ולהמתין על הרציף עד להודעה חדשה."
"לא יורדים" צרח משהו. קולות נוספים נענו לו: "זה באמת עובר כל גבול". "חוצפה כזאת". "ערב חג!" "משהו נורא הרכבת הזאת." "מזלזלים בנוסעים." "מיסים הם יודעים לקחת, זה כן". שוב נהיינו חבורה לוחמת.
רק הגוץ העגלגל עם המזוודה נדחק וירד בשקט לרציף.
הוא הניח את המזוודה לארץ ומשך מתוכה ארבעה יצורים קטנים שנופפו אל הקהל בעליצות. מקצות הראש והגפיים הזעירות נמשכו ועלו חוטים דקים שנקשרו לצלבי עץ בהירים והאיש הרקיד אותם זה מול זה בזריזות מופלאה. הנוסעים בהו בו מן החלונות ואחר יצאו זה אחר זה מהקרונות והקיפו את האיש ובובותיו. הן נראו חיות כל כך כשרבו והתווכחו ורדפו זו אחר זו. הקהל צחק ומחא כפיים וביקש עוד.
איש לא הבחין ברכבת שהגיעה עד שהכרטיסן צעק, "רבותי, לעלות."
כשיצאה הרכבת לדרכה היו כל הנוסעים במצב רוח מרומם. עד באר שבע הם החליפו כתובות, מתכונים וטלפונים והראו זה לזה תמונות בטלפון .
"אני תמיד אומרת שהרכבת הזאת היא הדבר הכי טוב שקרה לעם ישראל," אמרה הנוסעת שירדה מאחורי.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה