איור

תמונת פרופיל – אור רוזנשטיין

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית

ספטמבר 26, 2016  

אור רוזנשטיין היא מעצבת גרפית ומאיירת, בוגרת "ויצו" חיפה במחלקה לאיור ותקשורת חזותית. לאחרונה ראה אור הספר "איך זה שמפסיקים לאהוב?" מאת נרי אלומה (הוצאת "הקיבוץ המאוחד"), אותו איירה. רוזנשטיין היא המאיירת השמונה-עשרה בפינת "תמונת פרופיל", שמטרה היכרות עם מאיירים מבטיחים ומקוריים, שספר הביכורים שלהם ראה אור לאחרונה. אנו מקווים כי פינה זו תהווה פלטפורמה לחשיפה של המאיירים וסגנונם, ותאפשר הצצה לכישרונות חדשים בקרב המאיירים והמאיירות בארץ.

היי אור, ספרי קצת על עצמך. כיצד קיבלת את עבודת האיור הראשונה שלך?

אני אור, בוגרת "ויצו" חיפה באיור ובתקשורת חזותית. אני גרה ברמת גן, מעצבת גרפית ביום ומאיירת בלילות. את עבודת האיור הראשונה שלי קיבלתי כי, ובכן, הייתי קצת חצופה! החלטתי ללכת בשבוע הספר ולהציג את עצמי בפני כל מיני הוצאות שעניינו אותי. להוצאת "הקיבוץ המאוחד" הגעתי מכיוון שאיירתי את הספר האהוב "אלה קרי הילדה מלפלנד", שראה אור בהוצאה לפני המון שנים. זה היה רגע לפני ההוצאה המחודשת, וקבעתי פגישה בהוצאה כדי להציג את הספר בפני העורכות.

מתוך "אלה קרי הילדה מלפלנד"

מתוך "אלה קרי הילדה מלפלנד"

כנראה שהייתי די משכנעת, כי זמן קצר אחרי זה קיבלתי הצעה לאייר את ספרה החדש של נרי אלומה, "איך זה שמפסיקים לאהוב?".

האם גיבשת סגנון וטכניקה עמם את ניגשת לעבודה?

הלוואי! ובכן, בערך. אני תמיד מתחילה ממחקר. המון-המון מחקר, עד שאני צוברת מספיק ביטחון ורעיונות כדי להתחיל לעבוד. אין לי סגנון אחד קבוע שאני משתמשת בו, אבל כאן היה לי מעט יותר קל עם זה, מכיוון שאת הסגנון כבר התחלתי לגבש בפרויקט הגמר שלי ב"ויצו", והוא נהדר כי יש לו כללים מאוד מסודרים מבחינתי. אחרי השלב הזה, אני מתחילה לשחק עם סקיצות. בדרך כלל הסקיצות נעשות במחשב, ולאחר מכן, אם הטכניקה ידנית, אני מדפיסה ומתחילה לשחק עם האיור. למדתי מהר מאוד שיותר קשה לעשות undo באיור ידני!

אילו ספרים אהבת בילדותך, והאם היה ספר שהשפיע עלייך או זכור לך במיוחד?

הו, הרבה יותר מדי ספרים מכדי לענות על השאלה הזו, אבל אני אשתדל.

בבית הוריי היה תמהיל מעניין מאוד של ספרים, שנחשפתי אליו פחות או יותר במקביל: ספרי הילדים הקצרים שנסמכים על איורים, לצד הספרים הארוכים, המורכבים יותר, שכן במשפחה שלי מאוד אוהבים להקריא סיפורים ביחד.

כמובן, היו לנו הרבה ספרי ילדים ישראלים קלאסיים, עם העדפה מובהקת לספרים שאייר יוסי אבולעפיה: "הכינה נחמה", "מעלה קרחות", "אבא עושה בושות", ועוד; איורים מלאי הומור שפשוט לא מתיישנים בעיני, ומלווים סיפורים מלאי כבוד לקורא.

יוסי אבולעפיה, מתוך "אבא עושה בושות"

יוסי אבולעפיה, מתוך "אבא עושה בושות", טקסט: מאיר שלו

מהצד השני היו ספרים שאמא שלי קראה כילדה, מה שאומר שהם היו ישנים – הרבה זמן לפני שאני נולדתי – ובעלי נטייה סקנדינבית לא-ברורה: סדרת ספרי "ילדי העולם", "בילבי בת-גרב", וספרים ארוכים ובלויים מרוב קריאה כגון "מסע האלפס", "קרלסון המעופף", "פו הדוב", "מאה כלבים ואחד" (שם קרואלה דה ויל ידועה בשם העברי הנפלא עריצה מדיאש), ספרי "האסופית" וספרים של אריך קסטנר ורואלד דאל. למדתי לקשר בראש בין הסיפורים המעניינים שקראתי לעטיפות המיושנות, חסרות הלימינציה, ויש לי חולשה אליהן עד היום.

books

ספרי על תהליך העבודה על הספר "איך זה שמפסיקים לאהוב?"

כשקיבלתי את הטקסט כבר ידעתי שאני הולכת לעבוד בטושים ובפלטה מצומצמת של כחול-אדום-שחור שאני מאוד אוהבת. בפעם הקודמת שהתעסקתי בסוג כזה של איור, היה מדובר בסיפור שונה לחלוטין; סיפור לקוראים צעירים יותר ועם מוטיבים מסורתיים סקנדינביים. הפעם הייתי צריכה לייבא את הסגנון לגישה מקומית יותר, וידעתי שמן הסתם לא הכול יתאים, ולכן הסגנון היה חייב להיות שונה.

התחלתי מלנסות לתפוס את הסגנון של הדמויות. היו לי כמה שלבים יותר פרחוניים ודקורטיביים, ויש לי המון סקיצות מהן איפשהו, אבל לצורך העניין נתחיל מדמות הכלב שמאוד עזרה לי לאפיין את שאר הסיפור.

dog

עם הכלב הזה יכולתי להגיע ליותר עושר אקספרסיבי, והוא סלל לי במידה רבה את הדרך לשאר הדמויות. אחר כך יכולתי להתחיל לשחק עם העולם שבו הדמויות מתקיימות, ומינוני הדמיון שניתן להכניס לשם:

hananya

 

anatomy

אחת הסצנות הקשות ביותר הייתה הסצנה שבה ההורים מושיבים את הילדות ומספרים להן שהם נפרדים. מדובר מבחינתי ברגע של שבר בחיים של כולם, והוא גם נוחת עלינו בשלב מוקדם בסיפור. התחלתי מתיאור האהבה בין ההורים, שהלכה וקטנה עם הזמן:

love

בסוף החלטנו לא להשתמש באיור הזה, אלא ללכת עם משהו שיותר מייצג את השבר של המשפחה מנקודת המבט של הילדות.

divorcebw

כאשר כל האיורים היו מוכנים, הגיע השלב הידני: צביעה בטושים, ועיטורים ידניים וספונטניים לחלוטין. חלק מהאיורים נראו מאוד שונה בשלב הזה מאיך שהם היו בשלב הסקיצה:

bonfire

divorcecolor

הספר עוסק בהתמודדות עם גירושין. כיצד בחרת לשלב את הביטוי הוויזואלי לעלילה, אל מול הדגשת הפן הרגשי שבסיפור?

אחד הדברים הבולטים בסיפור הוא שלמרות שמדובר בפירוק משפחה, המשפחה לא באמת מתפרקת והאנשים שמפרקים אותה הם לא באמת רעים. כולם פשוט אנשים שהחיים שלהם משתנים. יש לנו את אותה משפחה רק במצב צבירה אחר. אף אחד לא אשם באופן בלעדי ולכולם קשה באותה מידה, אם כי קיימים סוגים שונים של קשיים.

רציתי לייצר משהו שיהיה לא בנאלי. לא יכולתי לתת לעצמי פשוט לאייר סצנה שבה, למשל, ההורים מושיבים את הילדות ומספרים להן שהם מתגרשים, אלא רציתי ליצור תהליך רגשי שמתרחש – רגע של שבר, איך היינו משפחה ועכשיו יש את הפרידה המפחידה הזו. האיור היה חייב להיות לא דידקטי, לגעת גם בנושא עצמו אבל גם בכל מיני דברים שוליים, שהם ליד הגירושין אבל מעשירים את העולם הפנימי של הדמויות, מספרים סיפורים נוספים. חייבת להיות בו מידה רבה של אמת. הרבה פעמים, לצערי, הילד שקורא את הספר רואה את עצמו בדמות, ואי אפשר "למרוח" אותו עם שטויות.

girlsinbed

כיוון שמדובר בספר לקוראים בוגרים יותר מהקהל של פיקצ'רבוקס, האם הדבר השפיע על עבודתך מבחינת עיצוב הסצנות או בחירות איוריות אחרות?

ובכן, בעיקר בשל ריבוי הטקסט, התאפשר לי לבחור את סוגי הסצנות שאני מאיירת, ולשלב יותר וינייטות קטנות שמאירות את הסיפור מזוויות שונות, כי לא כל כפולה מקבלת טיפול זהה. למען האמת, לא יצא לי להתעסק בפורמט כזה בעבר, והוא היה חדש ומעניין עבורי.

עם אלו אתגרים התמודדת במהלך איור הספר?

כשאני מאיירת טקסט כלשהו, אני קודם כל קצת מתווכחת אתו. אני מנהלת אתו דיאלוג. הספר הזה דרש ממני הרבה קריאה והרבה דיאלוג, כי מדובר בנושא קשה ומעניין. גירושין של ההורים זה גם אירוע טראומטי, אבל גם אירוע שלמזלי מעולם לא נאלצתי לחוות באופן אישי. הרבה פעמים באיור אנחנו הולכים אל מקומות אמתיים או אל רגשות ודברים שלא התנסינו בהם באופן אישי, אבל כאן מדובר בחוויה שסביר מאוד להניח שהקורא שלי יכיר אבל אני לא.

אגב, דבר מעניין שקרה במהלך איור הספר, הוא שמצאתי את עצמי מתכננת את החתונה שלי במקביל להתעסקות בנושא הגירושין. זה היה לכל הפחות קצת מוזר!

אלו מאיירים וספרים את אוהבת מהתקופה האחרונה, מי משפיע עלייך?

אני מאוד אוהבת מאיירים ישראלים עכשוויים; יש כאן התפרצות מדהימה של כישרון. יש לציין את חברתי אור לבנה, שהיא מבחינתי המלכה האם של הטושים, ובלעדיה לא הייתי נכנסת לטכניקה הזו. אני זוכרת כשראיתי לראשונה את ספרה "שיקוקו", ופשוט נפתח בפניי עולם חדש של יופי.

אור לבנה

אור לבנה

בחו"ל אני מאוד אוהבת את העבודות של PEONY YIP, MARIANA MISERAVEL, CHRIS HAUGHTON, JON KLASSEN

MARIANA MISERAVEL

MARIANA MISERAVEL

 

 

PEONY YIP

PEONY YIP

האם את עובדת על פרויקטים איוריים אחרים שברצונך לספר עליהם?

בימים אלה אני עובדת על איור כריכה לספר פנטסיה חדש, "עקורה" מאת נעמי נוביק, שיראה אור בהוצאת "נובה", שהיא הוצאת מדע בדיוני ופנטסיה חדשה, שהתמזל מזלי להיות המעצבת הראשית שלה. בנוסף לזה, אני עובדת על פיתוח פרויקטים לחודשים הבאים עם חבורת הטושים.

מהו פרויקט החלומות שלך?

אני לא יודעת אם פרויקט חלומות בדיוק, אבל אני מאוד אוהבת לאייר ספרים ישנים, טקסטים למבוגרים ושירה. טוב, הרגע הבנתי שתיארתי בדיוק את מה שעשיתי בלימודים. אז לכתוב ולאייר משהו משלי, אבל נראה לי שזה ייקח עוד קצת זמן.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.