כללי

תמונת פרופיל – בינה כץ

כיצד מאיירים משוררת מכובדת כמו רחל מילדות ועד בגרות ואיך הצבעים של נופי ספרד השתרבבו לספר ילדים ישראלי

יולי 10, 2019  

היי בינה, לפני חמש שנים ראיינו אותך למדור "בוגרים לגילם" על ספר הילדים שאיירת כפרוייקט גמר. מה עשית מאז ולמה בעצם רק עכשיו את מאיירת ספר ילדים ראשון?

היי הפנקס, כייף להיות כאן שוב.. (: 

בינה כץ דיוקן עצמי

עם סיום לימודיי בשנקר, נורא רציתי לעבור לגור בתל-אביב והייתי לחוצה על עבודה. חבר שעבד בסטודיו למיתוג בעיר משך אותי לעבוד איתו, מה שהפך לשנתיים וחצי של משרה מלאה כמעצבת גרפית (ולפעמים קצת מאיירת / ציירת סטוריבורד). מיותר לציין שכשאת עובדת כמעצבת גרפית בסטודיו למיתוג במשרה מלאה, לא ממש נותר לך זמן לעבוד על פרויקטים נוספים משלך, את פשוט מתעייפת… אז הנה כך אצו-טסו להן שנתיים וחצי. ועכשיו, מה עשיתי בשנתיים וחצי האחרות? הו! שאלה נהדרת. באיזשהו רגע, העבודה בסטודיו במשרד נהייתה לי אינטנסיבית, וחיפשתי משהו אחר. איכשהו התגלגלתי למחשבות על התנדבות במדבר. אחרי חודש חל״ת של התנדבות בקיבוץ, נשביתי בקסמי הפשטות והמדבר והחלטתי לקפל את החיים, העבודה והדירה התל-אביביים. מפה לשם, עזבתי את העיר ועברתי להתגורר בקיבוץ נאות סמדר שבערבה הדרומית כשנה וחצי. כשעזבתי את הקיבוץ, טסתי לתכנית שהות אמן בספרד, בעיירה שכוחת-אל שעה מברצלונה. הייתי שם שלושה חודשים, וברגע שנחתתי בארץ התחלתי לעבוד על ׳רחל׳ בפול פאואר. מאז, אני בחיפושים אחר המקום הבא והספר הבא.. 

מעניין! הרבה מעברים. ובזמן הזה, האם גיבשת סגנון וטכניקה עמם את ניגשת לעבודה? האם השתנה הסגנון שלך מאז שסיימת את הלימודים?

שאלה טובה. את הספר ׳רחל׳, בדומה לספר הילדים שאיירתי כפרויקט גמר, איירתי גם כן בצבעי עיפרון, אבל קשה לומר שהסגנון הוא בדיוק בדיוק אותו הדבר. כבנאדם, כיוצר וכיצור מתפתח – הסגנון והטכניקה שלנו מתגבשים ומשתכללים כל הזמן, גם כשאיננו עוסקים במלאכה או אפילו מודעים אליה. כשאני חושבת על זה, אני פתאום רואה שאת עבודות האיור אני תמיד עושה בטכניקה שבה אני מרגישה הכי ׳יודעת׳ – לרב צבעי עיפרון. זו טכניקה שאני שולטת בה ונותנת לי ביטחון, בייחוד בפרויקט גדול שמצריך איזושהי עקביות של דמויות ונרטיב. בפרויקטים אחרים שלי אני מסכימה לעצמי להיות נועזת יותר ולאייר במחשב, או בגואש למשל – שזו טכניקה של השנה וקצת האחרונות שגיליתי בעקבות חברה שהיא גם ציירת. הגואש פתח לי עולם ומלואו בו משיכות המכחול הן חופשיות יותר ויש פתח לצבעוניות נועזת ומפתיעה. את הטכניקה הזו בעצם חקרתי יותר לעומק בתכנית שהות האמן שלי בספרד, אבל עדיין לא יצא לי לאייר באמצעותה פרויקט גדול ומעורר-הדים (: 

ציור שנעשה במסגרת שהות אמן בספרד

אילו ספרים אהבת בילדותך, והאם היה ספר שהשפיע עלייך או זכור לך במיוחד?

זה חצי מביך או אולי מאוד מביך אבל זו האמת – ׳בת הים הקטנה׳ של דיסני ליווה אותי בילדותי וממנו אפשר לומר שלמדתי לצייר. אני זוכרת שכילדה פשוט הוקסמתי לגמרי מהאיורים שלו, ומסגנון הדמויות (היום אני מבינה דבר או שניים על איך שהדמויות צרות המותן, גדולות העיניים ושופעות השיער קצת שיבשו לנו את אידיאלי היופי), וישבתי שעות על גבי שעות מעתיקה את הציורים על גבי דפי איי-4 רגילים כאלו של מדפסת.

אלה היו שיעורי הרישום הראשונים שלי מהתבוננות.. חוצמזה, ההתאהבות בדיסני כבר אז גרמה לי לחלום את החלום הראשון שלי בתור ילדונת בת 5-6, שהיה בזמנו להיות מאיירת/אנימטורית בסטודיואים שלהם. 

ומבת הים הקטנה לרחל המשוררת… ספרי על תהליך העבודה על הספר "רחל" מאת אבירמה גולן שיצא במסגרת סדרת "הישראליות" של הוצאת צלטנר.

האמתי שהעבודה על ׳רחל׳ נעשתה די בספרינט, מכיוון שהזמן שהוקצב לספר היה רק 4 חודשים (זה מעט, לא?) ומעולם לא דמיינתי שאצליח להספיק ספר ילדים ראשון בזמן הזה! אבל עם מעט מוטיבציה ועקשנות זה קרה (: את ההצעה לאייר את הספר קיבלתי עוד כשהייתי בתכנית שהות אמן בספרד, ומאחר שחתמתי על חוזה כבר אז, התחלתי לעבוד על הדמות של רחל טיפין-טיפין עוד בספרד…

זה היה בדיוק המרווח הנחוץ בשבילי על-מנת לעשות את המעבר מציור לאיור. מה שמצחיק הוא שדווקא בתקופה בחיי שהחלטתי להתמקד בציור ולתת לעצמי צ׳אנס אמיתי להתפרע עם מכחול ונופים בארץ זרה – דווקא אז הגיעה ההצעה מהבית שתמיד חלמתי עליה וקירבה אותי לעצמי. לקח לי משהו כמו חודש וחצי להבין שעכשיו אני עושה סוויץ׳ במוח ומ׳ציירת׳ אני הופכת ל׳מאיירת׳, וחזרתי מהר מאוד לעפרונות, לסקיצות ולנסיונות החוזרים ונשנים להגיע למשהו מדויק.

התחלתי בסטוריבורד פיצקי שציירתי מהראש על-מנת לעשות לי סדר בעלילה, ולאט לאט הפכו הסקיצות לכפולות מאויירות בעיפרון המרכיבות סטוריבורד שלם בגודל 1:1. אספתי לעצמי תיקיית רפרנסים שכללה תצלומים רבים של רחל הצעירה, תצלומים של אנשים מהתקופה בה החלו התנועות הקיבוציות בארץ (בייחוד כינרת ודגניה) ובכלל המון תצלומים מרחבי הרשת של אנשים מתחילת המאה הקודמת בנסיון לטעום עוד מהענווה והפשטות שראיתי כשהתבוננתי בעיניה של רחל. 

מהרגע שאושרו הסקיצות העיפרון, התחלתי בעצם לאייר את הכפולות של הספר. כל יום היה מסע עם כפולה חדשה.. הרגע הזה שאתה יושב ומתייחד עם הסקיצה הסופית, שולחן האור והדף הלבן הנקי שאמור להיות בסופו של היום ה׳דבר עצמו׳. רגע מלא בהתפוצצות, התרגשות, מתח, הכל קורה שם.. ומהרגע שזה נחצה והביטחון חוזר – זה מתחיל להיות כייף אדיר. אני זוכרת שבאיורים של רחל, מאוד ניסיתי להביא משהו מתוך ציורי הגואש שלי לאיורים בצבעי העיפרון – עבודה משוחררת יותר, בשכבות על-גבי שכבות, צבעוניות נועזת. 

סקיצת בעפרון וסקיצה בצבע

כפולת עמודים סופית מתוך הספר

סקיצה לאיור מתוך תהליך העבודה על "רחל"

מה היה האתגר המשמעותי ביותר בעבודה על הספר?

האתגר הכי משמעותי אני חושבת ב׳רחל׳, ובכל ספר ילדים בכלל, הוא לסגנן דמות באופן עקבי. כזו שתהיה דומה לעצמה בכל מיני תנועות ותנוחות, כזו שתיראה אותה הדמות גם בצעירותה, נערותה ובגרותה. דמות שיהיה ניתן להתחבר אליה, לאהוב אותה ושמצליחה לנוע בהצלחה יחד עם הסיפור על-גבי ציר הזמן המשותף שלהם.  

כיצד עצבת את דמותה של רחל, האם התבססת על דמותה במציאות?

כשניגשתי לאייר את הדמות של רחל, עלתה בי לא מעט יראת-כבוד מאחר ומדובר ב׳רחל המשוררת׳, אין צורך להכביר במילים. כבר הזכרתי קודם שהתקופה היתה ׳תור הזהב׳ של הציור בשבילי ומשמעותית פחות עסקתי באיור אז. הדבר ניכר בהחלט בסקיצות הראשונות של רחל, שהן פשוט רישומים שלה שציירתי מתוך תצלומים.

היה לי ברור שאף אחד מהרישומים הללו לא יהפוך להיות הכריכה ביום מן הימים, אבל על-מנת להתחבר לדמות ולהצליח לאייר אותה לילדים – היה הכרחי לעבור בתעלת הציורים הריאליסטיים והרישומים, ממש כמו מתיחות שעושים לפני ריצה. האמתי שבתחילת התהליך, ההוצאה ביקשה ממני לאייר קודם כל את הכריכה ורק אחר-כך להמשיך עם האיורים לשאר הכפולות.

בסוף יצא הפוך – קודם איירתי את רחל בתנועה לאורך השנים, ורק כך הצלחתי באמת להבין את הדמות ולגבש אותה לעצמי. כך יצא שרק אחרי שאיירתי את כל הספר ניגשתי לכריכה ואז כבר היה לי הרבה יותר ברור מה צריך לעשות. 

אלו מאיירים וספרים את אוהבת מהתקופה האחרונה, מי משפיע עלייך?

אחד הספרים שנשאתי אליו את עיניי בזמן העבודה על ׳רחל׳ היה ׳ד״ר איי כואב׳ שאיירה מחדש בתיה קולטון. בתיה היתה מרצה שלי בלימודים ועד היום היא דמות בלתי-נשכחת עבורי. הסתכלתי הרבה על האיורים שלה שהיו השראה גדולה, וגם רלוונטיים  מאחר וגם הם עשויים בעפרונות צבעוניים. קשה לנקוב בשמות מאחר ואנו מוצפים כל-כך הרבה כשרונות והשראות כל יום בפייסבוק ובאינסטגרם, וזה מבלבל. ובכל זאת, ספר שראיתי בשבוע הספר ואהבתי מאוד הוא הספר שכתבה ואיירה נטלי וקסמן-שנקר, ׳האיש שאהב עצים׳ – שדיבר אליי מאוד גם בגלל הטכניקה והאיורים המשובחים, וגם בגלל הנושא שמחבר אותנו ואת הילדים לפשטות של מה שסביבנו. 

האם יש איזה פרויקט איורי שמתבשל אצלך ברגעים אלה?

לצערי, אין כרגע משהו ששווה לספר עליו. (: 

מהו פרויקט החלומות שלך?

ספר אמן, לגמרי. יש לי חשד שבנושא נשים, או נשיות. אני עוד לא יודעת הרבה לגבי מתי ואם זה יקרה, רק הייתי רוצה שיהיה נועז ומצוייר במכחולים. (:
יחי המכחולים!
כתיבת תגובה

כתיבת תגובה