2 איור

תחת כובד הנצנצים / שחר קובר

רשימת ביקורת על איוריה של לידיה מונקס בספר "חיפושית, חיפושית, מה שמעת? מה ראית?" מאת ג'וליה דונלדסון

ספטמבר 11, 2013  

"עוד אחד של ג'וליה דונלדסון!", אמרתי לעצמי בהשתאות כשקיבלתי את הספר החדש "חיפושית, חיפושית, מה שמעת? מה ראית?", שאיירה לידיה מונקס. מדהים בעיני קצב הכתיבה של הסופרת הבריטית המצליחה. כיצד היא מצליחה לחשוב על כל-כך הרבה רעיונות לספרים? אחרי שגמרתי לקרוא את הספר, השתאיתי עוד יותר – איך היא מצליחה לכתוב כל-כך הרבה ספרים טובים?

"חיפושית, חיפושית, מה שמעת? מה ראית?" כל-כך הצליח בחו"ל, כך שכבר קיימת לו גרסה עם צלילים, גרסה מוזיקלית, גרסה עם מדבקות, ואף הצגה. הפעם מדובר בקומדיית פשע כפרית: שני גנבים זוממים לגנוב את הפרה מהרפת וכל חיות המשק חוברות יחדיו כדי למנוע זאת מהם. הספר מתחיל בסקירה של כל החיות הספר – מתרנגולת ועד חתוליים – ולבסוף, של גיבורת הספר – החיפושית. כל חיה מדגימה את יכולותיה הקוליות: הפרה גועה, הסוס צוהל וכן הלאה, ורק החיפושית אינה אומרת דבר. בהמשך הספר החיפושית תפתח את פיה ותספר לשאר החיות על אודות המזימה לגנוב את הפרה מהחווה, ואף תציע להן את התכסיס שבעזרתו הן ינסו למנוע זאת.

רוב ספריה המוכרים יותר של דונלדסון שתורגמו לעברית הם אלו המלווים באיוריו של אקסל שפלר ("טרופותי", "זוג", "הענק הגנדרן", "לקוף יש בעיה" ואחרים). אולם ישנם גם ספרים רבים של דונלדסון אשר אוירו על-ידי מאיירים אחרים. רבים מהם איירה גם המאיירת הבריטית לידיה מונקס. מונקס, המוכרת בסגנונה הנאיבי והצבעוני, מאפיינת את דמויותיה בקווים פשוטים, צבעוניות נעימה וקומפוזיציות פשוטות. ובשימוש לא מבוטל בנצנצים.

עוד לפני שקוראים מילה אחת בספר, אי אפשר להישאר אדיש לדבר הראשון שרואים – העטיפה. מצד אחד, מדובר בחגיגה חזותית: חיות משק מציצות מכל כיוון על רקע צהוב בוהק ועליו שכבת נצנצים מהפנטת. מצד שני, קשה להתרכז במשהו שם. לדעתי הגישה לפיה יש צורך להראות הכול כולל הכול בחזית הספר פוגעת בו, ועל מדף הספרים בחנות יתכן כי הספר יבלע בין שלל הספרים השכנים לו. בעיני עדיפה עטיפה מסקרנת יותר. חשוב לציין את כותרת הספר, הכתובה באותיות מצוירות שמאפיינות מאוד את מונקס. ברור שמישהו מקצוען מאוד בהוצאת כנרת עבד קשה כדי ליצור כיתוב עברי המחקה את הכיתוב הלועזי.

מונקס משלבת בעבודתה משטחי צבע נקיים (בגואש או אקריליק) יחד עם הדבקות קולאז' של צילומים. אולם לעתים לא ברורה ההחלטה שלה מתי ולמה לשלב קולאז'. למשל, הצמר של הכבשה הוא צילום גזור של צמר. מדוע פרוות שאר החיות מצוירת ודווקא הצמר מודבק?  גם חלק מהצמחייה מצוירת וחלקה מודבקת. שתי הטכניקות עובדות יחד באופן מוצלח – גם משטחי הצבע המצוירים של מונקס נראים גזורים. ובכל זאת, בעיני, אם ישנה החלטה לשלב קולאז' אז צריך היה להכניסו במינון רב יותר. בתוצר הסופי הוא שולי ומעט מקרי.

איור: לידיה מונקס, טקסט: ג'וליה דונלדסון

דמויותיהן של החיות עצמן נאיביות ומעוררות חיבה, אולם מבטן החלול של כל חיות המשק מעט מטריד. כמעט לאורך הספר כולו יש לכולן את אותן עיניים עגולות ובוהות, באותה הבעה קבועה וקפואה. הן גם אינן מסוגננות באופן מעניין במיוחד ומעט חסרות אופי. לא ברור לנו האם הפרה היא טובת לב, או דווקא לא; מבוגרת או צעירה; אם החזיר נבון או אולי אמיץ, ואולי הוא חזירה בכלל? קשה לדעת.  יוצא דופן הוא האווז, שנראה נבוב במיוחד.

איור: לידיה מונקס, טקסט: ג'וליה דונלדסון

ייתכן כי מכל החיות החיפושית היא הדמות המוצלחת ביותר, אולם כאן מתגלה ה"נפילה" של הספר, וזאת באשמת השימוש שנעשה בגימיק: בכל איור החיפושית מצופה בשכבה של נצנצים. ברוב המקרים השכבה כל-כך עבה, עד כי היא מכסה את החיפושית באופן שבו לא ניתן לראות את הפרטים בה, או לזהות אותה בכלל.

חיפושית, חיפושית, את שם מתחת לנצנצים?

למעשה, הדמויות המוצלחות יותר בספר הן דווקא הדמויות האנושיות העיקריות – האיכר ושני הגנבים. האיכר עטור הזקן האירי כל-כך מובהק, עד כי אין ספק שבזמנו הפנוי, כשהוא אינו חולב את הפרה או אוסף ביצים מהלול, הוא מבלה עם כוס בירה גינס גדולה בפאב המקומי. גם שני הגנבים – רוץ בן-חץ וגוץ בול-עץ – מאופיינים כמו זוג פושעים קלאסי, השמן והרזה: האחד גבוה ורזה, והשני שמנמן ונמוך. לשניהם מבטים זוממים ומעט מאוד שכל. האחד עם כובע גרב והשני עם מסיכה על עיניו. הם כל-כך מטופשים עד כי המאיירת השאירה אחד מהם אוחז בראיות לפשע – שרטוטי תכנית הגניבה, בעודו מובל לניידת המשטרה. גם ללא הידיעה כי מדובר בספר שאויר על-ידי מאיירת בריטית היה אפשר לזהות אותו ככזה: כל הדמויות האנושיות נראות תושבות האי הבריטי – החל באיכר האירי ועד לשוטרים במדי המשטרה האנגלית.

איור: לידיה מונקס, טקסט: ג'וליה דונלדסון

לאורך כל הספר לא מספקת המאיירת פרשנות מעניינת במיוחד לסיפור, ונצמדת לסיפור הכתוב: מה שכתוב הוא המצויר. שוב יוצאת הדופן היא גיבורת הספר – החיפושית – שמופיעה בכל עמוד, גם אם היא אינה מוזכרת בכתוב. מצד אחד הדבר יוצר משחק פנימי מעניין בספר – בכל איור הקורא צריך למצוא את החיפושית שמסתתרת איפשהו באיור. מצד שני, לעתים היא מופיעה במיקומים כל-כך שוליים בקומפוזיציה עד כי כמעט ולא ניתן לראות אותה. נדמה כי זאת אולי הייתה הסיבה שהובילה להחלטה לצפות אותה באותה שכבת נצנצים כבדה – אם לא ניתן לראות את החיפושית, אפשר פשוט להעביר יד על דף הספר ולגעת בגבעת הנצנצים השמנה. אולי עדיף היה ליצור מיקוד גדול יותר לחיפושית בכל איור, בין אם ביצירת קומפוזיציות אחרות שהיו נותנות לה במה ראויה יותר בכל איור, או בעזרת בידול צבעוני או טכניקה אחרת.

איור: לידיה מונקס, טקסט: ג'וליה דונלדסון

לסיום, כמה מילים על תרגום הספר של רימונה די-נור, שמתרגמת רבים מספריה של דונלדסון. התרגום, כמו רבים אחרים של די-נור, מוצלח במיוחד – החריזה קולחת  ביותר, וכשמשווים למקור מדהים לראות כיצד די-נור מצליחה לשמור על מקצב זהה לטקסט המקורי. גם המצאת השמות לשני הגנבים מוצלחת במיוחד (ברגעים אלו ממש מקפצים שני ילדי בבית לאחר שהכריזו שהם "רוץ בן-חץ וגוץ בול-עץ"). כמו כל ספריה של דונלדסון וכמו בכל תרגום של די-נור, המילים מתגלגלות על הלשון, ואחרי מספר מועט של הקראות הילדים כבר מדקלמים את הטקסט המוצלח, וזהו אולי הצד החזק יותר  ב"חיפושית, חיפושית, מה שמעת? מה ראית?"

"חיפושית, חיפושית, מה שמעת? מה ראית?" מאת ג'וליה דונלדסון, איורים: לידיה מונקס. תרגום: רימונה די-נור, עיצוב: אורית רובינשטיין. הוצאת כנרת, 2013.

שחר קובר – מאייר ספרי ילדים, עיתונים ומגזינים בארץ ובעולם.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת דפנה חיימוביץ':

    נהניתי והשכלתי מהניתוח של שחר. מצפה לאלו הבאים…

  2. נהניתי מהסקירה והכתיבה של שחר.
    את הספר הזה עוד לא ראיתי אבל הספר "הנסיכה והקוסם" אצלי בבית. הסגנון הגיאומטרי עם משטחי הצבע הכמעט אחידים עובדים יפה והנצנצים אכן משתלבים . אני מסכימה שישנה בעיייה עם מנעד ההבעות המצומצם. גם לא ברור לי מדוע המאיירת השמיטה מידי פעם את העיניים של הקוסם. זה פוגם בהבעה. הרעיון הסיפורי נחמד אבל הסוף די צפוי וגם התבנית נראית לי מוכרת. אולי היא מושפעת ממתכונת סיפורי- עם כמו "היפהפיה הנמה".

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.