כללי

תמונת פרופיל – אבי בלייר

ראיון מילולי-חזותי על המעבר שלו מעולם האנימציה לאיור ספרי ילדים ומקו עיפרון לצבע

יולי 26, 2019  

אבי בלייר הוא אנימטור, במאי אנימציה ומאייר. שימש גם כארט דירקטור ומנהל קריאייטיב. אייר שני ספרים בסדרה החדשה שכתב ינץ לוי, "כשסבא אליהו היה קטן" (הוצאת כנרת זב"מ). בלייר הוא המאייר העשרים ותשעה בפינת "תמונת פרופיל", שמטרתה היכרות עם מאיירים מבטיחים ומקוריים שספר הביכורים שלהם ראה אור לאחרונה. אנו מקווים כי פינה זו תהווה פלטפורמה לחשיפה של המאיירים וסגנונם, ותאפשר הצצה לכישרונות חדשים בקרב המאיירים והמאיירות בארץ.

היי אבי, ספר קצת על עצמך. כיצד קיבלת את עבודת האיור הראשונה שלך?

שמי אבי בלייר, אני אנימטור קלאסי, מעצב דמויות, צייר סטוריבורד, מרצה לאנימציה ולאחרונה גם מאייר ספרי ילדים. במהלך 25 שנותיי בתחום האנימציה יצא לי לאייר לא מעט: לקמפיינים, פרסומות, מגזינים ואף הוצאתי חוברת קומיקס בהוצאה עצמית, אבל בכוונה נמנעתי מלאייר ספרי ילדים. מאחר ועבודת האנימציה מאוד תובענית, הרגשתי שלא אוכל להקדיש את הזמן הראוי גם לאיור ספרים.

הכל השתנה כשנולדו ילדי ונחשפתי בצורה מעמיקה יותר לעולם ספרות הילדים. גיליתי עולם מופלא של סגנונות שונים, עיצובים מיוחדים ודרכים מקוריות להעביר סיפור ורגש. מעט אחר כך, יצרה אתי קשר עורכת ספרי הילדים מיכל פז-קלפ. הסתבר לי שמיכל אהבה את העבודה שיצרתי לזכרו של דודו גבע בתערוכה שערכה ולפיכך הציעה לי לאייר את ספרו החדש של ינץ לוי. שמחתי מאוד, מאחר ולא בכל יום נופלת לידיך הזדמנות לעבוד עם אחד מסופרי הילדים המובילים בארץ.

כריכת הספר השני בסדרת "סבא אליהו"

האם הסגנון והטכניקה שגיבשת כאנימטור משפיעים על עבודתך כמאייר ספרים?

ללא ספק. קודם כל אני חושב שנקודת המבט שלי כמאייר היא יותר קולנועית. שמתי לב שבשיחה עם לקוחות אני משתמש במונחים מעולם הקולנוע: שוט, פריים, זווית מצלמה, תאורה וכו׳.

דבר נוסף, רישום לאנימציה קלאסית הוא לרוב מאוד קונסטרוקטיבי. כאנימטור אני חייב להכיר את הדמות מכל הזוויות ולהבין איך היא בנויה כדי שאוכל להזיז אותה. כשאני מאייר אני משתמש באותה טכניקה של רישום נפחים פשוטים שיוצרים את הדמות, כדי שיהיה לי נוח לאייר אותם.

סקיצות לדמויות מתוך ספרי "סבא אליהו"

אילו ספרים אהבת בילדותך, והאם היה ספר שהשפיע עליך או זכור לך במיוחד?

כילד שגדל בשנות השמונים בנתניה, זכור לי שהיצע הספרים היה די מוגבל. אבל כבר אז נחשפתי לסרטים ולספרים של דיסני ,זכור לי שאהבתי מאוד את הספרים של דיסני בהוצאת ״יבנה״ ובמיוחד את ״ספר הג׳ונגל״ ואת החוברות ״עולמו המופלא של וולט דיסני״ בתרגומו של אוריאל אופק. הייתי יושב במשך שעות ומעתיק את הדמויות מהספרים. אפשר לומר ששם נזרעו הזרעים הראשונים של אהבתי לעולם האנימציה.

מאוחר יותר התוודעתי ל״אסטריקס״ ולקומיקסים של ״קווין קומיקס״ ועולם חדש נפתח בפני. דרך חדשה ומלהיבה לספר סיפור!

בתיכון גיליתי את המנגה האייקונית ״אקירה״. נדהמתי מהציורים הדינמיים, מכמות הפרטים בכל פריים, הרקעים הנפלאים והשימוש ב-layout כדי ליצור אווירה, מתח, דריכות וגודל. כל אלה הרשימו אותי מאוד והשפיעו על עבודתי בהמשך כמאייר.

"אקירה"

ספר על תהליך העבודה על הספר "כשסבא אליהו היה קטן".

דבר ראשון אני קורא את הסיפור, בשלב הזה כבר משולבים בטקסט הצעות היכן יופיעו האיורים ומה מתרחש בכל איור. לאחר מכן ינץ, מיכל ואני נפגשים וחושבים ביחד על הרעיונות. זה השלב שבו אני כמאייר, אומר להם את דעתי בקשר לרעיונות: האם הם עובדים מבחינה ויזואלית? אולי כדי להראות משהו אחר שימחיש את הרעיון בצורה טובה יותר? לרוב בפגישה הזאת אני כבר רושם סקיצות מהירות שנותנות מושג מסוים בקשר לקומפוזיציה והרגש שמנסים להעביר באיור. בעיני זאת דרך מעולה לקבל פידבק מיידי ולוודא שלא יהיו הפתעות בהמשך.

סקיצה לאיור מתוך הספר השני בסדרת סבא אליהו

סקיצה לאיור מתוך הספר הראשון בסדרת סבא אליהו

סקיצה לאיור מתוך הספר השני בסדרת סבא אליהו

לאחר מכן אני עובר לסקיצות מדויקות בעיפרון. זה השלב שבו ניתן להבין בדיוק איך האיור יראה והאם הוא עובד מבחינת העימוד בספר.

סקיצה ואיור סופי מתוך הספר הראשון בסדרת סבא אליהו

לאחר אישור הסקיצות אני סורק את הדפים וצובע אותם בצורה דיגיטלית, תוך כדי שאני מנסה לשמור על משהו מהאיכויות הקו בעיפרון של הסקיצה המקורית.

הסגנון שלך עכשווי, ואילו "כשסבא אליהו היה קטן" הוא ספר עם ממד נוסטלגי מובהק, והעלילה אינה מתרחשת בימינו. כיצד הדברים הללו משתלבים?

כדי לשלב בין השניים, הייתי קודם כל צריך לבצע תחקיר מעמיק על התקופה. הורדתי המון צילומים משנות השלושים כדי לקבל מושג איך נראו הדברים בתקופה שבה מתרחש הספר. הייתי חייב לוודא שמדובר בתל אביב ולא מקום אחר, לדוגמא פנסי הרחוב בעיר בתל אביב אינן זהים לפנסים מאותה תקופה בירושלים. גם הדברים אז היו יותר ״חומריים״ בגלל שהפלסטיק עדיין לא היה בשימוש נפוץ כל כך (בעיקר בקליט) השתמשו הרבה יותר בעץ ומתכת, מה שגורם לצבעוניות של הספר להרגיש באמת פחות ״פלסטית״ ורוויה ויותר מונוכרומטית למרות העיצוב העכשווי יחסית.

איור מתוך הספר "מבול של צרות"

אנא בחר כפולה אחת / איור אחד מהספר, שהיא/הוא משמעותי/ת במיוחד עבורך, ומדוע.

בחרתי את הכפולה של איור החדר המוצף. הסצינה מתארת את אליהו ומשפחתו נמלטים מחדרם שמוצף במי גשמים. בכל ספר ישנם מספר איורים שאין לי מושג ברור כיצד להתמודד איתם ואיך לגשת אליהם. אני דוחה את העבודה על האיורים האלה ובמקביל חושב איך ״לפצח״ אותם.

סקיצה לאיור מתוך הספר השני

האתגר באיור הזה היה לצייר את הכאוס, את תחושה הפניקה והלחץ. הבנתי שהדמויות צריכות להיות דינמיות אבל לא בשליטה, כלומר הם פועלות מתוך אינסטינקט ולא מתוך כוונה. אליהו, שלא רואה כלום בגלל שהוא סובל מדלקת עיניים חריפה, מובל על ידי אימו שאוחזת בידו בחוזקה ומושכת אותו מחוץ לדירה בעוד יעקב אביו מנסה להציל את מעט הרכוש שיש ברשותם וכל זה כשסביבם יורד גשם והמים משפריצים לכל עבר.

אתגר נוסף היה כיצד להאיר את הסצינה בצורה שתעצים את הדרמה. חשבתי על הפלטה המקובלת של סגולים/כחולים הרגילים שמשתמשים בהם כדאי לתאר סופת ברקים וגשם ומשהו שם הרגיש לי קצת בנאלי.

איור סופי

אחרי חיפוש קצר בגוגל מצאתי צילום של סופת ברקים שהצבעים השולטים בה היו דווקא ירוקים/כחולים. הרגשתי שיש משהו יותר מאיים בצבעוניות הזו ואם רק אצליח ליישם את זה בצורה טובה זה יעצים את הדרמה שחיפשתי להעביר.

מה היה האתגר הגדול עבורך בעבודה על הסדרה של "סבא אליהו"? כיצד יוצרים ספציפיות לכל ספר מצד אחד, ויחד עם זאת תחושה של סדרתיות?

אני חושב שהאתגר הגדול ביותר היה לנסות ולשמור ככל האפשר על אחידות ברישום הדמויות ובצבע. מאחר וכיוצר אתה מתקדם כל הזמן, (גם אם לא במודע) בספר השני של סבא אליהו הרגשתי כבר שיש לי יותר ידע אמנותי מאשר בראשון – בעיקר בצבע, למרות שעברה פחות משנה בין ספר לספר. לפיכך ניסיתי לשמור על סגנון הצביעה והרישום ה״סקיצתי״ של הספר הראשון ולשלב את זה ביחד עם צביעה קצת יותר מורכבת.

סקיצה לאיור מתוך הספר הראשון

איור סופי

איור מתוך הספר "מבול של צרות"

איור מתוך הספר "מבול של צרות"

אלו מאיירים וספרים אתה אוהב מהתקופה האחרונה, מי משפיע עליך?

וואו! מאיפה להתחיל? אני מאוד אוהב את פסקל קמפיון בזכות השימוש שלו בצבע ובמשטחים גרפיים כדי להעביר רגש, אוליבר ג׳פרס שכתב ואייר את ״לאבד ולמצוא״ הנפלא, בגלל המינימליזם והרגישות של האיורים.

בנג׳י דיוויס שכתב ואייר את ״האי של סבא״ הנהדר, ומאייר מדהים שגיליתי לאחרונה בשם גרהאם בייקר סמית׳ שכתב ואייר את The Rhythm of the rain (שלמיטב ידעתי לא תורגם לעברית).

מתוך "The Rhythm of the Rain"

האם אתה עובד על פרויקטים איוריים אחרים שברצונך לספר עליהם?

בדיוק סיימתי לאייר ספר חדש של ג׳קי לוי, הסופר ואיש התקשורת. באופן משעשע גם עלילת הספר הזה מתרחשת בעבר, אומנם בשנות ה-50 בירושלים, אבל עדיין יש דמיון. כנראה שהפכתי בהוצאה למאייר הבית לספרים נוסטלגיים ☺.

איור מתוך הספר הראשון בסדרת סבא אליהו

מהו פרויקט החלומות שלך?

אני חושב שכל פרויקט שבו האמירה האישית והיכולת שלי באה לידי ביטוי בצורה מרבית הוא פרויקט חלומות. לפיכך, הייתי שמח מאוד לצייר קומיקס, מאחר שבפרויקט כזה אתה אחראי לבימוי הפריימים, עיצוב הדמויות, יצירת הרקעים והמשחק של הדמויות.

כילד, אני עדיין זוכר את ההתרגשות שבקריאת קומיקס. את חוויית הקריאה בפעם הראשונה, הסיפור ששואב אותך לתוכו ולא מרפה, ולבסוףֿ, אחרי שסיימת, לחזור ולהתעמק בציורים. אין שום דבר שדומה לזה לחוויה הזאת.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה