1 כללי

תמונת פרופיל – גל אשכנזי

על בחירותיה האמנותית ותהליך העבודה של המאיירת

יולי 5, 2019  

היי גל, ספרי קצת על עצמך. כיצד קיבלת את עבודת האיור הראשונה שלך?

היי, אני גל אמונה-אשכנזי, בת 25, גדלתי בתל אביב כל חיי ולאחרונה עברתי לבירה, ירושלים. אפשר להגיד שההתעסקות עם אמנות התחילה בתיכון במגמת אמנות פלסטית. גם בשירות לאומי התעסקתי בתחום ומשם המשכתי ל"שנקר", אל חיק כיתת איור. אחרי הלימודים עבדתי כמאיירת בחברת "פומיקה", שהתעסקה בעיצוב UI/UX. באותו זמן התחלתי לעבוד גם על איור הספר "כרמי הולכת לארץ הסיפורים" מאת רוביק רוזנטל (הוצאת "כתר"). כיום אני עובדת כמאיירת פרילאנס, גם בתחום של UI/UX וגם בספרים; ובעיקר מנסה לגוון כמה שיותר.

כריכת הספר (יח"צ)

והעבודה הראשונה? הו וואו, כנראה הייתה כבר ב-2008. באורך פלא הוזמנתי למעין תערוכה באחת מאולמות תצוגת רכב. על אף הרמה הכללית שהיא לא בדיוק אליטסטית זאת הייתה ממש פתיחה תערוכה. הצגתי שם איור שעשיתי לפני כן בשילוב פעולה עם חברה. בזמנו אני זוכרת שזה היה קצת מביך אבל היום אני לא יודעת איך העזתי להציג איור כזה בכלל – מדובר באיור של פוקמונים בגרסת דמויות אנוש שלהם, ביום כיף בים. רמה גבוהה… כל זה היה מאוד אנימה ומודפס בענק, ואני עדיין מלאת פליאה שהוא נמכר באותו יום לזוג נחמד.

האם גיבשת סגנון וטכניקה עמם את ניגשת לעבודה?

אני בטוחה שמהצד אפשר לראות את הסגנון, או לפחות את היד שלי לאורך כל העבודות, אבל אני מרגישה שלקראת כל עבודה אני באה חדשה. אני מנסה להרגיש כל עבודה מחדש – מה היא מנסה להעביר, מה האווירה שלה – ועל פי זה אני מדמיינת תמונה או סגנון שמתאים, וזה מכתיב את הטכניקה שאשתמש בה. בשיטה זו יוצרת אני מתנסה כל פעם בטכניקה או בסגנון שהוא מעט שונה. עם סוג תהליך עבודה כזה אין לי כל כך "שטנץ" ואני לומדת הרבה מטעויות ומשתפשפת, אבל זה תהליך של למידה ויצירה ואני אוהבת אותו.

מתוך פרויקט גמר בלימודים, איור ספר ילדים.

לעומת זאת אני יכולה להגיד שבאיור שלי לפרודאקט (ux\ui) אני כן שומרת על סגנון שהוא יחסית אחיד. הוא תמיד יהיה דיגיטלי (למעט הסקיצות הראשוניות ביותר) ולפעמים גם וקטורי. יש צרכים מאוד מדויקים בכל מה שקשור באיור להייטק – הוא בדרך כלל בא כחלק קטן ושונה אך מנסה להשתלב בתוך מערכת גדולה וטכנית מאוד. אני גם אוהבת את האיור לפרודאקט אבל יש בו משהו יותר בטוח.

אילו ספרים אהבת בילדותך, והאם היה ספר שהשפיע עלייך או זכור לך במיוחד?

כמובן שאהבתי את כל הקלאסיקות שהקריאו לי: "מיץ פטל", "כספיון", "דירה להשכיר" וגם אנציקלופדיות ישנות ומאוירות לילדים שהייתי מבלה מולן שעות בפליאה מכל הצבעים והעולם המדויק והיפה שהן תיארו, כל כפולה באופן קצת שונה. אבל לאחרונה נזכרתי כמה אהבתי את "ברבאבא" של אנט טייסון וטיילר טיילוס, כמה פלא ודמיון יש שם. חוץ מהסגנון והגישה שלא הייתה דומה לשום ספר אחר שראיתי, הייתה בברבאבא ובמשפחה שלו היכולת המדהימה הזאת לשנות צורה, להתגמש, להיות נעים ונחמד אבל גם גדול וחזק. היכולת תמיד להשתנות ולהתפתח בטוב ובנעימות כזאת מלווה אותי עוד היום, אני שואפת לזה.

מתוך "בית הספר של ברבאבא"

ספרי על תהליך העבודה על הספר "כרמי הולכת לארץ הסיפורים".

תחילת העבודה הייתה בישיבה עם הסופר רוביק רוזנטל והעורכת רחלה זנדבנק לאחר שקראתי את הסיפור. עברנו ביחד על מה שחשוב לרוביק ולרחלה להוציא מהספר, ואילו ערכים צריכים להתקיים. אני הצגתי כיצד אני רואה את הספר, באילו טכניקה, גישה ורוח. לאחר מכן, שלחתי סקיצה של הדמויות בטכניקה שחשבתי שמתאימה לסיפור, והיא אכן זאת שנשארה עד הסוף – צבעי עיפרון.

אחרי הסכמה של רוביק ורחלה יכולתי להתקדם לשלב בטאמבניילס של העמודים. זה השלב הכי שכלי וקשה לפיצוח, מזכיר לי את העבודה על קומיקס, משהו כמו פאזל שמנסים שהכול יתאים, האיורים לטקסט ולכל הקצב של הספר ושלא יהיו שאריות או משהו שלא טופל מספיק. השלב הזה הוא בעיקר בשבילי כי כל הטאמבניילים קטנים ורישומיים בצורה שאני בקושי מצליחה להבין מה קורה בהם.

משם המשכתי לסטוריבורד במחשב, והכנתי רישומים שכבר יכולתי לשתף עם רחלה, רוביק ועדה ורדי, המעצבת. מהאישור הראשוני של הסטוריבורד (שהתעצב והשתנה במשך העבודה על הספר) עברתי לאיור של הסיפור. היה לי רגע בהתחלה שנלחצתי וחשבתי שאיור של כל הספר רק בעפרונות הוא לא ריאלי. עשיתי ניסיונות במחשב שממש לא צלחו, ובעזרת בתיה קולטון שליוותה אותי לכל אורך העבודה על הספר, קיבלתי אומץ והחלטתי להמשיך רק עם עפרונות.

בחרתי כפולה אחת שחשבתי שהיא מרכזית ומייצגת, ועליה החלתי את כל הניסיונות עד שכולם היו שלמים עם התוצאה. היה חשוב שהאיור יהיה כמה שיותר נכון ברמת הצבעוניות והקונטרסט, כי באופן טבעי אני נוטה להתפזר ולהשתמש בצבעים רבים מידי ולאייר בלי מספיק קונטרסט. ציירתי את אותה כפולה אי אלו פעמים ואפילו התחלתי להתנסות עם עוד כמה כפולות שונות עד שהגעתי לגרסה המשמחת שיש כיום. משם העבודה די נמשכה כרגיל לשאר הכפולות. כמובן שהיו הרבה תיקונים אבל בכללי זה היה התהליך: איור הכפולה בגודל של אחד לאחד, סריקה, עריכה והטמאה בתוך הדאמי של הספר במחשב כדי לראות אם הוא יושב טוב ביחד וברצף. כמובן שלכל אורך התהליך עבדתי עם לוח השראה ורפרנסים, שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות.

מה היה האתגר המשמעותי ביותר בעבודה על הספר?

הקושי העיקרי היה הטכניקה: צבעי עיפרון, חוץ מקצת מחק שלא מועיל במיוחד, אין דרך חזרה. התיקונים הם מאוד קשים, וצריך להשתדל הרבה כדי לגרום להם להיראות טבעיים ולא נראים לעין. ככה שהיו כמה כפולות שהייתי צריכה לאייר מחדש לגמרי אחרי שכבר שסיימתי אותן. במחקר שערכתי לפני איור הספר גיליתי שאין הרבה ספרים מאוירים רק בצבעי עיפרון, בדרך כלל הם משודכים לצבעי מים או גואש שממלאים שטחים בצורה יפה ויוצרים אחידות. ידעתי שזה יהיה קשה, אבל היה בי משהו שרצה להמשיך עם ההרגשה האוורירית והחיה של העפרונות.

בנוסף לכל עניין העפרונות הייתי צריכה לצייר ממש עולם, עם רקעים מפורטים, דמויות והתרחשויות. בדרך כלל אני יותר מינימלית באיורים שלי וכל זה היה מאוד חדש ומאתגר בשבילי. היו רגעי משבר באמצע אבל זה היה שווה את זה ואני שמחה עם ההחלטה שלי.

אנא בחרי כפולה אחת / איור אחד מהספר, שהיא/הוא משמעותי/ת במיוחד עבורך, ומדוע.

בחרתי בכפולה של האביב. בטיול שלה כרמי עוברת בין עונות השנה, כל אחת עם המיקום, התרחשויות והאווירה שלה. בכפולת האביב בחרתי להתחיל את תהליך עבודת האיור. היא נראתה כמו כפולה מייצגת לכל שאר הספר, היא הכילה הרבה צבעים תנועה ודמויות שהרגשתי שתואמים את אווירת רוב הספר. עליה ביצעתי את הניסויים בטכניקה, בצבעים, בקונטרסט. ידעתי שאת מה שלמדתי עליה אני יכולה במידה מסוימת להכיל על שאר הכפולות. יצא שאיירתי אותה מאפס כמה פעמים, מניחה שזה יצר לי קשר מסוים אתה.

האם וכיצד נושא הספר הכתיב את הגישה האיורית והנרטיב הוויזואלי?

כבר במפגש הראשון שלי עם הטקסט ידעתי שיש בו המון תנועה – המסע וההליכה, התחלפות העונות והעולם מסביב באופן כה מהיר. היה בו הרבה גישה ופליאה מהטבע, אלו דברים שממש התחברתי ואהבתי אותם. רציתי להעביר את התנועה והפליאה הזאת מהטבע באיור. הדמיון שלי הלך אל צבעי העיפרון, משהו בקלילות והטבעיות שלהם דיבר באותה שפה. רציתי שבכל הקומפוזיציות תהיה תנועה כזאת או אחרת, אפילו אם היא מינורית, אפילו אם היא רק תנועה פנימית של הדמויות או ברוח ברקע.

רציתי שהפליאה תבוא בהרבה פרטים, שהמיוחדות של הטבע והעונות יבואו לידי ביטוי בצורה מוחשית וקרובה לפלא המציאותי באופן שיוכלו להיזכר ביופי שבמציאות ולא רק בדימוי שלו. כמובן שחלק מהסיפור הוא בכלל בארץ דמיונית אבל זה היה הקו המנחה שלי. לכל אורך קריאת הסיפור הרגשתי את הפליאה, ההתרגשות והתנועה.

אני מקווה שרוביק גם הרגיש בהם בכתיבה. אני יודעת שעיקר הספר הוא על סיפורים אבל אולי לפעמים צריך להתחבר למה שאתה מרגיש חזק ואמתי בסיפור ומשם לפעול. אם אצלך זה אותנטי יש מצב שזה יעבוד ויפעיל את הנושאים האחרים שאולי פחות שמת דגש עליהם ביצירה.

אלו מאיירים וספרים את אוהבת מהתקופה האחרונה, מי משפיע עלייך?

כמה מאיירים שלאחרונה תופסים את תשומת לבי הם: Brecht Evens האהוב, הידוע והמשוגע. Beatrice Alemagna, מאיירת איטלקיה נהדרת שבספרים שלה נתנה לי השראה לספר. לאחרונה קראתי את  הקומיקס Beautiful Darkness של Kerascoët שהם זוג שעושה קומיקסים מדהימים בצורה שנראית קלילה אבל היא ממש לא.

מתוך "Beautiful Darkness" מאת Kerascoët

בזירה הישראלית יש את מאיה שלייפר שבדיוק הוציאה את הספר "חוט הזהבה" מאת שירה גפן. אני תמיד כל כך אוהבת את האיורים שלה אבל הספר המסוים הזה הרגיש לי קרוב ל"כרמי הולכת לארץ הסיפורים", ושהיא הצליחה לעשות שם בצורה כזאת נפלאה דברים שאני רק ניסיתי.

איור של מאיה שלייפר מתוך הספר " חוט הזהבה" מאת שירה גפן

האם את עובדת על פרויקטים איוריים אחרים שברצונך לספר עליהם?

לצערי לא, אבל אני כל כך רוצה ליצור עוד ספר שישמח אנשים.

מהו פרויקט החלומות שלך?

מאוד הייתי רוצה לעשות משהו שהוא שלי, משהו שיביע סיפור אישי פנימי או אמירה קטנה. כרגע אני מרגישה שדרך קומיקס אפשר להביע מקום כזה – גם אם הוא קטן וצנוע או ארוך ומגולל סיפור ממש, יש בו הרבה פוטנציאל. זה עדיין בגדר חלום ואין משהו מוחשי, אבל יום אחד אני מקווה שזה יקרה, בעזרת השם. החלום היותר גדול שלי, שבעצם מבטא את אותו רצון לאמירה בצורה שהיא אסתטית, הוא להיות אמנית. אבל זה באמת רחוק.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. גד אמונה- אשקלוני הגיב:

    כל הכבוד לגל המוכשרת!

כתיבת תגובה