רקפת והרכבת

בשמיים הכחולים שט ענן, ההרים היו גבוהים וירוקים. על הפסים טיפסה רכבת, משקשקת ורועשת.

פתאום, בלי אזהרה, הרכבת נעצרה. "מה זה?" צעקו הנוסעים. "אין פה תחנה!"

אבל הקטר האדום לא הסכים להמשיך. "נמאס לי" הוא קיטר. "נמאס לעבוד כל כך קשה, למשוך לשם ולגרור לכאן. יותר אני לא מוכן!"

"גם לי נמאס" נשמע קולו של הקרון השלישי והכחול. "כל היום אני נגרר אחריך, בלי לדעת אפילו לאן. מספיק ודי, יותר אני לא מוכן!"

"ומה איתי?" קרא הקרון הירוק, האמצעי. " את מה שיהיה רואה הקטר, ואת מה שהיה- הקרון האחרון. רק אני מתגלגל בלי לדעת מאיפה ולאן. יותר אני לא מוכן!"

נבהל הנהג, נבהל הכרטיסן ונבהלו הנוסעים. "מה נעשה?" הם דאגו. "צריך להגיע לתחנות הבאות, נוסעים רוצים לרדת, ואחרים רוצים לעלות".

רקפת ישבה בקרון האחרון, בדרך לחופשה אצל סבתא. "ככה אי אפשר", היא חשבה. "הרכבת מאחרת, וסבתא בטח כבר מחכה בתחנה, ודואגת". לרקפת היה רעיון. "למה שלא תתחלפו?" היא שאלה את הקרונות. "הקרון האחרון ימשוך מקדימה, הקרון השני יראה את כל המאחורה, ואתה," פנתה לקטר, "אתה תנוח באמצע."

שמחו הקרונות. "רעיון מצויין!" הם אמרו, ומיד התחלפו. שמחו גם הנהג, הכרטיסן וכל הנוסעים. "פתרון נפלא! עכשיו נמשיך בנסיעה".

"צי'ק-צ'ק צ'יק-צ'ק" הזדחלה הרכבת במעלה ההר הירוק. רקפת ישבה בקרון שהיה עכשיו הראשון. היא שמחה, כי נסעה לחופשה, ותגיעה בזמן, וסבתא לא תדאג.

והנה, באמצע העלייה, שוב נעצרה הנסיעה. "מה עכשיו?" כעסו הנוסעים. "שוב הקרונות לא מרוצים?"

"זה יותר מידי בשבילי," גנח הקרון הכחול שהיה עכשיו הראשון. "תראו איך אני מזיע! הרכבת הזו כבדה נורא!"

"ולי יש בחילה נוראית, כל פעם שאני מסתכל אחורנית" בכה הקרון הירוק, שהיה אחרון. "יותר אני לא יכול!"

"מה אתם חושבים? שלי כל זה נעים?" והקטר האדום אמר תוך כדי פיהוק "באמצע כל כך משעמם לי"

נבהל הנהג, נבהל הכרטיסן ונבהלו הנוסעים. "מה נעשה?" הם דאגו. "צריך להגיע לתחנות הבאות, נוסעים רוצים לרדת, ואחרים רוצים לעלות".

צחקה אז רקפת: "אולי שוב תתחלפו?" היא הציעה.

"נראה לי" אמר הקרון הירוק אחרי שהקיא, "שאני רוצה לחזור לאמצע, למקום שלי."

"ולי היה די נוח להיגרר מאחורה, בלי להתאמץ" אמר הקרון הכחול.

"כל כך השתעממתי שכמעט נרדמתי", התעורר הקטר. "אני רוצה לחזור להוביל."

חזרו הקרונות כל אחד למקומו, ושוב המשיכה הרכבת בדרכה, משקשקת ורועשת, צופרת ושורקת.

הגיעה רקפת לתחנה, שם חיכתה לה סבתא ונתנה חיבוק גדול. "כמה גדלת, רקפת! ואיך היתה הנסיעה?"

"בסדר גמור", צחקה רקפת, ונופפה לרכבת המתרחקת.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה