רכבת השאלות

כולם נרדמו ונגה התעוררה. היא ניסתה להעיר את ההורים אבל הם רק נחרו יותר חזק. במהרה השתעממה אז יצאה לטיול ברכבת. פתאום כמו ברק מהשמיים בראש הקט הופיע משפט עם מנגינה לא מוכרת 'מה זה בכלל רכבת?' במושב האחרון בקרון ישב איש זקן עם שערה אחת לבנה מתאמצת לעוף גם היא מהקרחת. דווקא בגללה נראה הוא לילדה אדם מאוד חכם, אז שאלה אותו "מה זה רכבת?". האיש עצם עיניים והבטיח "רכבת היא כל מה שתרצי שתהיה!" נגה ניסתה להבין וכשהיה נדמה לה שהצליחה צצה כמו השמש עוד מחשבה "על מה חושבת הרכבת?" בלי לשים לב הילדה כבר הייתה בקרון הבא, שם ישבה רק אישה אחת עם כובע קטן מדי שהתגלש לפעמים מהשיער שלה. נגה התקרבה ושאלה "על מה חושבת הרכבת?" האישה חייכה קצת ודיברה ברכות "היא חושבת שבטח כיף לנסוע ברכבת" נגה שמחה כי הסכימה שבאמת נחמד לנסוע ככה. היא תהתה אם זאת הסיבה שהרכבת נוסעת. בקרון הבא ישבו נער ונערה, החזיקו ידיים והסתכלו זה למטה וזאת בתקרה. נגה ניגשה ושיתפה בתמיהה "למה הרכבת נוסעת?" הזוג פתח פה גדול וענה כמעט ביחד "כי אנחנו רוצים להגיע לאנשהו" נגה לא הרגישה טוב עם התשובה כי לא הסבירה מה הרכבת עצמה רוצה. הקרון הבא היה ריק אז נגה קצת נבהלה ורצה אל הדלת, שנפתחה מעצמה ומאחוריה עמד אדון עם פפיון "לאן את הולכת ילדונת?" צייץ עם קול ציפור. "לא אני" צעקה "לאן הרכבת הולכת?" האדון ניסה לצחוק ולחש "הרכבת הולכת ליפן כמובן". לא היה ברור בכלל לילדה איך רכבת תהיה ביפן, זה נשמע לה מקום מאוד רחוק. אדון פפיון הלך, ונגה חיפשה מי יכול להגיד איך הרכבת תרוץ עד למקום שהיא רוצה, אבל בכל קרון מדברים בטלפון, או ישנים, או מדברים בטלפון מתוך שינה. נגה כבר התעייפה ובכל זאת בגלל שעדיין הייתה חייבת תשובה לכן משכה לעצמה באף והמשיכה אל הקטר. מה שראתה היה כל כך מוזר, ילדה קטנה דומה לה כמו מראה, מחזיקה הגה גדול, מנסה ולא מצליחה לראות מעליו. "איך הרכבת נוסעת?" הנהגת גנבה לנגה את השאלה. בלי לחשוב היא שרה את המילים "אולי ילד קטן ביפן מחכה לה". שתי הבנות הרגישו שלמדו משהו חשוב אבל לא היו בטוחות בעצם מה. נגה מיהרה בחזרה אל המשפחה שתענה לה. היא ישבה על רגל אחת עבה של אבא ורגל אחת רזה של אמא כשהתגלגל לה מהלשון "מאמא מה למדתי?". אמא הגיבה בהפתעה "וואו! כנראה את הדבר הכי משמעותי בעולם, לדעת איך לשאול".

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה