1 איור

תמונת פרופיל – אסף בן-ארוש

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתו של המאייר, סגנונו ובחירותיו האמנותית

יוני 27, 2016  

אסף בן-ארוש הוא מאייר ואנימטור, בוגר לימודי אנימציה במכללת "מנשר". לאחרונה ראה אור ספר הילדים הראשון שאייר, "המנגינה" מאת עודד בורלא (הוצאת ספריית פועלים). בן-ארוש הוא המאייר השבעה-עשר בפינת "תמונת פרופיל", שמטרה היכרות עם מאיירים מבטיחים ומקוריים, שספר הביכורים שלהם ראה אור לאחרונה. אנו מקווים כי פינה זו תהווה פלטפורמה לחשיפה של המאיירים וסגנונם, ותאפשר הצצה לכישרונות חדשים בקרב המאיירים והמאיירות בארץ.

היי אסף, ספר קצת על עצמך. במה אתה עוסק? איך התחלת לאייר?

טוב, אז אני מאייר שלמד אנימציה ב"מנשר לאמנות" בתל אביב. סיימתי בשנת 2008 בלי ממש לסיים; לא עשיתי סרט גמר. התחלתי לעבוד כמעצב רקעים לאנימציה ב"ליקוויד", שהיה הסטודיו אנימציה של פרימוס, זיכרונם לברכה. נמשכתי לאיור באופן טבעי כי בעצם אהבתי לצייר יותר מלהזיז ציורים. התחלתי מאיורי עיתונות כי נחשפתי לכמויות של איור עיתונות איכותי באמצעות האינטרנט, וגם ניסיתי לאייר כמה ספרים שנפלו בשלב הסקיצה.

כמו כן, התחלתי להכיר מאיירים מקומיים טריים דרך הבלוג "הגרסה המאויירת", שהקימה אלה כהן, והתחלתי להיות מעורה בנעשה בתחום בארץ, ומשם הדברים התגלגלו. דרך נוספת, ולא סקסית בכלל, שבעזרתה הגעתי להכרה מסוימת זה הפייסבוק.

היום אני עוסק בעיקר בעיצוב לאנימציה. יש לי סטודיו לאנימציה ביחד עם חבריי לין פוליאק ועידן ורדי, בשם סטודיו "פוינק" – שם אני הארט דירקטור. כמו כן אני מלמד איור דיגיטלי ב"שנקר", מכללת ספיר והמכללה הישראלית לאנימציה.

יש לך סגנון מובחן, אתה מתמקד בטכניקה מסוימת?

אני חושב שהתחלתי לפתח סגנון כשהתנסיתי בהדפס לינול ורשת, כחלק מההרפתקאות בתחילת דרכי. ניסיתי לפתוח עסק לחולצות מודפסות ידנית במהדורה מוגבלת ביחד עם אוהד חתוכה שאתו עבדתי ב"ליקוויד". די מהר הבנתי שלונדון לא מחכה לי, אבל האהבה לתחושה החומרית נשארה גם בעבודות הדיגיטליות שלי אחר כך.

תוכי ג'קו - הדפס בשלושה צבעים

תוכי ג'קו – הדפס בשלושה צבעים

 

אילו ספרים אהבת בילדותך, והאם היה ספר שהשפיע עליך או זכור לך במיוחד?

הזיכרון שלי תמיד היה חלש, אבל אני זוכר שאהבתי מאוד את האווירה בספרים ושדברים שנראים לי מאוד פשוטים היום, היו מאוד מאוד חיים ומוחשיים כילד. למשל ב"הצב של אורן" שאיירה אורה איל, יש כפולה שהצב אוכל גזר (או משהו כתום), וכילד בקיבוץ אחת המנות האהובות עלי הייתה צימס (גזר מתוק). האיור הזה היה כל כך מוחשי בשבילי שהרגשתי את הנפח והטעם של הגזר שהצב אוכל.

הצב של אורן. איור: אורה איל

הצב של אורן. איור: אורה איל

ספר נוסף שמאוד מאוד אהבתי היה "הדלעת המופלאה".

עטיפה_-_הדלעת_המופלאה(2)

הכול שם נפלא… כל האווירה של הספר גדושה בחוויות שאהבתי להזדהות ולדמיין את עצמי בהן. בטח בגלל שאני האח הצעיר במשפחה, הזדהתי במיחד עם הדוב הצעיר.

ספר על תהליך העבודה על הספר "המנגינה".

נרי אלומה, העורכת של הוצאת "ספריית פועלים", פנתה אלי עם הטקסט שמיועד לספר לפרויקט "ספריית פיג'מה" וביקשה סקיצה. אהבתי את הטקסט אז עשיתי סקיצה ראשונה שנראתה כך:

sketch01c
נראה היה שכולם אהבו את הסקיצה, אז התקדמנו לפגישה ב"ארומה", שם פגשתי את מיכל מגן, המעצבת, שהכינה מסגרת לכל הספר שלפיה ידעתי איפה להשאיר מקום לטקסט. 
בשלב הזה רציתי לשנות כיוון מהסקיצה למשהו יותר אמיץ, אז עשיתי את אלה:

02

 

01

3


עם זה, לצערי, נרי ומיכל פחות זרמו אתי. היה חסר להם צבע ותנועה כמו בסקיצה הראשונה. אהבתי את הסקיצות אז עשיתי גרסא צבעונית יותר.

sketches_v2
השלב הזה נפסל מכיוון שהדמות של המנגינה קצת תימהונית ומפחידה, ולא נראית מנגינתית כל כך (יש בזה משהו).
אז התקדמתי לינסיון נוסף שכבר הוליד את הסגנון הצבעוני וכפולה ראשונה מהספר:

 

005

 

עכשיו כולם היו מרוצים ויכולתי להתקדם.

005_2
אתה מאייר ומנפיש כבר זמן רב, איך זה שרק עכשיו אתה מאייר ספר ילדים ראשון?

היו לי כמה נסיונות לאייר ספרים שלא צלחו, אבל הולידו איורים נחמדים. למשל, לפני שעומר הופמן קיבל לאייר את "נמרת", עשיתי לספר סקיצה שלא התקבלה:

nameret

ואני חושב שבצדק, הסגנון של עומר הרבה יותר לבבי ומתאים לטקסט. אבל זה היה מאוד מצער כי זה באמת טקסט יוצא דופן.

האם עבודתך לילדים שונה מעבודתך למבוגרים? ואם כן, באיזה אופן?

אין לי ממש עבודה שאני עושה במכוון לילדים. נראה לי שזאת יכולת שאין לי, ואני לא בטוח אם זה טוב או לא. אני מעריך מאוד את היכולת של ילדים לדמיין מעבר לאיור.

איור שנעשה לעיתון "הארץ" לכבוד 150 שנה ל"אליס בארץ הפלאות"

איור שנעשה לעיתון "הארץ" לכבוד 150 שנה ל"אליס בארץ הפלאות"


הספר "המנגינה" מספר על יצור מפושט – מנגינה, המחפשת את מקומה בעולם. כיצד הייתה העבודה על הדמות הזו, הראשית?

אחת הסיבות שנרי פנתה אלי היא שזה ספר מאוד מבוסס סביבה ואוירה, ללא דמות אנושית, כי דמויות אנושיות הן לא הצד החזק שלי.
לקחתי את המופשטות שלה לכיוון המתפתל או הגלי, כמו גלי קול של מנגינה. אחד הדברים שאהבתי בסקיצות זה שהכנסתי גם כל מיני צורות שיתנו מגוון של צלילים וקצב לניראות של המנגינה, אבל הם פחות התאימו לסגנון הסופי שנבחר.

בדמות הסופית השתמשתי בצבעים כדי להעביר את המצב הרגשי של המנגינה או כדי להעביר את ההשתוקקות להידמות לסביבה בה היא נמצאת.

האם העובדה שהסופר, עודד בורלא, כבר אינו בין החיים, השפיעה על העבודה על הספר?

העובדה הזאת היתה קודם כל כבוד גדול אבל זה לא השפיע בצורה מיוחדת על העבודה על הספר. יכול להיות שזה הקל על העבודה מכיוון שלא הייתי צריך לקלוע גם לטעם שלו.
אלו מאיירים וספרים אתה אוהב מהתקופה האחרונה, מי משפיע עליך?

וואו… זאת שאלה קשה כי יש המון, והם כל הזמן מתרבים שזה מייאש. אני מאוד אוהב את Keith Negley שפיתח סגנון מאוד מיוחד בטכניקה מאוד לא ברורה, נראה גם ידני וגם דיגיטלי בשילוב הרמוני מושלם. הוא מפרש טקסט בצורה מאוד מרגשת.


המאייר Straut Niekas עושה איורים חכמים בטכניקה אלגנטית שאני מאוד אוהב, והוא גם משתמש באיור וקטורי כמו שצריך.

מאוד מאוד אוהב את העבודות של נועה שניר, שעושה פרוייקטים מעוררי השראה, מלאי סגנון מינימליסטי וטוב טעם.

איור של נועה שניר ל"סיפור פשוט" מאת עגנון

איור של נועה שניר ל"סיפור פשוט" מאת עגנון

התאהבתי במאייר Jonny Negron דרך הקליפ הזה שמבוסס על הארט שלו. הוא עושה איורים סליזיים שמרגשים אותי מסיבה כלשהי.

אני מאוד אוהב את הקומיקסים של גלעד סליקטר. יש לו קו עדין ומרגש שנראה לי תמיד כמו זיכרון רחוק.

עוד בסצנה המקומית (או מקומית שגרות בחו"ל) – אני מאוד אוהב את העבודות של אלה כהן, נעם ווינר, עמר הופמן ויונתן פופר.

ובכלל, אני חושב שיש רמה מאוד גבוהה בארץ וכל שנה צץ לו איזה כוכב אחד לפחות.


האם אתה עובד על פרויקטים איוריים אחרים שברצונך לספר עליהם? ומהו פרויקט החלומות שלך?

כרגע אני לא עובד על שום פרויקט איורי… צריך לפרנס :-)

החלום שלי זה כל פרויקט שהעבודה עליו תהיה משמעותית למישהו ולא סתם בידור. אני מאוד בעניין של אקולוגיה ופרמקלצ'ר לאחרונה והייתי רוצה לעשות משהו בכיוון. גם ספר ילדים זה אחלה מהבחינה הזאת, כי לילדים האיור הוא חוויה אם הסיפור טוב. אבל אם כבר, אז שפרויקט החלומות שלי יכניס טונה כסף בנוסף למשמעות.

מתוך תערוכת יחיד "סנדלים באורגון"

מתוך תערוכת היחיד של אסף בן-ארוש, "סנדלים באורגון"

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת לי מרגלית:

    זה מושלם.
    כל כך מוחשי, ועם זאת- כל כך לא ריאליסטי.
    מת על זה!

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.