16 במה ומסך

הישרדות בעולם ללא מיתוסים / יוני שלמון

עשרים שנה לפיקסאר – מבט על קיימות, מיתוסים ונשיות

יולי 14, 2011  

מתוך בחירה, פיקסאר סללו לעצמם דרך חדשה: לא סרטים מוזיקליים בהם הדמויות פוצחות בשירה סתם כך ולא תסריטים מעובדים, אלא יצירות מקוריות. לא מיתוסים ואגדות מ”עבר לא ידוע”, אלא פנים שונות של עולמנו העכשווי (או ספיחים שלו, כמו מפלצות).

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

16 תגובות:

  1. מום הגיב:

    מרתק!

  2. ניר הגיב:

    מאמר מצויין. הצלחת להסביר במדוייק דברים שאני מרגיש כשאני צופה בסרטי פיקסאר, אבל עד עכשיו לא הצלחתי לשים את האצבע על הסיבות.

  3. לילה הגיב:

    תודה על האבחנות המעניינות ומעוררות המחשבה, למשל על הקשר בין עלילה מיתית לבין אהבה, זוגיות וחיי משפחה.

  4. דינה הגיב:

    תודה על המאמר המצוין, שמאיר כ”כ יפה את החדשנות של פיקסאר.
    אחרי שקראתי חיפשתי במגירות ומצאתי דיסק שקנינו פעםיש בו 13 סרטונים קצרצרים של פיקסאר, שנעשו בין השנים .1984-2007
    ביניהם כמה פנינים כמו “המשחק של ג’רי” או “חייל צעצוע”. אני חייבת לציין שההומור בסרטים הוא מושחז ולפעמים מרושע, אינני בטוחה שהוא מתאים לילדים.

  5. נעמה הגיב:

    אחלה מאמר, מאוד מעניין. רק כמה הערות:
    1.מצד אחד אין בפיקסאר הרבה סיפורי אהבה, אבל יש סוג של אידיאליזציה של הדמויות הנשיות. אתא בבאג לייף, הפורשה שאת שמה שכחתי במכוניות, האישה בלמעלה, איווה בוול E וקולט ברטטוי מוצגות מהצד, לא כגיבורות, אלא כאהובות נערצות של הגיבורים. הן מייצגות את כל הטוב שאין בגיבור, הן חזקות ובטוחות מאוד בעצמן, והגיבור שואף להשתפר ולהצליח כדי שיוכל להיות איתן.
    2. זה לא שפיקסאר מתעלמים לגמרי מהרעיון של אהבה ויחסים- באג לייף, וול E, רטטוי, מכוניות ומפלצות בע”מ (בקטנה) מציגים סיפורי אהבה. אמנם משניים לעומת אלה של דיסני, אבל עדיין שם.
    3. אני לא חושבת שקארל, גיבור ‘למעלה’, רואה בחיים שלו עם אשתו החמצה. להפך- הוא אהב את החיים איתה, היא מתה ולכן הוא עצוב ובודד, אין אף אחד שיארח לו חברה ובמקום זה כולם מציקים לו שימכור את הבית ויעבור לבית אבות. הסיבה העיקרית לעזיבה היא הרצון לשמור על הבית והזיכרונות. רק בהמשך הסרט מתברר שהרצון להגשים את החלום שלו ושל אשתו היא מטרה נוספת בבריחה הזו, ועוד יותר בהמשך- קארל מבין שההרפתקה הכי גדולה היא החיים והאהבה (מה שמבטל את תחושת ההחמצה שדיברת עליה, אם יש כזו)

  6. דניאל הגיב:

    ואדרבא: באופן עקבי למדי, הסצינות החזקות ביותר בסרטים של פיקסאר הן אלה בהן הרגש מקבל את הזרקור, והדגש הוא על האהבה:
    סצינת הפתיחה של ‘נמו’, הריחוף בחלל של וול-E ואווה, סצינת הפלאשבק המרהיבה ב’אפ’ וכמובן שהסצינה המסכמת של ‘צעצוע של סיפור 3′, שסחטה מכולנו דמעה או יותר.
    נכון, אמנם לא אהבה מיתית ו’מהסרטים’, ואלה אף פעם לא סצינות של ‘עד עצם היום הזה’ כמו סצינות הטריידמארק של דיסני, אבל אי אפשר להתעלם מזה;
    דווקא לדעתי נקודת החוזק של פיקסאר היא סיפורי אהבה, אבל מה שיפה בסיפורי האהבה האלה הם שהם כל כך ארציים; אהבה לילדות ב’צעצוע של סיפור’, אהבה לחברה (ופשוט אהבה… אי אפשר להגיד שזה לא סיפור אהבה!) ב-‘וול-E’, אהבה למשפחה ב-‘נמו’.
    דווקא זה מה שבעיני מגדיר את ההצלחה המסחררת של פיקסאר. הם נטשו את הקו האגדי/מיתי של דיסני, ובמקום זה פנו למקומות אנושיים הרבה יותר – כמו שאמרת, אין טוב מוחלט או רע מוחלט, אלא רק בני אדם (או אנאלוגיות לבני אדם) שמרגישים רגשות של בני אדם ואוהבים אהבות של בני אדם, ובדיוק בגלל זה אין צופה שלא מזדהה רגשית עם המסר של צעצוע של סיפור 3, וקשה לי להאמין שהרבה אנשים יצאו מאולמות הקולנוע ולא חשבו, בלב ליבם, על הצעצועים שליוו אותם לאורך כל הילדות שלהם (וכמובן – מה עלה בגורלם), או שלא שקעו במחשבות נוסטלגיות חולמניות.

  7. ליאור הגיב:

    האם סינדרלה, שלגיה, היפהפיה הנרדמת, פינוקיו ושאר סרטי וולט דיסני המשובחים הם סיפורי אהבה? איזה מפגש יש בין הדמיות הגבריות והנשיות בסיפורים הללו? האם זו אהבה זוגית ומשפחתית שנרקמת בינהם, או שמא היא באה יותר לסמל ולסמן בגרות מינית ועצמאות פסיכולוגית?
    במובן הזה מוגלי הוא הכנה ביותר מבין גיבורי וולט דיסני ביחסו לאהבה. הוא מהופנט על יד בת הכפר ובוחר לגלות אותה ובזכותה את עולם בני האדם, ולהיפרד מעולם הפרא בג’ונגל של הילדות. הוא לא שואף אליה לאורך כל הסיפור, והיא לא זו שמניעה אותו. גם הנסיך של סינדרלה או של אורורה לא מניע אותן. הוא רק תרוץ או אם תרצה סמל.
    יש משהו מרוח השטות האמריקאית הוודוילית שמניעה את סיפורי החברות והאהבה של פיקסאר. בדומה לחבובות של ג’ים הנסון שלמדו לחיות עם המוזרויות אחד של השני, גם גיבורי פיקסאר הם אירונים יותר לגבי התאהבות. זה כיף, זה מחרמן וזה מגניב, אתה נראה כמו אידיוט כשזה קורה לך (מיס פיגי) אבל למי אכפת, ובעיקר זה חולף. במוקדם או במאוחר ההתאהבות חולפת כמו נשל הנחש, ואז אם אתה חכם וטוב, נשארות לך האהבה והחברות.

  8. לאינד הגיב:

    מרתק וכתוב נהדר.
    תודה.

  9. גורק הגיב:

    LIKE

  10. איה הגיב:

    יוני! מאמר מאוד מעניין ומעורר תהיות. קצת מזכיר את המאבק בין הרומנטיקה להשכלה. בדיוק למדתי על יונג- על השאיפה של האדם למיתוסים מולדים ועל המאבק עם פרוייד שמבטל את הרוחני ומחפש לבטל את הסבל הקיומי ע”י מבט על הלא מודע- מה שאכן קיים יותר אצל פיקסר..
    והכי היה כיף לגלות שאתה כתבת את הכתבה

  11. אפרת חסון הגיב:

    יוני! איזה יופי של מאמר – ניתוח מבריק ומענין שמציע זוית הסתכלות חדשה על הסרטים המוכרים והאהובים. נהניתי לקרוא!

  12. דוד ויצ'נר הגיב:

    מאמר יפה

    אני חושב שאפשר להוסיף שההבדל מתבטא כבר ברמה החזותית

    יש הרבה קסם בציורים ביד של דיסני, וגם הדמויות, בעיקר המבטים, נראות יותר אנושיות ומזמינות הזדהות, אפילו אם מדובר בחפצים של היפה והחיה. לעומת זאת האנימציה הממוחשבת של פיקסאר משדרת משהו שקשה להזדהות איתו ממש, מלאכותי מדי וממילא פחות מרגש.

  13. וואוו איזה כיף של מידע. משובח
    מומלץ אצלי ב-פנאי
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/08/118-48.html

    אסתי

  14. […] הישרדות בעולם ללא מיתוסים – מאמר מעניין בפנקס שמשווה בין פיקסר לדיסני. שווה לקרוא גם את התגובות. […]

  15. […] הישרדות בעולם ללא מיתוסים  – עשרים שנה לפיקסאר – מבט על קיימות, מיתוסים ונשיות. מאת חבר האיגוד יוני שלמון. […]

  16. כרמל הגיב:

    העניין המגדרי נזקק למאמר משל עצמו. דווקא בסרטים בהם החברות, האנושיות והקרבה הם הנושאים העיקריים ולא הסוף הטוב של הצלה של עלמה במצוקה על ידי נסיך ונישואין, הייתי מצפה למסרים יותר פמיניסטיים ולנוכחות נשית יותר משמעותית. חשוב להזכיר כיוצא דופן “אמיצה”, שלגמרי הלך בדרך זו והציג נסיכה שאיננה מחפשת אהבה, ולא מוצלת על ידי גבר (להפך – בסירובה להתחתן ונחישותה ליצור מסורת חדשה היא משחררת גם את הגברים בסרט), הסיפור המרכזי הוא של אהבה בין אם ובת.

כתיבת תגובה