ר-כ-ב-ת

השולחן כבר היה ערוך ומוכן. אמא מתחה את מפת החג החדשה שפרשה קודם לכן ויישרה צלחת מסט כלי האוכל החגיגי שלנו. אני כבר גדול, כמעט בן חמש, ואמא מרשה לי להחזיק את אגרטל הזכוכית הקטן ובתוכו זר פרחים צבעוני שאבא קנה בחנות הפרחים של ורדה. נשענתי על אחד הכסאות ופתאום הרחתי את סבתא. "אמא, הם הגיעו" אמרתי, ואז נשמעה נקישה על הדלת. סבא וסבתא, דודה נועה ודוד יוני עמדו בפתח. "ש-ל-ו-ם", הם אמרו ואני רצתי לעברם. "בואי, בואי", אמרתי לדודה נועה, "תראי מה הכנו לכם. הכנו רכבת של סלטים".
"איזה יופי" אמרה דודה נועה, "על רכבת כזו מגיעה הפתעה". וכשדודה נועה אומרת משפט כזה פירושו של דבר שמשהו טוב מצפה לי. התבוננתי בשקית הנייר שבידה והבחנתי בנייר עטיפה צבעוני מבצבץ. "אבל קודם סיפור", היא אמרה.
לפני שנים רבות בארץ "אות-אות" הרחוקה, כשעוד לא היו טלפונים ומחשבים, גרו שתי משפחות: משפחת "מי" ומשפחת "לה". "משפחת "מי" גרה בקצה אחד ובקצה השני גרה משפחת "לה". בכל פעם שמשפחת "מי" או משפחת "לה" רצו משהו מהמשפחה השנייה הם בנו רכבת קטנה שהורכבה מקרונות של אותיות. וכשהרכבת הייתה מגיעה היו ממלאים אותה בהתאם לבקשה ושולחים אותה חזרה לדרכה.
אבא ואמא "מי" רצו ללקט את הרימונים החדשים שצמחו בגינה, אבל אז גילו שסל הנצרים שהכינו בשנה שעברה אבד. הם הרכיבו רכבת קטנה בת שתי קרונות – קרון "סמך" וקרון "למד" – ותכננו לשגר אותה אל משפחת "לה". אלא שאז שניים מבני המשפחה (מִיש ו-פַּט אם לדייק) החליטו להשתעשע קצת. "מה דעתך שנוסיף קרון קטן לרכבת?" שאל מִיש את פַּט אחיו. "למה לא?" ענה פַּט "מה כבר יכול לקרות? זה עשוי להיות נחמד". וכך נכנסו מִיש ו-פַּט למחסן הקרונות ובחרו בקרון הקרוב שראו. הם קשרו אותו היטב היטב ושלחו את הרכבת לדרכה.
היא עברה בהרים ובעמקים ולבסוף הגיעה. "אמא", קרא פסיק לאמא "לה": "הגיעה רכבת". ואמא התבוננה בהרים הרחוקים ובעשן הלבן שיצא מקטר הרכבת בת שלושת הקרונות "ס-ל-ט". "פסיקי", אמרה אמא, צריך להכין סלט. רוץ לגינה מהר והבא מלפפון, עגבניה ואת הבצל שצמח". ואמא "לה" עמדה וקילפה וחתכה וערבבה והכניסה הכל לקרונות הקטנים ושלחה את הרכבת בחזרה אל משפחת "מי". וכשאמא "מי" עמדה במרפסת וראתה את רכבת הסלט מתקרבת לא הבינה מה קרה. ורק מִיש ו- פַּט אחיו עמדו בצד וצחקקו.
"ומה אתה אומר אוֹרי? ", שאלה דודה נועה, "תרצה לבנות רכבת אותיות משלך?". והיא הוציאה את אריזת המתנה ובתוכה היו קרונות של אותיות רבות. וביחד בנינו רכבת לשנה החדשה "ש-נ-ה ט-ו-ב-ה ו-מ-ת-ו-ק-ה".

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. קוראת הגיב:

    לא מצאתי ,ולו סיפור אחד ראוי. הסיפורים כתובים בשפה דלה, הנושא לא מעניין ,והרצף הסיפורי לא נכון.

כתיבת תגובה