אינאג / מורן קבסו
טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של יערה עשת
ספטמבר 8, 2013
הטקסט הנ”ל נכתב בהשראת האיור של יערה עשת, ומשתתף בתחרות כתיבת טקסטים לילדים – איור תחילה. על מנת להצביע עבור הטקסט הזה יש לכתוב מפורשות בתגובה “אני מצביע/ה לטקסט”. ניתן להצביע עד 17.9.13. לקריאת תקנון התחרות יש ללחוץ כאן.
אינאג, רוח המים הטובה, סחטה את שיערה העשוי מים אל תוך קומקום קטן עם נקודות כחולות.
“הנה,” אמרה אל הילדה שעמדה מולה. “שפכי את המים אל הסירה, וכך היא תטבע.”
“אבל אם הסירה תטבע,” השיבה הילדה ופליאה בעיניה. “גם אני אטבע. הרי הסירה קשורה אל הצב, וכשתטבע, ודאי תמשוך אותנו מטה – את הדלי האדום, את העץ עם שמונת העלים וגם… גם אותי.”
“נכון,” אמרה אינאג בפנים מודאגים. “אבל הם נמצאים למטה, כולם, והרי את רוצה לראותם שוב.”
הילדה איילה הניחה את הדלי האדום, ישבה למרגלות העץ עם שמונת העלים וחשבה. זמן רב חלף מאז ראתה את הוריה ואת אחיה דניאל, מאז ישבו במרפסת ביתם הקטן ועקבו אחר ריקוד האווזים בשדה, או האכילו את הדגים. מאז ירד המבול.
גשם חזק כיסה את העיר ביום ההוא, כאילו פרש מישהו שמיכה תכולה על הבתים ועל העצים, על הנדנדות ועל הכבישים. נדמה היה לה, לאיילה, שהעולם כולו הוצף מים. היא נשארה לבדה על שריון של צב חברותי, שחיפש את חבריו וטבל את ראשו במים כדי להתרענן, ולא ידעה לאן עליה לפנות.
במשך ימים ארוכים שטו היא והצב, עד שהצב נעצר, מתנשף ואמר: “אני לא יכול. הסירה הזאת כבדה מדי!”
“אבל…” השיבה הילדה, מבוהלת. “אבל אתה גדול, והסירה קטנה.”
“אני לא יכול להיות אי בודד וגם ספינה,” התנצל הצב. “אני מוכרח לעגון,” וטבל את ראשו במים ונח.
איילה ניסתה לטפס על העץ עם שמונת העלים כדי להיות גבוהה ולמצוא איזה פתרון, אבל הגזע היה חלק מדי, והיא נפלה מהשריון וגלשה אל המים, עייפה, רעבה, בודדה.
“התעוררי, ילדה,” שמעה פתאום קול רך ונעים. “אני אעזור לך,” והרגישה מים צוננים נשפכים על פניה. היא צחקה. פנים עגולים ותכולים הופיעו מולה.
“אני אינאג, רוח המים,” אמרה הדמות, ושיערה הארוך נסחף וזרם במורד ראשה כמו נהר נהדר.
הימים חלפו, והן מילאו את הקומקום, אחר כך את הדלי ולבסוף את הסירה. כך, האמינו, תשקע הסירה, ישקע הצב ותשקע איילה, וישקעו גם הדלי האדום והעץ עם שמונת העלים, וכולם יגיעו אל העיר שמתחת למים ואל תושביה האהובים.
“ומה אם אני אטבע?” נחרדה איילה פתאום. “ומה אם אין שם אף אחד?” והדגים ששחו בתוך שערותיה של אינאג דאגו גם הם, והאווזים געגעו כדי לעודד.
אינאג לא ידעה מה לומר. העבודה הקשה עייפה אותה. היא הניחה את הקומקום המנוקד והשיבה: “אולי תטבעי, אולי אין שם אף אחד, אבל אולי תראי שוב את הורייך ואת אחיך דניאל, והצב יראה שוב את חבריו, וכולכם תשבו במרפסת ביתכם הקטן ותעקבו אחר ריקוד האווזים במים, או תאכילו את הדגים, וכשירד גשם, לא תזדקקו למטריות,” חייכה את חיוכה הטוב, המימי, ושתקה.
“באמת לא נזדקק למטריות,” הסכימה איילה וצחקה מעט. ואז לקחה נשימה עמוקה, עצמה את עיניה וקפצה למים.
בווחרת בסיפור זה
אני מצביעה לסיפור המקסים הזה!
אני מצביעה לטקסט זה!
איזה סיפור נהדר. אני מצביעה לו!
אני מצביעה לטקסט הזה.
אני מצביעה לטקסט
מצביעה לטקסט זה
סיפור מיוחד אני מצביעה לו. בהצלחה!
אני מצביע לטקסט זה.
אני מצביע לטקסט היפהפה…
אני מצביעה לסיפור המקסים.
מצביע לטקסט “אינאג”.
אני מצביעה לטכסט
מצביעה לסיפור המרגש
אניי מצביעה לטקסט זה
אני מצביע לטקסט זה כי הוא שונה ומעניין!
אני מצביע לטקסט.
אני מצביע לטקסט המרתק 🙂
מצביעה לסיפור!!!
אני מצביעה לסיפור המיוחד הזה.
אני צביע לטקסט זה
אני מצביעה לטקסט זה.
מצביעה לסיפור הזה! ממש יפה!
אני מצביעה לסיפור זה.
מצביע לטקסט הזה.
סיפור מרגש ונוגע,, אני מצביעה לו!
אני מצביעה לטקסט!
אני מצביעה לטקסט זה
מצביע לטקסט זה.
סיפור יפה. מצביע!
אני מצביעה לסיפור הזה בהצלחה!
אני מצביעה לטקסט זה
מצביעה לטקסט המקסים!!!
אני מצביעה לסיפור אינאג
אני מצביעה לטקסט הזה.
אני מצביעה לטקסט הזה 🙂
אני מצביעה לטקסט זה
אני מצביע לסיפור הזה
גם אני מצביע לסיפור!
אני מצביעה
אני מצביעה לטקסט זה
אני מצביעה לטקסט זה
אני מצביע לטקסט זה
אני מצביע לטקסט הזה