15 איור

תנינה מודדת סגנונות / תמר הוכשטטר

מסע ויזואלי בעקבות דמותה של תנינה

אוקטובר 19, 2011  

בכנס איור ספרי הילדים שנערך בשנה שעברה בבצלאל, הודתה נורית זרחי שהיא לא מבינה כלום באיור. זכותה. ובאמת, כשבוחנים את ספריה הרבים במהלך השנים ניתן למצוא מאיירים רבים בעלי מגוון סגנונות, המעניקים פרשנות שונה לסיפוריה הייחודיים. זרחי אינה מאופינת ב"לוק" אחד מובהק, כמו ספריו של מאיר שלו (באיוריו של יוסי אבולפיה) או גרוסמן בספרי איתמר (באיוריה של אורה איל).

לעתים קורה הנס והאיורים המתלווים לסיפוריה לא נופלים מהמלל ואף מרוממים אותו למחוזות חדשים ומעניינים. כך בספר "אמבטים" שאיירה רותו מודן ובספר "להתראות באנטרקטיקה" שאיירה בתיה קולטון. גם לתנינה, שצברה עם השנים גירסאות וסיפורים נוספים, הוצמדו מגוון פנים וסגנונות ונראה שאף אחד מהם לא הצליח לקלוע לדמות החמקמקה, מכשפה-קוסמת, בת בלי גיל, ולסיפורי האבסרוד והסאטירה בהם היא מככבת.

כריכות הספרים באיורי: אבנר כץ, הלה חבקין ואודליה ליפשיץ

כל איוריה של תנינה מיקמו אותה בצד הריאליסטי של הסקאלה: חתול, שולחן, בית, גמל. הכל בקוי מתאר מוגדרים. אבנר כץ גם שרבט בחופשיות ובצבעים; הלה חבקין העצימה את המיסתורין באמצעות צלליות, אך חשפה בפירוט הרב שלהן שתנינה שלה היא ילדה וקורקבן חתול מן השורה; רותו מודן האריכה את אפה וערבבה בין סגנונות מלבושיה ואודליה ליפשיץ העניקה לה כפפות תיאטרליות.

לכבוד יום הולדת של זרחי, ברצוני להציע מסע ויזואלי מחקרי בחיפוש אחר עולם סגנוני אחר לתנינה. עולם שבו החוקים הויזואלים נושקים לאילו המילוליים, המשחקיים, למעבר החד בין מימדי המציאות השונים. המטרה היא ליצור מן לוח השראה השואב מהטקסט. אבל בניגוד ללוח השראה של מאייר, אני מתחמקת מהחלק הקשה – הביצוע. נו טוב, ברוח התנינאית אני מרשה לעצמי לעשות רק חצי עבודה.

ראשית יש להכיר את תנינה. מי לא מכיר את תנינה? חברתן הספרותית של מאי הקטנה ובילבי, כל-יכולה, ובעלת חסרונות רבים ובולטים. היא אגואיסטית, יהירה, גאותנית, חסרת סבלנות, מתעללת. הדבר היחיד שיש לה סבלנות לגדל "הוא את עצמה ואת קורקבן החתול, שידע לגדול בעצמו". בכל סיפור היא מתמודדת מול בעיה, בדרך כלל כזו שהיא מעלה, ופותרת אותה בתרועת ניצחון ובמסקנה חד-משמעית – הכי טוב להיות תנינה. כך כשהיא מנסה לנשור כעלה וזורקת את קורקבן, כאימון, "קודם מהכיסא לרצפה, אחר כך מהשולחן לרצפה, וכשגמרה את האימונים בתוך הבית, החליטה לזרוק אותו לפי סדר הקומות". בסוף, כשלא קורקבן ולא היא מצליחים לחקות "נישור עדין כמו של העלה ההוא", היא נוסקת מעלה וחושבת "שאם יביט עליה מישהו שעומד על הראש, ודאי יחשוב שהיא נושרת למטה ברכות של עלה ענקי".

ג'ונתן ספרן פויר חשב על אותו רעיון ובהקשר שונה מאוד. מתוך "קרוב להפליא ורועש להחריד".

אבל תנינה מסובכת להבנה. היא פילוסופית ומבקרת, אך מאידך כל כך רעה וקטנונית. אולי נתחיל במשהו פשוט יותר? בקורקבן. ביחסי הפודזו-לאקי של תנינה וקורקבן, החתול מגלם את הקורבן מרצון (מעניין לתהות על קרבת המלים קורבן וקורקבן), שק החבטות של תנינה. "שמעתי שלכל אחד יש בטחון עצמי," אומרת לו תנינה יום אחד, "איפה שלך יקירי?". שאלה טובה. אבל ברור שמתחת לפני השטח קיימת אהבה, לפחות של קורקבן את תנינה. ובסוף המהדורה האחרונה שיצאה, זרחי מעניקה לו שיר לגמרי משלו בו הוא מוכיח את עצמיותו ואף מקטרג על תנינה ורומז על עדינותה המסתתרת תחת המעטה הקשוח: "תנינה זו רק תנינה, מה זה אומר בסך הכל? שיש לה קולות בלבב פנימה אבל גם לחתול קורקבן יש קול".

חתולים הם בני לויה קלאסיים של מכשפות והם גיבורים ראשיים ומשניים של אינספור ספרי ילדים. נראה שהם אהובים על מאיירים אף יותר משהם אהובים על סופרים, ורבות ניתן לאתר חתולים בין הדפים גם כשאינם מופיעים בטקסט עצמו. את קורקבן מצאתי לא במקרה אצל גדול המשרבטים, סול סטיינברג. משהו באגביות המקסימה שבה הוא יוצר את החתולים התאימה לקורקבן, שהוא יותר מן כורח של הנסיבות.

תנינה ממלאת בצורה כל כך גורפת את החלל שנוכחותו של קורקבן צריכה לעיתים להיות שלילית, מינוס, כדי שיהיה מקום לכל התנינה הזאת.

כמו תנינה, אין לדעת כיצד הגיע לבית המעלית ומאיפה בא. אבל בניגוד לנוכחותה השפיצית, הוא דווקא מנסה להתאים את עצמו, לרצות, להעלם.

כעת, אחרי שמצאנו את קורקבן ולפני שנחפש את תנינה, ננסה להתחקות אחר העולם בו שניהם חיים.

יעל דר, בביקורת שכתבה בצאת המהדורה החדשה, השוותה את "מי מכיר את תנינה?" ל"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות": "בשני המקרים, הגיבורות אינן משתנות, למרות ההרפתקאות הרבות שעוברות עליהן. וכמו אצל קרול, גם כאן יש חתול-יועץ, דיאלוגים רבים, מופרכים, עמוקים ויצירתיים; בשניהם העולם כאוטי, בעל חוקיות מתעתעת ששבה ומוגדרת בכל פעם מחדש, שלל משחקי מלים, ואפילו פרודיה"

את הכאוטיות הזאת צריכה לשקף גם הויזאוליות. לכן מתבקש לבקר אצל הסוראליסטים. ואולי, קצת קודם, אצל אליס, בפרשנותו מעוררת ההדים של המאייר הרוסי גנדי קלינובסקי.
בימים אלו מוצגת תערוכת רישומים של סשה גליצקי בספריית אגף הנוער של מוזיאון ישראל. תערוכה זו היא מחווה לאיוריו של קלינובסקי ובה מוצגים מני פלאות בסגנון חופשי-ילדי ויצורים שהולמים, לדעתי, גם את עולמה של תנינה.

העולם של תנינה נזיל ומשתנה ללא הרף. ככה זה כשאת מכשפה קוסמת שכל מה שהיא חושבת קורה לה. ומה עם קצת צבע? "נאנחה תנינה והחליטה שעליה לעשות משהו עליז לפני שתהפך עצמה לאפורה":

עולם כישופי ועליז, חואן מירו Carnival op harlequin

עוד קצת צבע עלה במוחי כשקראתי על פגישתה של תנינה עם הגמל השחור והגמל הלבן שקיבלו, לדאבונם, שמות הפוכים. לא יכולתי שלא להזכר ביצירתו המקסימה של עוד צייר מהזרם הסוראליסיטי המופשט, פול קליי. "היא מצאה את עצמה יושבת, אבל לא על כיסא, אלא על גב גמל שעבר שם".

Camel in Rhythmic Landscape with Trees

לתנינה יחס מעניין לספרים וסיפורים, יחס שמתבטא בשני סיפורים בעיקר, אך פותח גם את הסיפור "תנינה ו'מה יצא לי מזה'", שם היא תוהה מה לעשות וכשקורקבן מציע לה, כאב מחנך, לקרוא ספר, היא עונה בבוז "חכם גדול, ומה יצא לי מזה?". תפיסה זו אפילו מתגברת בסיפור "תנינה קוראת בעינים עצומות" בו תנינה מחליטה לעיין בספרים שבביתה: "לא שזה מענין אותי כל כך, אבל אולי אני מפסידה משהו". לאחר אכזבה ואף בהלה מסוימת, על כך שבכל פעם שהיא קוראת בספר היא נכנסת לתודעה האישית של דמות זרה, היא מחליטה לספר סיפור על עצמה "אני מכירה את התנינה הזאת ואני מאוד מתענינת לדעת מה קרה לה".

סוראליזם מוציא דימויים מספרים Rafal Olbinski - Suppuression of appearance

בחינניות וקריצה, לוקחת זרחי את משפטי המחנכים והופכת אותם על פיהם. לקורקבן אומרת תנינה: "מה זה שאינך מחזיק אף פעם ספר בידיים? קח לך אחד", ולטענתו שאינו יודע לקרוא היא אומרת: "אבל אתה לא צריך לקרוא בשביל לפתוח ספר, מה אתה חושב, שמגלה מוקשים צריך להיות בעצמו פצצה?".

הסיפור שאינו נגמר

כמו בספרים המחנכים לאהבת הספר, גם אצל תנינה יוצאים הסיפורים מתוך הדפים ומקבלים חיים משל עצמם. אבל במקום לחוות הרפתקאות מסמרות שיער, תנינה פשוט מתעצבנת. הספרים מבלבלים לה את העצמיות, ולא סתם בוחרת זרחי את הסיפור על ד"ר ג'יקל ומיסטר הייד, בו משתלטת אישיות אפלה על אישיותו של דוקטור מכובד: "הג'קל הזה השתלט לי על המוח, אני רוצה שוקו והוא צועק לי במוח שכר! שכר! מה זה בכלל שכר? זאת מילה מהדור הישן". כדי לחזור לעצמה שלפני כל העלילות, לוחשת תנינה לחש קסמים ארספואטי: "יכנס כל לא עצמי מן המרחב הלאומי אל הקופסה בחזרה, ואז ידע כל מי ומי, מי חי ומי רק ממלים".

תנינים (או תנינות?) יוצאים ונכנסים מניר. אשר.

מעניין מה היתה אומרת תנינה אם היתה מגלה שהיא עצמה דמות הנמצאת בתוך קופסת-שימורים-ספר שכזה וגרוע אף יותר – שהיא נבראה על ידי סתם רגילה אחת! מזל שנורית זרחי חסכה ממנה את הסיוט הזה.

ואולי תנינה היא פשוט.. תנין?

איור: Maral Sassouni

למה לא? היא הרי מכשפה-קוסמת, היא יכולה להיות מה שמתחשק לה. היא בטח מחליפה דמויות בלי להרגיש בכלל וכך ה'רגילים' לא מבחינים. תנין הוא גם חיה שאהובה על מאיירים, וגם על זרחי כך נדמה, כי תנינה היא לא הגיבורה היחידה שלה שמאוחדת עם תנין. דייזי מ"קורות קרוקודייזי באפריקה" מתאחדת עם לטאת קרוקודיל ליצור ששמו קרוקודייזי. אולי רק כך יכולה דייזי לקבל את הכוח לשנות את חייה הבודדים.

איור: טלי מנשס

כוחה של תנינה, בניגוד לדייזי, מוטמע בה מאז ומתמיד, בשמה. כמו שאומרת תנינה עצמה "כל אחד שהולך עם שם הפוך, הוא בעצמו נהיה הפוך" ותנינה היא לא הפוכה כלל, היא בדיוק היא ללא התנצלויות.

תם ולא נשלם.

כל הציטוטים המובאים לקוחים מתוך "מי מכיר את תנינה?" מאת: נורית זרחי. איורים: אודליה ליפשיץ, הוצאת "כתר", בעריכת יערה שחורי.

כתיבת תגובה

15 תגובות:

  1. מאת יעל דר:

    תנינה הייתה ממש גאה בך. כל הכבוד.

  2. מאת רחל סטולרו:

    נחמד ומעורר השראה!

  3. מאת לי עברון-ועקנין:

    רשימה מרנינה ונפלאה, וכל הבגדים המרהיבים שתנינה מדדה כאן הולמים אותה כל כך. במיוחד הסוריאליסטיים.
    (ובראשי היא נוזפת בי: "בוודאי שכל דבר הולם את תנינה").

  4. מאת טלי:

    כמה רב גוונית תנינה הלהטוטית. יש לה פוטנציאליות אינסופית להיות כל מה שהיינו רוצים. מרתק!

  5. הוי זה מקסים! ובאשר לחצי עבודה – תנוח דעתך, כבר גילגי אמרה שתשובה ידועה מראש מקלקלת את השאלה.

  6. מאת דינה:

    נהניתי מאוד מאוד! במיוחד מהציורים שבחרת כליווי, ואמנם מצאתי בהם הרבה הבהובים של תנינה. אין הרבה נשים-ילדות כמוה, שכמעט כל דבר הולם אותן…

  7. באימג' הראשון מופיעות 4 כריכות ובכיתות רק 3 קרדיטים, אני מניח שאבנר כץ אייר את שתי הימניות?

  8. מאת ריטה:

    איזה יופי! הייתי בטוחה שרק אני מכירה את האיורים של המאייר הרוסי גנדי קלינובסקי לאליסה בארץ הפלאות! אני שומרת את הספר הזה מימי ילדותי הרכה, מאוהבת באיורים שלו!

  9. מאת admin:

    גם יאנה בוקלר הושפעה מאוד מקלינובסקי. http://ha-pinkas.co.il/?p=6279

  10. מאת רחלי שלו:

    ממש נהדר!
    נותן כיוונים חדשים ללכת בהם כשמתחילים לאייר ספר..
    תודה!

  11. […] להמשיך לקרוא את ספריה המבריקים של נורית זרחי, ובראשם תנינה המופלאה, וכמובן להתענג על צפרדי וקרפד, ולנסות ללמוד מהם […]

  12. מאת ליאורה גרוסמן:

    מאד נחמד, אבל יש פרט שאינו מדויק תמר. נורית זרחי מקושרת לשתי מאיירות מרכזיות – רותו מודן, שעשתה גם גרסה לרוב יצירותיה הידועות בספר הגדול של נורית זרחי, והילה חבקין, שאיירה כמות נכבדה מספריה.

  13. מאת דינה:

    תודה רבה. מרתק ומהנה!

  14. מאת תמר הוכשטטר:

    ליאורה, נכון שרותו והילה חבקין חתומות על הרבה מספריה, אבל בניגוד לצמד הקתולי שלו-אבולעפיה (שרק לאחרונה נפרד) יש עוד מאיירים רבים שאיירו את הטקסטים של זרחי (ואם למנות כמה מהם: אודליה ליפשיץ, אבנר כץ, דוד פולונסקי, הדר ראובן, טלי מנשס, רות צרפתי, לנה גוברמן…)

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.