רכבת העמק

זה היה עוד יום שבת סתמי כזה. ההורים החליטו שניסע לסבא וסבתא. שמחתי, מהר התארגנתי מהר וירדתי למטה מלאת מרץ. אכלתי את ארוחת הבוקר כמו זאב טורף ומיהרתי לצאת. קיוויתי שאם נצא מוקדם הנסיעה לא תהיה ארוכה ומשעממת. אף פעם לא אהבתי אותה, תמיד יש לי בחילות בדרך ואין כלום לעשות. לפעמים כשאני יצירתית אני מנסה לשחק משחק דרך, אבל לא הולך. כל הנסיעה אני רק מחכה לצאת מהאוטו ולחב את כולם. סוף סוף הגענו, למקום הקבוע והטוב. התיישבתי בסלון וסבתא התחילה לספר…

כשאני והילה בת דודתי היינו קטנות היינו הולכות המון לפארק רכבת העמק הישנה באל-רואי, היא סיפרה שהיינו משחקות בין הקרונות ולבסוף משפריצות אחת על השנייה במעיין. אני זוכרת את זה, אני זוכרת שסבתא הייתה מספרת המון על הרכבת שהייתה שם. היא אפילו סיפרה על נח, סבא רבא שלי שהיה נוסע ברכבת העמק המקורית עד לדמשק להביא כלים מנחושת הביתה. אוי איזה סיפורים…

עד היום אני אוהבת לטייל שם אבל זה כבר לא כמו פעם.

אני נזכרת כשהייתי קטנה הייתי מפליגה על הרכבת מרגישה כנהג קטר שנוסע בדרך עם הסחורה, אפילו דמיינתי שהרכבת פונה ימינה ושמאלה ואני צופרת בצופר. כל כך אהבתי את המקום ועד היום יש זיכרונות. ביום אחר לגמרי הגענו שוב לסבא וסבתא. סבא אמר שבונים את רכבת העמק מחדש! רכבת אמתית שאוכל לנסוע בה. סבא אמר שבעמוד כמה שנים זה באמת יקרה.

השנים חלפו ואיתם עבודות הרכבת. סוף סוף היא מוכנה, ראיתי אותה מהמרפסת נוסעת. היא עברה כל חצי שעה וכל פעם שזה קרה התרגשתי מחדש.

נסעתי אליהם לשבוע בחופש הגדול. סבא, סבתא, הילה ואני נסענו יחדיו באוטו לכפר יהושוע ממנו יוצאת הרכבת, ומשם נסענו ברכבת עד חיפה. פעם ראשונה שלי שם התרגשתי עד מאוד.

וכן גם אני הייתי ברכבת העמק.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה