9 רשימות ומאמרים

תשע הערות על הסרט שנעשה על פי הספר "הסיפור שאינו נגמר" / מיכאל אנדה

בלעדי - דברים שאמר מיכאל אנדה על הסרט המפורסם שנעשה על פי ספרו הקלאסי

מאי 10, 2015  

בעיזבונו של מיכאל אנדה (Typoskript aus dem Nachlass des Autors) נמצאו דברים שאמר על הסרט המפורסם שנעשה על פי ספרו הידוע, "הסיפור שאינו נגמר". תמליל זה תורגם לעברית על ידי חנה לבנת, שגם תרגמה מחדש את הספר, שראה אור לאחרונה בסדרת "מרגנית" של הוצאת "כנרת זמורה ביתן". הערותיו של אנדה מאפשרות לבחון את היצירה הקולנועית באור חדש ומרתק משום הביקורת המעמיקה והנחרצת של אנדה. יחד עם זאת, ההערות הללו הן בגדר הצצה נדירה לנפשו של סופר ולמהלכים הפילוסופיים והאמנותיים שביצע ביצירתו ואשר בוטלו או סולפו במעבר למדיה אחרת. אנו מבקשים להודות לחנה לבנת וליעל מולצ'דסקי, עורכת סדרת "מרגנית", על פרסום הטקסט.

כרזת הסרט באנגלית

כרזת הסרט באנגלית

1. כמעט מיד לאחר שבסטיאן מגיע לפאנטסיה, הוא כבר חוזר ללא שמץ של מאמץ למציאות היומיומית

אני חייב לציין כאן שהספר התפרסם באיחור של שנה לעומת התכנון המקורי, מאחר שבסטיאן לא הצליח למצוא את הדרך בחזרה מפאנטסיה. כדי למצוא אותה היה עליו לעבור תחילה מסע תעייה ממושך (ממשאלה למשאלה), ורק לאחר שמצא את הרצון האמתי שלו, נפתחה בפניו הדרך חזרה. זאת אחת האמירות המהותיות בספר. אילו הקלתי על עצמי כפי שעשה מחבר התסריט, כי אז הייתי יכול לסיים במהירות רבה את כתיבת הספר – והספר אף היה נעשה במקרה כזה בדיוק מה שהתסריט הנו בפועל: טריפ בהשפעת סמים.

 

2. בסטיאן מביא אתו אבן מפאנטסיה

בכך מבקש התסריט, על פי דברי פטרסן [וולפגאנג פטרסן, התסריטאי והבמאי של הסרט], להוכיח כי מסעו של בסטיאן לפאנטסיה "לא היה אך ורק פרי דמיונו הפורה". השינוי הזה מעיד בעליל על כך שגרסת התסריט מנסה לכל אורכה להחליף את מהותה הפנימית והממשית של החוויה בהיבטים חיצוניים שטחיים. שהרי אחד החוקים החשובים ביותר של "הסיפור שאינו נגמר" קובע כי אין לנו שום אפשרות לקחת איתנו משהו מפאנטסיה אל עולם היומיום, מלבד השינויים שחווינו בעצמנו בפאנטסיה. בסטיאן מביא עמו את מי החיים, וגם את זה הוא עושה רק באופן עקיף, רק באמצעות השינוי שעבר בעצמו, בכך שרכש את היכולת לאהוב. בכך הוא משחרר את אביו ומעניק גם לו את היכולת להשיב אהבה – יכולת שקפאה בתוך תוכו. לשם כך על בסטיאן לברוא עולם שלם ולנדוד לאורכו ולרוחבו.

בגרסת התסריט לומד בסטיאן בפאנטסיה אך ורק: "אתה חשוב!" והוא חוזר עם ביטחון עצמי מועצם (מה הוא עשה והשיג, בעצם?) אל עולם היומיום, והוא אומר לאביו: "חכה רגע" וכן הלאה. החיפוש אחר משמעות החיים הפך לסיפור חסר ערך על "אורח-החיים-האמריקני".

 

3. "עשה כל מה שתחלום!"

האמירה הזאת היא בדיוק ההיפך מהתובנה שהספר שלי מכוון אליה. ייתכן שפטרסן סבור שהאנגלית שלי אינה משוכללת דיה, כך שאחשוב כי מדובר בתרגום ההולם את רוח הדברים של "עשה כל מה שתרצה!". בכך הוא שוכח רק – אף על פי שאמרתי לו זאת – שמקורה של האמירה הזאת דווקא באנגלית, אצל הסופר אליסטר קראולי (שמת ב-1947), ושם נאמר: "Do what thou wilt" (אנגלית כנסייתית מליצית). ב"עשה כל מה שתחלום!" מדובר בפרשנות של פטרסן, והפרשנות הזאת שגויה. זאת בדיוק הטעות המכשילה גם את בסטיאן, הטעות שבגללה הוא אינו מצליח לשוב ולמצוא את דרכו אל מחוץ לפאנטסיה. במהלך הספר הוא אומר לאריה גראוגראמאן: "הרי הכוונה היא שמותר לי לעשות כל מה שמתחשק לי, נכון או לא?" וגראוגראמאן זועם כאשר בסטיאן משמיע באוזניו את הפרשנות הזאת: "לא,[…] הכוונה היא שאתה צריך לעשות את מה שאתה באמת רוצה. ואין דבר קשה מזה. […] הרצון האמתי שלך דורש כנות ותשומת לב מרביות." למצוא את הרצון האמתי שלנו אין פירושו כלל ועיקר לעשות את מה שאנחנו חולמים עליו ומתחשק לנו לעשות. את שורשיו של הניסוח הזה, "עשה כל מה שתרצה!", אפשר למצוא אצל פרנסואה רבלה הצרפתי, ואף אצל אוגוסטינוס.

נוסף על כך, בפאנטסיה איננו יכולים להוציא אל הפועל את הרצון האמתי שלנו, אלא רק למצוא אותו שם. בדיוק מסיבה זו הוא מוביל אותנו בחזרה אל עולמם של בני האדם.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

4. פאנטסיה של פעם פתאום שוב כאן

בכך הופכת חומרת שקיעתה של פאנטסיה למעין בדיחה סרת טעם. כדי ליצור סיום עליז ואופייני לאופרטות (כל הלהקה שוב על הבימה!), נחסכה מהצופה בבסטיאן חציית הלא-כלום, שהיא בבחינת סכנת חיים ממשית. אף לא מלה אחת על כך שבסטיאן חייב לברוא עולם חדש בכוחו שלו, כוח היצירה. אפילו ברמז לא מוכנים שם להציג בפני הקהל את התובנה המהותית הזאת של הספר. "אתה חשוב," זה הכול.

 

5. הענקת השמות הושמטה

"הסיפור שאינו נגמר" מבוסס כולו על כך שרק בני אדם יכולים להעניק שמות לדברים ולישויות. משמעותה של הענקת שמות היא שבאמצעות פעולה יצירתית אנו מייצרים זיקה למישהו או למשהו, ובכך מעניקים לו לראשונה ממשות. לשם כשלעצמו אין חשיבות: לא משנה אם נאמר, למשל, ירח או סהר. משהו שאין לו שם, אינו קיים כלל בתודעתנו. הייסורים הכרוכים בהיעדר שם, הלוא הם המחלה שהקיסרית הילדית לוקה בה, מחלה שסופה מוות.

פטרסן, מחברו של התסריט, כותב במכתבו כי יהיה זה מאכזב אם התרת כל המתח בסיפור תהיה טמונה בסופו של דבר במילה בת-ירח. המשפט הזה רק מוכיח שהוא מעולם לא ניסה לרדת לעומק משמעותם של השמות.

עטיפת המהדורה החדשה

עטיפת המהדורה החדשה

6. הפלשבקים והזיכרונות של בסטיאן הושמטו

אם הפלשבקים האלה מפריעים לצופה הקונבנציונלי, כי אז מפיק או במאי, שהוא אמן, היה אמור לחשוב על משהו חדש. אי אפשר לפטור את זיכרונותיו של בסטיאן בכך שהוא אומר בהתחלה שחלם על אמו שמתה. הרי כל סיפורה של פאנטסיה, שהוא קורא בספר, מתהווה ונוצר בהדרגה מתוך האסוציאציות שלו, מתוך זיכרונותיו, מתוך החוויות שצבר, היא משקפת אותם באופן ציורי, ובכל פעם באופן בהיר יותר, עד שבסופו של דבר הוא עצמו מופיע כאדם בפאנטסיה. זה הרי הדבר המיוחד ב"הסיפור שאינו נגמר". פאנטסיה כסיפור בפני עצמו אינה אלא סיפור פנטזיה רגיל, כמו כל סיפור פנטזיה אחר, שהיה יכול באותה מידה גם להתנהל ולהסתיים באופן אחר לגמרי. אבל בסטיאן קורא ובורא בו-בזמן את הסיפור של עצמו.

 

7. בעיית החיים של בסטיאן והרקע לגורלו חסרים

בסטיאן הנו, כפי שהתסריט מתאר אותו, נער שפשוט חסר לו קצת ביטחון עצמי, ואשר עקב כך הוא קצת ביישן יתר על המידה. בסטיאן הוא ילד שאינו מצליח למצוא את מקומו בעולם בנלי, קר, הפועל על סמך ההיגיון בלבד, מאחר שהוא כָּמֵהַ לפיוטי, למסתורי, למופלא. מותה של אמו והקיום הקפוא-בכאבו של אביו מביאים את חוסר האונים הזה לנוכח החיים לכדי משבר מכריע, המתקשר עם קריאת "הסיפור שאינו נגמר" – ועם שאלת משמעות החיים שלו, משמעות עולמו. בעולם הזה הכול נראה חסר משמעות. בפאנטסיה לכל דבר יש משמעות. בלי להעניק משמעות לחייו ולמותה של אמו, בסטיאן אינו יכול להתקיים. זאת הסיבה שבעטיה הוא מגיע לפאנטסיה שוקעת. הלא-כלום המתפשט, הבולע אל קרבו את פאנטסיה, הלוא הוא התגלמות הבנליות, התגלמות חוסר המשמעות של העולם. אם הרקע הזה נעדר, כי אז אין כל סיבה לשקיעתה של פאנטסיה – פרט לסיבה החיצונית בלבד, והיא הצורך ברכיב כלשהו המעצים את המתח, כדי שיתרחש משהו. אבל אם כך, הרי שבעצם אין שום צורך שבסטיאן יציל את פאנטסיה זו, כי במקרה כזה לא מדובר כלל בעולמו הפנימי. ככלות הכול, פאנטסיה כזאת הוא יכול למצוא בכל חוברת קומיקס שהיא.

8. דמותו של האב שובשה לחלוטין

אביו של בסטיאן, שנוסף על הכול יש לו מקצוע בנלי מאוד, סובל ביסודו של דבר מאותה בעיה שממנה סובל גם בסטיאן. גם הוא אינו מוצא את המשמעות, את הטעם באסונו. הוא התכנס לחלוטין בתוך כאבו, ואפילו אינו מבחין כי בכך הוא נוטש לגמרי את בנו. הוא אינו מסוגל לאהוב עוד. עד שבסופו של דבר מביא לו בסטיאן את מי החיים, ומשחרר את דמעותיו.

התסריט הפך אותו לאיש ענייני ופיקח, צונן, קצת יותר מדי קורקטי, המורה לבנו כי אחרי שמונה חודשים צריך כבר בכל זאת להתגבר על "משהו כזה", ונוזף בו על כך שרצה ללמוד רכיבה, אבל אינו מעז לעלות על גבו של סוס אמתי. ואז הוא מיישר שוב את העניבה שלו מול המראה, והולך. איזה איש מתנשא!

 

9. שלושת השערים הקסומים עוותו לחלוטין

כדי לחדור לעומק צפונות הסוד של עולמו, על אטריו לחצות תחילה סף של חידות עולם, המקפיאות את מי שהן מביטות בו. מדוע יש כאלה המסוגלים בכל זאת לחצות את התחום הזה – את העניין הזה אין התבונה הקטנה, התבונה המבוססת על השכל בלבד (האישון אנגיווק), מסוגלת לפענח. על אטריו לאזור את כל אומץ לבו ואת כל כוחו כדי לחצות את הסף הזה. בתסריט הפך הסף הזה לקרני לייזר ולהבזקים, המקיפים את אטריו מכל עבר. הוא מצליח לעבור, מפני שהוא מסוגל לרוץ בזריזות רבה כל כך. "רוץ, אטריו! רוץ!", צועק לו בסטיאן כמו במגרש כדורגל.

השני הוא שער-המראה-הקסומה, שער גדול ועגול כמו ירח, הניצב על מישור חלק וריק וזוהר כמו כסף ממורק. פטרסן כותב שאינו יכול לדמיין לעצמו בבירור דבר מעין זה. האם לא ראה מעולם תמונות של מגריט או של דאלי? נראה שהוחלט כי בסרט עדיין אין מספיק רעשים, ולכן תופסת סופת חול מייללת את מקומה של הדממה המוזרה השוררת במעמד זה בספר.

השער השלישי הושמט כליל. זהו שער-המפתח-הנעלם, שאותו אפשר לעבור רק אם זונחים כל כוונה ורצון. העובדה שהוא הושמט חושפת בעיניי את אחורי הקלעים, כלומר את כוונותיהם של העושים במלאכה. מובן שאנשי הקולנוע, שיש להם תמיד כוונות, ובייחוד כוונות מסחריות, לא היו יכולים לחצות את שער-המפתח-הנעלם. לכן הם פשוט משמיטים אותו. תחת זאת אנחנו מוצאים את עצמנו באופן בלתי צפוי שוב ליד הספינקסים, שהפיקו קודם לכן את הפצצת קרני הלייזר, אבל עכשיו הם משמיעים פתאום את ההכרזה הרת-הגורל: רק אדם אחד יכול להציל את פאנטסיה.

העובדה שההוויה הנקראת בספר "קול הדממה" היא בסרט אחד הקטעים הרועשים והרועמים ביותר, היא כמעט מובנת מאליה במסגרת הנטייה המתמדת של התסריט אל החיצוני והשטחי.

כתיבת תגובה

9 תגובות:

  1. מאת לילה:

    מעניין מאד מאד ואף מעליב ביותר לתסריטאי ולחובבי הסרט.

  2. מאת יובל:

    מעניין מאוד.
    משקף את חוסר שביעות הרצון הכללי שלי מהסרט (שאינו נובע מהיותו סרט בלבד)

  3. מאת zoozoo:

    תמיד יש בעיה בהעברה לתסריט
    אפילו פיליפ ק. דיק זרק את התסריטאי הראשון שכתב את התסריט ל BLADE RUNNER כי הוא עשה מזה סרט לילדים שעיצבן את הסופר
    הסיבה ש BLADE RUNNER כלכך מצולך מהסיבה הזו כי הסופר עצמו כתב גם את התסריט אבל זה נדיר מאוד.

  4. מאת אלבר:

    קשקוש של כתבה.
    כמו להתלונן שעה על זה שאין לחביתה טעם של פסטה.

  5. מאת רומי:

    לא ראיתי את הסרט, וזה רק גורם לי לשמוח שלא ראיתי אותו. את הספר כל כך אהבתי, ואני לא רוצה לקלקל לעצמי את החוויה.

  6. מאת דידי:

    לא, פיליפ ק' דיק לא כתב את התסריט של בלייד ראנר. הוא אהב את התסריט של דיוויד ווב פיפלס, אבל זה לא אומר שהוא כתב אותו.

  7. מאת moozot:

    אף אני בילדותי בלעתי בשקיקה את ספר זה ומצאתי בו נחמה רבה לחייי שהיו לא קלים בלשון המעטה. . אשדוד היה מקום קשוח ואכזרי לילד חולמני וחלוש שכמותיץ עד היום אני זוכר איך בריוני השכונה היו מקללין אותי וצועקים לי מוריס ההומו ושאר קילוסין מעליבים !! יש והספר הזה נתן בי כוחות ותקווה לעתיד לבוא. גם אני חלמתי כקנדיוטי להגיע לממלכה הקסומה ולפורום הגינון הפורח. רציתי לרכב על הדרקון הגדול וללטף את הצ'יף שהלך את עולמו. מזל רב רב שהיו לי הספרים ש העשירו את עולמי ונתתנו בי את אותתיי. כיום > כיוצר של סרטונים תיעודיים אני שואב השרעה מיוצרים כמו צברי דורון המלך ואפילו מיהודה הברקן שאמנם עשה קולנוע אממי אך נגיש ואין שני לו בדרכו לספר סיפור על המסך גדול. הטור הזה עוררר בי לחשוב רבות על הבדלין בין הסיפר לסרט ובאיקר עורר בי גל של נוסתלגיה חמימה. תודה לך על הרשימה הזאת. [

  8. מאת נדב:

    תודה על המאמר ותודה על התרגום המשובח!
    אני מסכים עם דבריו של אנדה, ובאמת שנאתי את הסרט מכל הסיבות הנ"ל (וגם בגלל הדרקון-כלב).

    חבל שהסופר לא יכול לצפות בסרט "המבוך של פאן". אני חושב שהוא היה ממש אוהב אותו.

  9. מאת שלומי:

    MOOZOT- ריגשת!

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.