קסם

בתחנת חוצות המפרץ, אמא שלי ראתה מבעד לחלון שאני באמת מתיישבת ליד "גברת נחמדה", ואז שלחה נשיקה ועוד אחת עד שהרכבת יצאה לדרך. זהו, ההרפתקה שלי מתחילה!

האנשים בקרון נראו עדיין רגילים אבל ידעתי שתיכף משהו יקרה: חבורה תתחיל לנגן! ילד שברח מהבית יתגלה! מי לא קרא על זה בספרים? אבל בינתיים שמונה אנשים היו בטלפון; איש זקן עם כובע חיפש משהו בתיק; חמישה קראו ספר; ארבעה נרדמו כולל ה"גברת הנחמדה". ואפילו לא אחד התפלא, איך ילדה עוד לא בת שמונה נוסעת לבדה לנהריה. "הרכבת נכנסת לתחנת קריית חיים" קרא הכרוז.

"קריית חיים". זו כבר נשמעת הרפתקה!

בתחנה אנשים ירדו, אנשים עלו ועדיין לא נפלו מטבעות זהב משום מזוודה, ואף נוסע סמוי לא נתפס. רק האיש הזקן עם הכובע עדיין חיפש. חיכיתי שימצא כבר את הטלפון או הספר או מה שכולם עושים ברכבת המשעממת הזו אבל הוא מצא משהו אחר לגמרי. מראה?

מראה…! הבנתי מיד. הוא לא סתם נוסע: הוא בלש! מי לא קרא על זה בספרים? הרי ככה עוקבים אחרי הפושע שמאחוריך. אז יש בקרון שלנו גנב? או שודד! אבל עוד לפני שסימנתי חשודים, הוא שוב חיפש. משקפת? זכוכית מגדלת? "הרכבת נכנסת לתחנת מוצקין." קרא הכרוז. לא יכול להיות, חשבתי כשהאיש הוציא… איפור? אנשים עלו, אנשים ירדו, והאיש התאפר.

הבנתי מיד: הוא בכלל לא הבלש הוא הפושע! שמתחפש כדי שהשוטרים לא יזהו אותו! רמזתי במבטי ל"גברת הנחמדה" שימי לב יש כאן פושע שהופך ל..אישה? שוטר משופם? אבל היא רק פיהקה. ובכן הקרון באחריותי, ועלי לעקוב אחרי כל תנועה חריגה. מי לא קרא על זה בספרים!

בתחנת עכו הוא עוד היה רכון למטה. אנשים עלו, אנשים ירדו, אבל אני ראיתי: הוא שלף משהו אדום, ועגול, אהה! פצצת סירחון! אבל אז הוא הזדקף.

ופניו היו לבנים לגמרי. סביב הפה שלו היה מצויר חיוך, ואת עיניו הקיפו אליפסות גדולות. את הכדור האדום שבידו הוא לחץ על האף. ועל ראשו קיפצו תלתלים צבעוניים. בתחנת נהריה הוא פשט את מעילו האפור, ומתחתיו זהרה גלימה מוזהבת. הוא לקח את הכובע, וירד. היי, זו גם התחנה שלי!

בדרך ליציאה שם סבתא חיכתה, עצרתי. ראיתי איך אנשים מתקבצים סביבו. כובעו הלך והתמלא במטבעות. וכולם נדהמו. "איך הוא מקפיץ חמישה כדורים?" "איך הוא מפריח פרחים מהשרוול?" "איך הוא נושף אש!" לאף אחד לא היתה תשובה. אבל ידעתי איך עושים קסם אחר.

איך
הופכים
מאיש
לליצן.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה