9 ספרות

תפקידים רגשיים וחברתיים להומור בספרי ילדים ונוער – חלק א' / מיכל פז-קלפ

במקרה הבוחן הראשון - סדרת הספרים של דאב פילקי, "קפטן תחתונים"; על פי הרצאה שניתנה בכנס "הפנקס" ב-5.11.12

אפריל 19, 2013  

מאז ומעולם היה הצחוק מרכיב מרכזי בתקשורת האנושית. כאשר החלו להיכתב יצירות ספרותיות לילדים, השעשוע והמשחק היו ממאפייניהן הסגנוניים הראשונים. אמנם הם תיפקדו ככלי להקניית ידע, אך מהבחירה בהם ניכרת ההבנה שההומור הוא כלי יעיל להעברת מסרים לילדים. עם התפתחותה של המודעות לילד ולעולמו, הופיע גל של ספרי ילדים שחיי הילד עומדים במרכזם, ובהם יצירות הומוריסטיות רבות. נוכחותו של ההומור בספרות הילדים המשיכה לגדול, וכיום זהו אחד המאפיינים השכיחים ביותר של סוגה זו.

כדי להבין את אופן בנייתו של ההומור בטקסטים לילדים ואת דרכי פעולתו, בחרתי להתמקד בשתיים מהיצירות האהודות ביותר על ילדי ישראל בעשור האחרון: סדרת "קפטן תחתונים" מאת דאב פילקי וסדרת "יומנו של חנון" מאת ג'ף קיני. (גילוי נאות: אני העורכת של המהדורות העבריות של שתי הסדרות).

"קפטן תחתונים" – אתגר אינטלקטואלי והעצמה אישית בכוח הגומי

ספרי "קפטן תחתונים" ראו אור לראשונה בארצות הברית לפני 14 שנה. עלילות הספרים מתרחשות בבית ספר יסודי בפיקווה שבאוהיו, ומתמקדות בשני תלמידים "בעייתיים" מכיתה ד': ג'ורג' בירד והרולד הצ'ינס. שני הילדים הם פרחחים טובי לב עם כישרון לתעלולים, להסתבכות בצרות ולציור חוברות קומיקס משעשעות, ועם מעט מאוד סבלנות ללימודים ולמשמעת. צוות בית הספר, ובראשו המנהל מר פיפיש, מתעב את הצמד ומתנכל לו בכל דרך אפשרית. כאשר המנהל מטיל על השניים עונש כבד מנשוא, הם נאלצים להפנט אותו כדי להינצל. במהלך ההפנוט דבר-מה משתבש וכתוצאה, בכל פעם שהמנהל שומע נקישת אצבעות, הוא שב למצב ההפנוט ומשוכנע שהוא קפטן תחתונים – גיבור הקומיקס של ג'ורג' והרולד. באופן פלאי, בכל פעם שדבר כזה קורה, צץ לו נבל-על איום שמנסה לכבוש את העולם. המנהל-קפטן יוצא מיד להילחם ברשע, ושני הילדים יוצאים לחלץ את גיבור-העל שלהם.

עטיפת הספר הראשון בסדרה

ספרי "קפטן תחתונים" כתובים בגובה העיניים ועשירים בבדיחות קקי-פיפי המשמחות כל תלמיד בבית ספר יסודי. ואולם מאחורי המראה הקליל וה"שטותניקי" מסתתרת כתיבה מדויקת ובניית עולם מושכלת ומורכבת, המותאמות להפליא לצרכיו של קהל היעד הילדי. את סיפורי "קפטן תחתונים" מגיש מספר כל-יודע (ככל הנראה מבוגר), המתאר בגוף שלישי את מעלליהם של גיבוריו. הוא מרבה להשתמש בפניות ישירות לקוראים ונהנה גם להתבדח על חשבון היצירה עצמה. התחושה המתקבלת מקריאת הנרטיב היא של שיחה ידידותית ולא מחייבת, שכל המשתתפים בה הם שווי זכויות.

"ג'ורג' והרולד היו החברים הכי טובים. היה להם המון במשותף. הם גרו בשכנות, ממש דלת מול דלת, ולמדו באותה כיתה ד' בבית הספר היסודי על שם ג'רום חרבנוביץ'. […] אבל שלא תקבלו רושם לא נכון על הצמד הזה. למעשה, ג'ורג' והרולד היו ילדים מאוד נחמדים, ולא משנה מה כולם חשבו עליהם. הם היו טובים, מתוקים ואהובים… טוב, בסדר, אולי הם לא היו כל כך מתוקים ואהובים, אבל הם כן היו טובים."[I])

תיאורי העולם ראליסטיים ומעניקים לסיפור המעשים אמינות רבה. חלק מבניית ההומור מבוסס על אי-ההתאמה בין הסביבה הראליסטית הזו לבין ההרפתקאות הפנטסטיות המופרכות המתרחשות בה. בספרים מתקדמים בסדרה המספר והדמויות אפילו מתייחסים לאי-התאמה זו באמצעות אמירות כגון "דבר כזה יכול לקרות רק בספר ילדים מטופש". באווירה פתוחה ו"בטוחה" כזו, הקורא חש שהוא מכיר את העולם של סיפור המעשים ואת אופן פעולתו, ומרגיש בנוח לצלול לתוכו ולהתמסר לו.

מאפיין סגנוני נוסף המסייע לאמינות הטקסט הוא שפת הדיאלוגים. הדמויות בספרי הסדרה מדברות בשפה טבעית וזורמת. אין זה אומר שהשפה זהה לשפת דיבור, שהרי דיאלוג ספרותי הוא שחזור של שפה מדוברת ולא תמלול, אך היא בהחלט מעניקה לקורא את התחושה שמדובר בשחזור אמין של שיחה אמיתית. לכל אחת מהדמויות מאפיינים לשוניים וסגנוניים משלה, והיא שומרת עליהם לאורך הסדרה. כך נוצר אצל הקורא הרושם שהוא מכיר את הדמויות ויכול לצפות את תגובותיהן. הנה דוגמה למשפט מייצג של קפטן תחתונים:

"מפקד המשטרה, שנראה די כעוס, ניגש אל קפטן תחתונים.

"'מה לכל הרוחות אתה אמור להיות?' דרש מפקד המשטרה לדעת.

"'מה זאת אומרת? אני קפטן תחתונים, גדול גיבורי-העל בעולם,' אמר קפטן תחתונים. 'אני נלחם למען האמת, הצדק וכל מה שסופג זעה ולא מתכווץ בכביסה!'"[II])

לצד הנרטיב המילולי בספרי "קפטן תחתונים" פועל גם נרטיב חזותי. הספר מאויר באיורי קו בשחור לבן, אשר במקרים מסוימים צבועים בגווני אפור. כמו בנרטיב המילולי, גם האיור מייצג שני קולות: קול המספר וקולן של הדמויות. אמנם השפה האיורית כולה משדרת קלילות וטבעיות, אך בכל זאת ניתן לומר שהאיורים המלווים את סיפור המעשים מוקפדים ו"נקיים" יותר מהאיורים המשחזרים קומיקס פרי עטם של תלמידי בית ספר יסודי. איורי הקומיקס לא תמיד יפים, יש בהם "לכלוכים" וטעויות של פרופורציה וקומפוזיציה, ובהחלט קל להאמין שצייר אותם ילד. (מאפיינים אלה חוזרים גם בטקסט המופיע באיורים).

מתוך: פילקי, דאב, 2010. "הרפתקאות קפטן תחתונים". מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 16

אמינותם הרבה של האיורים מעוררת הזדהות בקרב הקוראים, ובעקיפין נותנת לגיטימציה להומור שלהם ולדרכי הביטוי שלהם. לאחר שנבנתה אווירה בטוחה בספר, והמספר רכש את אמונו של הקורא, נפתח ביניהם נתיב תקשורת המאפשר למספר להעביר מסרים גלויים וסמויים. העברת מסרים זו נעשית באמצעות הומור (מצבי – מבוסס על מצבים ומילולי – מבוסס על שפה).

בבסיסו של כל הומור (מצבי ומילולי) עומדת אי-התאמה בין המציאות המוכרת לנו להתרחשות המוצגת בטקסט. כל חריגה מהחוקים המוכרים, מהמוסכמות ומהפרופורציות  המוכרות לנו תגרום לאנומליה שתיצור את ההומור ובאותה העת תאפשר בחינה מחודשת של המצב הקיים. לדוגמה:

"בצהרים שני הילדים שאבו אבק במשרד של מר פיפיש, צחצחו לו את הנעליים וקרצפו את השולחן שלו. בהפסקה הם גזרו את ציפורניו וגהצו לו את העניבה.

"כל רגע פנוי בלוח הזמנים היומי של הילדים הוקדש לטיפול בשיגעונות של מר פיפיש.

"אחרי הלימודים ג'ורג' והרולד כסחו את הדשא של מר פיפיש, טיפלו בגינה שלו והתחילו לצבוע את חזית הבית שלו. כשהשמש החלה לשקוע, מר פיפיש יצא מהבית והגיש לכל אחד מהילדים ערמת ספרים.

"'רבותיי,' אמר, 'ביקשתי מהמורים שלכם לתת לשניכם שעורי בית נוספים. עכשיו תלכו הביתה, תלמדו היטב, ונתראה מחר בבוקר בשש. צפוי לנו יום ארוך.'"[III])

אין ספק שהתנהגותו של מר פיפיש המנהל מוגזמת וגובלת בהתעללות. כדי שהתיאור לא יהיה מפחיד ומזעזע, מוצגים מעלליו של המנהל ברשימת מכולת מכאנית כמעט, הגולשת לתחומים שללא ספק חורגים מתחום אחריותו של איש חינוך. מחד גיסא, הגזמה זו מאירה את דמותו של המנהל באור מגוחך ומאידך גיסא מתרצת את "העונש" הכבד שיוטל עליו בהמשך הסיפור.

הצגה מגוחכת כזו של מבוגר שבמציאות מטיל מורא על הילדים, מחזקת את הדימוי העצמי של הקורא הצעיר. התיאור המוגזם מנתק את הדמות הנלעגת מהמציאות, ובכך מאפשר לקוראים פורקן רגעי מהמתחים, וזאת מבלי להשפיל את הדמויות המקבילות בחייהם (הילד יודע שהמנהל פיפיש הוא מגוחך ומצחיק ולכן אפשר לצחוק עליו, אך ברור לו שתכונותיו המוגזמות אינן מאפיינות את מנהל בית הספר האמיתי שלו). באותה העת, ניתן למצוא בתוך התיאור המוגזם גם גרעין של אמת. כך מאפשר ההומור לילד להעביר ביקורת על אותה אמת מרה מבלי להתעמת עם דמויות סמכות בחייו.

ספרי "קפטן תחתונים" הם בראש ובראשונה פרודיה על סוגת גיבורי-העל. בבסיסן של עלילות הספרים עומדים מבנים מובהקים של הרפתקאות גיבורי-על (גיבור-על עם זהות שאולה כ"סיפור כיסוי"; כוחות-על מוגדרים וקבועים; תלבושת אופיינית; עליונות מוסרית; נבל-על המבקש להשמיד את העולם). לתוך מבנים אלה יוצק המחבר תכנים הלקוחים מעולמות שונים לגמרי (עולם בית הספר היסודי, בדיחות שוברות טאבו), העומדים בסתירה מוחלטת לפאתוס המוכר של גיבורי-העל: "קפטן תחתונים שמר על העיר יום ולילה ונלחם למען האמת, הצדק וכל מה שסופג זעה ולא מתכווץ בכביסה."[IV])

כמו בכל סיפור גיבורי-על שמכבד את עצמו, גם ספרי "קפטן תחתונים" עשירים בסצנות פעולה. ואולם, בעוד בספרים אופייניים לסוגה הקרבות והמאבקים זוכים לתיאורים רציניים והרואיים, הרי שבסדרה זו האלימות מוצגת באור מגוחך, וזאת הודות להומור החבטות (סלפסטיק). הומור זה מציג בפני הקורא מצבים שבהם דמויות נלעגות / שנואות סופגות חבלות גופניות קשות. האפקט ההומוריסטי נוצר הודות לתחושת הריחוק והעליונות שהקורא חש ביחס לדמות ("אני חכם ממנו / טוב ממנו / זהיר ממנו, ולכן לי לא יקרו דברים כאלה."). הומור החבטות מחזק את הערך העצמי של הקורא ומאפשר לו לשחרר אגרסיות ב"סביבה בטוחה". היעדר הפאתוס בתיאורי הקרבות יוצר אי-התאמה בין הספרים לבין כללי הסוגה שהם מתיימרים להשתייך אליה, ובכך תורם ליצירת הפרודיה.

ספרי "קפטן תחתונים" מייחדים מקום קבוע לסצנות הסלפסטיק – הדיפדופורמה. דפים אלה, הבנויים על פי עיקרון של אנימציית סטופ-מואושן, מתארים באיור ובמלל את הקרבות האדירים המתחוללים בין "הטובים" ל"רעים". הנה דוגמה:

מתוך: פילקי, דאב, 2011. "קפטן תחתונים ופרופסור פומפה פ' פיפיקקי". מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 135, 137.

אמצעי אמנותי שכיח ביותר ליצירת אי-התאמה הומוריסטי הוא חזרה (על צלילים, על מילים, על ביטויים, על ניסוחים וכו'). החזרה משווה לטקסט אופי מכאני ונוקשה ההפוך לדפוס המעגלי של התפקוד האנושי. אי התאמה זו מפתיעה אותנו ומעוררת בנו צחוק. בנוסף, התגובה המכאנית של הדמות מגוחכת ויוצרת הומור. החזרה משמשת גם ככלי עזר לקורא המתחיל: היא מאפשרת לקורא לחזות את העלילה ונותנת לו תחושת שליטה וכוח. דבר זה חשוב ביותר, בעיקר כשמדובר בקוראים צעירים שמלאכת הקריאה קשה להם. כאשר ילד יודע מתי קפטן תחתונים ישמיע את קריאת "טרה-לה-לה!" המפורסמת שלו, או מתי ג'ורג' יאמר להרולד: "יש לי רעיון… בוא נברח!" הוא מרגיש שהוא שולט בנעשה בטקסט ונהנה מכך.

לא נוכל לנתח את ההומור בסדרת "קפטן תחתונים" מבלי להתייחס למאפיין המרדני ביותר שלה: דיון בטאבו ושבירתו. אחד המאפיינים הבולטים של הסדרה הוא העיסוק בעולם הצרכים וההפרשות. הבחירה לעסוק בנושאים הנתפשים בחברה כ"טאבו" מרשימה וחשובה ביותר, שכן היא נותנת מענה לצורך פסיכולוגי של הילד לבדוק גבולות ולדון בנושאים שהיו נושאי שיחה לגיטימיים בעבר ולפתע חל איסור גורף לדבר עליהם. קהל היעד של ספרי הסדרה נמצא בשלב עדין מאוד בהתפתחותו הרגשית: אם שנתיים-שלוש קודם לכן שיחה על עשיית צרכים נחשבה דבר לגיטימי, הרי שלפתע כל התחום הזה הופך נושא שבושה אופפת אותו. דרכם של הילדים להתמודד עם השינוי הזה היא להזכיר אותו בהקשרים הומוריסטיים. על הצורך הזה עונה "קפטן תחתונים".

בספר השמיני בסדרה (שיראה אור בחודש מאי השנה) מגדיל דאב פילקי לעשות ומעלה את הסוגיה באופן ישיר: "רוב המבוגרים מעבירים את השנים הראשונות בחייו של הילד בדיונים עליזים על הפיפי והקקי שלו, ועל כמה חשוב לשים את הפיפי והקקי בשירותים כמו שעושים הגדולים. אבל מרגע שהילד שולט באמנות העשייה בשירותים, מיד אוסרים עליו להמשיך לדבר על קקי, על פיפי, על אסלות ועל כל מה שקשור בשירותים. […] יום אחד אתה כוכב-על כי אתה עושה קקי בשירותים כמו ילד גדול, ויום אחרי זה אתה יושב במשרד של המנהל כי אמרת את המילה 'קקי' בשיעור היסטוריה (ואם תשאלו אותי, זה הזמן המושלם להגיד את המילה הזאת)."[V])

אם ההומור המצבי בספרי "קפטן תחתונים" פונה לצרכים בסיסיים של הקורא, הרי שההומור המילולי שבהם פונה לאינטלקט של הקורא. הומור זה מתוחכם ביותר, ויצירתו דורשת מיומנות שפתית גבוהה. הקורא הילדי אינו מתאמץ כדי להבין את ההומור המילולי, אך אם ננתח כיצד הוא בנוי, נגלה מלאכת מחשבת של ממש.

דמויות רבות בסדרה זוכות לשמות המייצגים קווי אופי שלהן או סתם שמות משעשעים. מקצת השמות כוללים מילים בעלות תוכן סמנטי משעשע המאפיין דמות, כמו מלווין מלשנוב – המלשן של ביה"ס. בשמות אחרים קריאה רציפה של השם הפרטי ושם המשפחה יוצרת משמעות חדשה ומצחיקה, כמו גברת נורה איטה (נוראיתה – במקרה הזה יש גם קשר בין משמעות השם לאופייה של הדמות) או מיכה מור (מי חמור?).

משחק שפה שכיח בספרי הסדרה הוא המצלול. הסופר מרבה לחזור על צלילים בשמות, בביטויים ובפסקאות. מעבר לאפקט ההומוריסטי שחזרה זו יוצרת, היא גם מסייעת לקוראים הצעירים לקרוא את הטקסט. אחד המקומות הבולטים שבהם מופיעים משחקי מצלול הוא שמות הספרים. לדוגמה: "קפטן תחתונים נגד נער הנזלת הנבזי". מקום נוסף שמופיעים בו תמיד משחקי מילים ומצלולים הוא הדפדופורמה. הנה דוגמה המשלבת מונח מתחום המחול ומונח מעולם האסלות. בין שני המונחים מקשרת חזרה על צלילים.

מתוך: פילקי, דאב, 2012. "קפטן תחתונים נגד נער הנזלת הנבזי. חלק 2: מלכודת המגה-מגעילונים המופרעים". מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 135.

מתוך: פילקי, דאב, 2012. "קפטן תחתונים נגד נער הנזלת הנבזי. חלק 2: מלכודת המגה-מגעילונים המופרעים". מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 139.

דאב פילקי לא רק משחק במילים ובשפה. הוא מדרבן את הקוראים לעשות זאת: ראשית, משחקי המילים העליזים שלו משמשים דוגמה לקוראים. כמו כן, גם הדמויות נהנות לשחק בשפה. ג'ורג' והרולד, גיבורי הספרים, אוהבים מאוד להחליף אותיות בשלטים. בכל ספר בסדרה הם חולפים פעם אחת לפחות על פני שלט עם אותיות מגנט ומשנים את תוכנו. מנהגם הקבוע של גיבורי הספר לשחק במילים הוא הזמנה עקיפה לקוראים לעשות כמותם. הקוראים לומדים להתייחס לשפה כאל חומר ביד היוצר.

מתוך: פילקי, דאב, 2010. "קפטן תחתונים והפלישה מהחלל של מנהלות המטבח המרושעות ממש" (ובעקבותיה מתקפת החנונים הזומבים של חדר האוכל, המזוויעים לא פחות. מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 13.

מתוך: פילקי, דאב, 2010. "קפטן תחתונים והפלישה מהחלל של מנהלות המטבח המרושעות ממש" (ובעקבותיה מתקפת החנונים הזומבים של חדר האוכל, המזוויעים לא פחות. מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 16.

קריאה זו ליצירתיות מילולית חוזרת שוב ושוב בספרי הסדרה. בספר אחר מכריח נבל-העל את כל תושבי העולם לשנות את שמותיהם לשמות מגוחכים באמצעות טבלאות לשינוי שמות. בדיחה זו מזמינה את הקוראים הצעירים לשחק בעצמם עם מרכיבי שמותיהם ומסבה את תשומת לבם למשמעות שיש לשמות שונים – כל זאת באמצעות שעשוע לא דידקטי.

מתוך: פילקי, דאב, 2011. "קפטן תחתונים ופרופסור פומפה פ' פיפיקקי". מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 90-91.

לסיכום, ההומור בספרי "קפטן תחתונים" מציע לקורא חוויה אינטלקטואלית ורגשית. ההומור נע מהדרגות הבסיסיות ביותר ועד להתחכמויות לשוניות מעוררות מחשבה ומעודדות יצירתיות. הדבר המרשים מכול הוא שהקורא כלל לא מבחין בתהליך הלמידה והחיזוק הרגשי שהוא עובר. הוא נסחף אחרי ההומור המושחז ופשוט נהנה, ובדרך זוכה במטען עשיר וחיוני.

בחלק הבא של המאמר: סדרת "יומנו של חנון" מאת ג'ף קיני.

מיכל פז-קלפ – מתרגמת ועורכת ספרי ילדים ונוער, בהם "בון", "יומנו של חנון", "קפטן תחתונים", "הטיול הגדול של מקס" ו"חתולו של הרב", ומרצה על ספרות ילדים ונוער.

  1. (מתוך: פילקי, דאב, 2010. הרפתקאות קפטן תחתונים. מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת.  8-9 []
  2. (מתוך: פילקי, דאב, 2010. הרפתקאות קפטן תחתונים. מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 71 []
  3. (מתוך: פילקי, דאב, 2010. הרפתקאות קפטן תחתונים. מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת.  47-48 []
  4. (מתוך: פילקי, דאב, 2010. הרפתקאות קפטן תחתונים. מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 17 []
  5. (מתוך: פילקי, דאב, 2013. קפטן תחתונים והתוקפים המטורפים מתא השירותים התכול. מאנגלית: ארז אשרוב. אור יהודה: כנרת. 19-20 []
כתיבת תגובה

9 תגובות:

  1. מאד נהניתי מההרצאה שלך בכנס, ולגמרי השתכנעתי (ככל שיכול להשתכנע מי שלא קרא) בעניין ההומור, העונג החושני והאינטלקטואלי של משחקי המילים (בית שימוש או לא), הארס-פואטיקה (מילה שלא אמרת אני חושבת, אבל לגמרי משתמעת), היצירתיות, המחווה לסוגת גיבורי העל וכן הלאה.
    ועם זאת יש משהו מקומם באופן שבו את מצניעה, שלא לומר מכבסת, את החתרנות והמרד בסמכות (ערכים חשובים מאד לטעמי ונדירים להפליא בספרי ילדים, היחיד שעולה בדעתי כרגע הוא רואל דאל שהכעס שלו מבצבץ מכל שורה יפהפייה שהוא כותב) וקוראת להם בשמות "חיוביים" כמו למידה וחיזוק רגשי. זה מעקם את ההתבוננות המלבבת שלך כדי למצוא חן בעיני "המערכת", כלומר הורים ומורים שיכולים לאסור או לעודד את קריאת וקניית הספרים.

  2. מאת דינה:

    קראתי בעניין את הרשימה הרצינית. בכל זאת ולמרות הכול (וגילוי נאות: לאחר קריאה של רק אחד מספרי הסדרה) אני סולדת מהומור של בתי שימוש, שגודש את הסדרה. אני בטוחה שעידון מסוים של הוולגריות לא היה פוגם לא באיכות הספרים ואפילו לא בהנאת הילדים.

  3. מאת עטרה אופק:

    מצוינת! (הסדרה וגם הכתבה)
    התאהבתי בה לפני שנתיים וחצי ומאז לא התאכזבתי:
    http://marmelada.xnet.co.il/17339/%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%9D/

  4. מאת מיכל פז-קלפ:

    שלום מרית,
    ראשית, אני שמחה לשמוע שנהנית מההרצאה. בנוגע להערה שלך, אני בהחלט לא מסתירה את המרד בסמכות (איך אפשר להסתיר אותו כשמדברים על קפטן תחתונים?). אני מתייחסת למרד בסמכות ולהופעותיו השונות (האירוניה, הצגת המבוגר כמגוחך, ההגזמה) כבר בתחילת המאמר, אבל חשוב לי להדגיש שלא מדובר ב"רצח אופי" למוקדי סמכות כפי שהיה ניתן לחשוב. לא מדובר בחנופה, אלא בניסיון להסביר עד כמה ההומור הזה רלוונטי וחשוב: מבוגרים רבים מסתייגים מאוד מהעברת ביקורת על מבוגרים בספרות ילדים. במאמר הזה אני מנסה להסביר את המנגנונים המפעילים את אותה ביקורת ואת דרכי פעולתה על הקורא. את שייכת לקבוצה די מצומצמת של מבוגרים שמבינים שהילדים צריכים לשחרר לחץ איפשהו, אבל הדבר הזה לא ברור לרוב האוכלוסיה. מטרתי במאמר זה היא להראות שההומור שובר הטאבו (שכולל דיון בצרכים וגם מרד במוסכמות) עונה על צרכים נפשיים בסיסיים של האדם. בדיוק כפי שמבוגרים נהנים מסאטירה חברתית וזקוקים לה, כך גם הילדים. דרך אגב, חתרנות זו לא נדירה כ"כ. היא קיימת בלא מעט ספרים (ניקולא הקטן, דודי שמחה, אתה איש רע מר גאם, ד"ר פרוקטור וכמובן ספרי רואלד דאל הם רק כמה דוגמאות לתופעה זו). בתור תומכת נלהבת של הספרות הזו, חשוב לי להסביר למסתייגים שלא רק שהשד אינו נורא כ"כ, הוא אפילו חיוני לילדיהם.

  5. הרבה מהסמכות שמופעלת על ילדים – כמו על מבוגרים – היא דכאנית. "לשחרר לחץ" זו פונקציה מאד מסוימת שיכולה לשרת את הממסד ולאפשר את המשך הדיכוי. בקפטן תחתונים כפי שהוא מצטייר "יד שנייה" דרך מילותייך (לא קראתי, כאמור) יש פוטנציאל מהפכני. לא מיידי. הרי אין סיכוי שילדים יצליחו להפנט את המנהלים שלהם למרבה צערם, אבל זה מערער את המכובדות של הסמכות וזורע חשיבה בקורתית שסופה פוליטי. ובמובן הזה הוא פחות חמוד ומתכתב, אולי אפילו במודע, עם "המלך אובו" של אלפרד ז'ארי, המבשר של תיאטרון האבסורד.
    אני חוששת שלא תכניסי את הקישור הזה להרצאותייך (זה נאמר בחיוך, אולי את הסוס הטרויאני בסיפור הזה שעוטף את החתרנות בעטיפת מתנה), ובכל זאת – אני מעתיקה תיאור של קטע מן המערכה הראשונה של המחזה (הגידוף שמתורגם פה ל"חרתת" קרוב למילה חרא בצרפתית):

    אמא ואבא אובו מצפים לקראת אורחים. אבא אובו: "את מכוערת במיוחד הערב, אמא אובו. האם זה לכבוד האורחים?" בתגובה, האם: "חרתת!" (9). אבא אובו חוטף בהיסתר מן האוכל (עוף) שהוכן לכבוד האורחים.

    – נכנסים האורחים: קפטן טינופט וכנופיתו. אמא אובו מגישה להם תפריט מגוןן: מרק פולני, צלעות עכבור, ממרח כלבים, אחוריים של הודים, גלידת קרח…). אבא אובו המום מהתפריט העשיר וצועק: "אני נראה לך כמו קיסר המזרח שאת זורקת לי את הכסף שלי ככה?" (11). הם מגדפים אחד את השני. האורחים ממלמלים שהאוכל לא משהו.. היא מגדפת גם אותם. אובו מחזיק בידו מברשת אסלה ומבקש מהאורחים שיטעמו ממנה – כמה מהם עושים כדבריו ומורעלים מיד. הוא מגרש את כולם מביתו ומבקש לשוחח ביחידות עם קפטן טינופת.

    מועתק מתקציר המחזה כאן http://www.teatrali.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=69:hamelechubo&catid=47:taktsirim&Itemid=59

  6. מאת עינה:

    הילדה שלי, בת שמונה, ושאר ילדי הכיתה שלה מאד אוהבים את ספרי "קפטן תחתונים". אחר צהריים שלם הוקדש אצלנו למציאת הכינוי המתאים לכל קרוב-משפחה או חבר לפי מילון הכינויים המזעזעים שבספר. הומור בתי-שימוש הוא בדיוק חוש ההומור שמתאים לכיתה ב'! למה לא?

  7. מאת מיכל פז-קלפ:

    אהה, ידידתי, זה רק מראה שעוד לא שמעת אף אחת מההרצאות שלי. אני דווקא משתדלת מאוד לערב בהן חומרים פיקנטיים (תרופה מצוינת נגד מאזינים עייפים במיוחד).

    שעשעת אותי מאוד עם המלך אובו וגם הזכרת לי נשכחות – למדתי אותו אי שם בלימודי התואר הראשון. אכן רפרנס נאה לקפטן. עם זאת, אף שמדובר במחזה סטירי למבוגרים, ולא לילדים, המילא "חרא" לא מופיעה בו, ובמקומה מופיע המונח המעודן "חרתת". זה הפריע לך, ובצדק! זו דוגמה מאלפת לנורמות השמרניות הפועלות במחוזותנו. לפחות במקרה של הקפטן, ארז אשרוב המופלא מקפיד לשמר את העסיסיות המקורית :-)

  8. […] מהיצירות האהודות ביותר על ילדי ישראל בעשור האחרון: סדרת "קפטן תחתונים" מאת דאב פילקי וסדרת "יומנו של חנון" מאת ג'ף קיני. […]

  9. […] בעזרת הומור יצירתי ופרוע. בעניין זה מומלץ לקרוא את רשימתה היפה של מיכל פז-קלפ ב"הפנקס" על תפקידיו הרגשיים […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.