רכבת הביתה

נסעתי עם אימא, הקשבתי לרוח,
שמעתי פתאום נביחות של כלבים,
ראיתי גדר ושער פתוח
עם חצר ענקית מלאה בכלובים.

אימא אמרה: "הכלבים בחצר
מחכים שייקחו אותם לאימוץ,
נקווה שיהיה להם בית אחר
וחבר טוב כמוך לשחק ולרוץ".

כשחזרנו אכלתי מהר וישבתי
לצפות בתכנית הטבע לילדים,
העיניים נעצמו לי קצת וחשבתי
על בתים והורים וכלבים בודדים…

שורה של כלבים עומדת בדרך,
רכבת כלבים ארוכה, קַשּׁוּבָה,
כל כלב קרון בשורה מסודרת
מכשכש בזנב ומבקש אהבה.

הראשון חום בהיר, גדול, ערני,
השני לבנבן וזנבו קצת אפור,
השלישי מתולתל, חמוד, קופצני
וכלבלב כנעני מצטרף מאחור.

לכל כלב קולר ועליו יש דסקית,
בראש מתייצב הקטר המוביל:
עם כובע אדום, בפיו משרוקית,
וכבר הרכבת נוסעת בַּשְׁבִיל…

הנה היא עוצרת בבית בהיר
עם אישה צעירה ובתה על ידה,
"אקח בשמחה את הגור הצעיר,
הוא יהיה חבר נהדר לילדה".

בבית הבא מחכים זוג זקנים
ומבקשים את הכלב אפור הזנב,
הוא קופץ, מלקק להם את הפנים
ונובח: "שלום, יש לי בית עכשיו".

הגדול מכולם מתרגש, מתרברב
למראה איש צעיר וכלבה מטופחת,
הם שמחים לקראתו והוא מתקרב,
מהיום הוא יוכל לגור אתם יחד.

נשאר רק אחד – המתולתל, השובב,
עליי הוא אהוב יותר מכולם,
מביט מסביבי… מי ייקח אליו
את הכלב הכי מיוחד בעולם?

פתאום…
הנה אימא, נראה שנרדמתי,
"בוא, תתעורר כבר, ישנת שעה…"
פקחתי עיניים ולא האמנתי –
אבא עם כלב חמוד ברצועה!
זה כלב שובב, מתולתל ושעיר
שהגיע אליי כמו לפי הזמנה,
איך אבא ידע שחלמתי עליו
והביא לי בדיוק אותו מתנה?

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. דפנה הגיב:

    אהבתי

כתיבת תגובה