רכבת הצבעים

"דן! דן!" נשמעו קולות מרציף הרכבת.

דן הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, לפתע ראה שהרכבת הירוקה קוראת בשמו.
"דן בוא תצטרף להרפתקה של פעם בחיים"- חייכה אליו הרכבת הירוקה.

בצעדים קטנים, חוששים, עלה דן והתיישב במושב הפנוי והראשון שהבחין.
הנסיעה החלה.

החלון מהמקום הפנוי הראשון, חשף נוף מלא בעצים פורחים ופרחים צבעוניים, דן החל לחוש רוגע והחששות איתם עלה לרכבת, התפוגגו להם.

דן הניח את ראשו, הביט אל החלון ושקע במחשבות.

מהצד הבחין במוכרת- תה מבוגרת, סוחבת סל כבד. בראשו של דן עלתה מחשבה: "כיצד האישה הזאת מסתדרת עם סל כל כך כבד?" הוא הבחין כי אחד מילדי הרכבת תומך בה וסוחב את הסל, הוא חש בתקווה ירוקה ממלאת את ליבו.

כאשר הרכבת הירוקה הגיעה לתחנה האחרונה, כל הנוסעים ירדו מהרכבת ודן הבחין בחוף הים.

שם חיכתה רכבת כחולה שהזמינה אותו בקריאות לוחשות להרפתקה חדשה.

דן לא היסס וצעד לעבר רכבת הכחולה.
אך שוב כשעלה לנסיעה, חש פחד ורצה לרדת מהרכבת. להפתעתו, שם לב לדולפינים שקופצים ולצדפות שנפלטו לחוף וזה נתן לו הרגשה של תקווה וביטחון.

השמש ליטפה את פניו, הוא עצם את עיניו ונמנם מעט.

קולות של ילדים מתלהבים ונרגשים, העירו אותו, הוא פקח את עיניו והציץ בחלון לראות על מה מדובר?
"ואו, הנה הרכבת האדומה!" דן אמר בליבו.

חיש מהר ירד הישר לחולות האדומים וחיכה שהרכבת תגיע.
דן צפה במהירות הסופר על טבעית של רכבת האדומה, "היא נוסעת ממש מהר!"

הוא נופף בידו לרכבת הכחולה, נפרד ממנה וצעד אל הרכבת האדומה.

ריחות של פאי ופירות העונה הציפו את הרכבת כולה, דן היה כה רעב.
הוא לא המתין אפילו דקה ולגם ממיץ הפטל, אחר כך נגס גדול באבטיח.

"רכבת אדומה לאן אנחנו נוסעים?" שאל בפה מלא.
"דן יקירי, עכשיו תורך לבחור, לאן תרצה לנסוע היום" ענתה הרכבת האדומה.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה