רכבת המחשבות

ובחלומי אני נוסעת ברכבת. אט לאט נוסעת, עמוק יותר ויותר במנהרה המובילה לארץ החלומות.
ובחלומי אני נוסעת ברכבת לארץ החלומות.
רכבת כבדה מהסוג השרקני, אולי זו בכלל רכבת משא עתיקה שנאנחת ונושפת קיטור, מעליה שט ענן קטן ודאגן.
רכבת ארוכת זנב אבל זריזה, אשר מחליקה על הפסים כמו על מדרון מושלג.
קרונות רבים לה לרכבת, לפחות עשרים ושניים.
בקרון הראשון – אבנים מתגלגלות.
בקרון השני – ברכות מאירות לימים טובים.
בקרון השלישי – גולות צבעוניות.
ובחלומי אני מביטה פנימה והחוצה.
מבפנימה אני רואה את יושבי הקרון לצדי. אישה מגונדרת עם כובע קשור בסרט ורוד, אשר קוראת עיתון עם דפים כל כך גדולים שנדמה כי תכף תעוף. על ידה יושב אדון משופם, מידי פעם ראשו נשמט על כתפה של האישה. היא מנערת אותה והוא מתמתח בחיפזון ומיישר את העניבה שלו. ממול יושב זוג ילדים בבגדים תואמים המחזיקים ביניהם כלוב עם ציפור שיר צהובת זנב. אני שומעת את השירה, אבל הילדים לא עונים כשאני שואלת איזו מין ציפור זאת.
מבחוץ אני רואה את הנוף חולף ומתחלף בין ים להרים, בין זריחה לשקיעה, בין אתמול למחר.
ואני חושבת, אם כל הפסים יפנו ימינה – לאיזה צד נפנה אנחנו?
בעצם, איפה זה בעצם צד ימין? בצד של החלונות או של הדלת?
זאת דלת שיודעת לנחש כשמישהו מגיע? אחרת איך היא נפתחת בדיוק כשצריך?
ואם אמא אמרה שאני צריכה ללכת לישון אפילו אם אני לא עייפה, זה אומר שלא נרדמתי?
ולמה אמא תמיד מתנהגת כאילו היא יודעת הכל?
ואם אני לא מסכימה איתה, למה היא אומרת: "נו באמת גלי" וממשיכה כאילו דרכה על נמלה בטעות?
ואם אני דורכת על נמלה בטעות, זה אומר שהרגתי מישהו?
וכשנמלה מתה, כל החברות שלה באות להלוויה?
פעם הייתי בהלוויה של סבתא ברכה. כולם אמרו "בשיבה טובה", "הכל לטובה", ורק אני הרגשתי רע ובכיתי והתגעגעתי.
גם געגוע מתגלגל לפעמים פנימה והחוצה.
אני שומעת את שירתה של הציפור צהובת הזנב, מביטה החוצה ורואה גשם של גולות מתגלגלות וברכות מאירות לימים טובים.
אני מרגישה הקלה על שכמעט הגענו לתחנה, אפילו שזה רק חלום.
ובחלומי הרכבת משקשקת ומטלטלת ימינה ושמאלה, והנה אני מתעוררת.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה