מבוגר עם כוונות טובות / לי עברון
רשימת ביקורת על הספר "יוצאת מדעתי" מאת שרון מ' דרייפר
אפריל 4, 2017
כשקראתי את “יוצאת מדעתי” הייתי חצויה. חלק אחד בי, אמא לילדה בעלת צרכים מיוחדים, הנהן למקרא המסרים וההסברים החשובים והנכונים שבו. חלק אחר בי, הקוראת שהיא עצמה ילדה, שרוצה שהספר ייקח אותה למסע ולשם כך עליה להאמין לכל מלה בו, להיכנס לתוך עורה של הגיבורה – הרגיש מרומה
“וספרות במיטבה משקפת גם את הרגעים העכורים, המבולבלים” – נהדר, ונכון כל כך! (אבל אם היית שואלת את תומסון ותומפסון מ”טינטין”, הם היו אומרים בודאי ש”ליתר דיוק, מיטב הספרות הוא בלבול הרגעים השקופים” 🙂 )
ינשופופר, תודה על התגובה הנהדרת והמשמחת (כולל תומסון ותומפסון!). זה באמת משפט שאפשר לארוז אותו במזוודה ולקחת גם לספר אחר, למרות שמצד שני עדיף לנסוע מספר לספר בלי מטען…
הייתה לי התנסות עם נפגעי שיתוק מוחין, ולכן יכולתי להזדהות לגמרי עם מלודי, גם כשהיא כותבת בתחילת הספר שהיא גאון. למה? מפני שתפיסת הזמן נמעכת והילד שלקה בסי.פי מחיל את ההווה על העבר (ההפך קורה גם לנו). לא ברור כלל שמלודי “יוצאת מדעתה” – למרות שהמחשבות הכלואות בתוכה מתפרצות לעתים בהתפרעות מפחידה. גם זו, כנראה, מחולשות התרגום… אבל הספר נפלא וחזק מחולשות אלה, ולי יש תקווה לקרוא ספר שכתב/ה חולה בסי.פי – וגם ראה אור. (קראתי ספר כזה, אבל המחברת – שכתבה אותו במחשב בעזרת עיפרון שהחזיקה בפיה – התאכזבה מכך שסיפור האהבה שלה חוזר ועוסק במחלה, וזאת למורת רוחה.)
תודה, יחיעם, מעניין מאוד מה שסיפרת בסוגריים…
ווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו.
מלודי, אם יצאה מדעתה…
אז שם הספר יצא מדעתו!