יָרֵחַ, יָרֵחַ, סַפֵּר לִי סִפּוּר

נכון, אתם צודקים! יש עוד המון ספרי ילדים על ירח (מכירים? ספרו לנו). למרות שהוא רחוק כל כך, אי שם בשמיים החשוכים והריקים, הוא הפך להיות דמות החוזרת שוב ושוב בספרי הילדים. דמות רחומה, מתבוננת, מנחמת, עשויה גבינה או חלב (מאכלי ילדות מנחמים), מדוע הירח מצטייר לנו ככזה דווקא ולמה הוא נוכח כל כך בתרבות הילדים שלנו?


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


"אלמו מבין איך אתם מרגישים"

הקניית ניהול רגשות לילדים רכים בשנים דורשת הפשטה והתאמה ליכולתם. רגש, בהיותו דבר אמורפי ותלוי קונטקסט, דורש הבנה מורכבת של הסימן, המסמן והקונטקסט. יוצרי "רחוב סומסום" מציגים רגשות בפשטותם: חיוכים ודילוגים מעידים על שמחה, בכי ומנוד ראש מעידים על עצב, צעקות על כעס. המורכבות נרמזת במקום אחר, במסרים הסמויים על תפקידו החברתי של המבוגר בהכוונת הפעוט.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


המהדורה המקוצרת

אבני הבניין מהן ברנע-גולדברג בנתה את הסיפור שלה אינן מקוריות, ובסיפור משולב גם בית יתומים דיקנסי מהגיהינום עם מנהלת בסגנון של רואלד דאל. אבל התוצאה הסופית קריאה, מהנה ומצליחה אפילו להפתיע. הספר משלב בין פרקים לא ארוכים של טקסט לבין איורים קומיקסיים פרועים של קרן מאי מטקלף. לחתול כראמל שהיא יצרה יש הבעה מתוחכמת והדמויות האנושיות שטוחות במקצת, אך האיורים מוסיפים רעיונות, מחשבות ואלמנטים שאינם מופיעים בטקסט, וכך גם עומק לדמויות ולעלילה, ותורמים ליצירת מכלול הגדול מסכום חלקיו.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


והילד האחר הוא אני

הסיבה לנדודים הללו פשוטה ומדהימה כאחד: הוריו של ברנבי, שדואגים מאוד מה יגידו השכנים, ומנסים למנוע מבנם לקיים את הווייתי כפי שהיא, מתייאשים. הם לא מסוגלים להתמודד עוד, ומשלחים (או משחררים) אותו. נקודת מוצא רואלד דאלית כל כך, גרוטסקית, מכוננת את שני המישורים של הספר. משום התופעה העל-טבעית של ברנבי, השיטוט ברחבי העולם (ומעבר לו…) במסע התבגרות של כינון זהות עצמית והשלמה עם טבעו, מתקבל מאוד על הדעת.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


מה יש שם בתוך הספרים? – חלק שני

זהו חלקה השני של תערוכת עבודות האיור שנעשו על פי טקסטים של יואל כהן. בחלק הראשון ניתן לצפות פה.

אופיר מטוס יצר סידרה של דימויים שעוסקים במצבים שונים של בדידות, ומאפשרים לילדים וגם למבוגרים להזדהות איתם. דימויים שמספרים סיפור קטן, ברור ומהודק. החיבור בין הדימוי לטקסט מעשיר את הטקסט ומוסיף לו נפח ועומק רגשי. גם בשפה החזותית שאופיר בחר, המזכירה ספרי ילדים ישראלים משנות החמישים, יש תמצות ואיפוק שמעצימים את החוויה הרגשית.


ophir_1 ophir_2 ophir_3 ophir_4 ophir_5


פבל פוסטובויט
יוצר לכל טקסט קצרצר – עולם שלם, פנטסטי ועשיר בצבע. האיורים נראים כמו פריימים הלקוחים מתוך סרטי אנימציה, שמקפיאים רגע בהתרחשות סיפורית, אפית, גדולה. השפה החזותית של פבל מדברת בפאתוס שנדמה קצת גדול על הטקסטים הקצרצרים והמינוריים של יואל כהן, והחיבור ביניהם מעורר מחשבה.

pavel_1 pavel_2 pavel_3 pavel_4

פייר קליינהאוז בחר בפורמט צר וארוך, שאיפשר לו ליצור קומפוזיציות מפתיעות, בלתי אפשריות. בסגנון איור ברוקי ועשיר, הוא משתעשע עם הטקסטים ובודק את אמצעי הייצוג החזותי – הוא משלב בין דו מימד לתלת מימד, בין דקורטיבי, לריאליסטי ולפנטסטי, מעוות ומותח את הדימויים כרצונו. המרחב של האיור מזמין לשוטט בו, ללכת לאיבוד, לחפש ולגלות תגליות.

pier_1 pier_2 pier_3 pier_4 pier_5

 

רייצ'ל שניידר תמצתה את הטקסטים לדימוי אחד שמכיל בתוכו את גם השאלה וגם את התשובה ויצרה חיבורים מפתיעים ומשעשעים. השימוש בגזירות נייר, הצבעוניות העזה והדימוי הגדול שהופך למעין אייקון, מדברים בשפה מובהקת של ספרים לפעוטות.

rachel_1 rachel_2 rachel_3 rachel_4 rachel_5
אצל יניב טורם נקודת המוצא היא השפה החזותית והטכניקה – עבודה גרפית בעפרונות צבעוניים. הוא נהנה לבדוק את גבולות השפה ולהשתעשע עם המרכיבים הצורניים שלה: צבעוניות, קומפוזיציה, פרספקטיבה, קו וכתם. יניב מפרק את המרחב ואת הסיטואציות הסיפוריות ומרכיב אותם מחדש באופנים שונים. האיורים שלו מזמינים קריאה חזותית קשובה והתבוננות בפרטים.

 

yaniv_1 yaniv_2 yaniv_3 yaniv_4

 

yaniv_5

הסלפי שסולף

השיר הוא עדות מצמררת לחוסר הרלבנטיות של תכני המופע, משום שקיים בו פער קומי בין התוכן והצורה. הוא מדבר על חווית ה'סלפי', שיש לה משמעויות עמוקות ביחס לתפיסות עכשוויות של עצמי, גוף וניראות סובייקטיבית, ולתהליכי האידיאליזציה הטכנולוגית שלהם. אבל 'שיר הסלפי' הוא בעצמו תמונת סלפי של הפקה מיושנת, צווחנית וולגרית, שנדמה שנלקחה משנות ה- 90 המוקדמות (אולי מהזמנים שבהם המפיקים, מעצבי התלבושות או הכוראוגרפים היו ילדים, ותמונת הילדות שלהם דאז נחקקה במוחם). התרבות הויזואלית של הקהל היא שונה בתכלית: מבט חטוף בקליפים של כוכבי הילדים מבהיר זאת, משום שהיא מתאפיינת בהיפר-סקסואליזציה, במיתוג ובמתן משקל למגמות אופנתיות.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


מה יש שם בתוך הספרים?

הסטודנטים, בשנה ג' במחלקה לתקשורת חזותית, קיבלו כארבעים טקסטים קצרצרים, שכל אחד מהם מורכב משאלה ותשובה בחרוזים. טקסטים שנובעים מהתבוננות שקטה ומהורהרת בעולם – פשוטים ותמימים לכאורה, עם הרבה חן, רגישות והומור. הטקסטים מיועדים לילדים, אבל מתאימים גם למבוגרים, חלקם יומיומיים וריאליסטיים ואחרים פנטסטיים, או שייכים לעולם הנונסנס


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


טקסט דידקטי, טקסט אמנותי ומה שביניהם

עורך שעבר על הטקסטים בשלב כלשהו אמר לי, "הרעיון טוב, זו נישה כמעט ריקה, אבל הטקסטים לא תופסים. תנסי לתמצת אגדות או משלים". אז זהו, אחת התובנות הכי חשובות שהיו לי לאורך הדרך הייתה שאת זה לא ניתן לעשות בתנועות מוגבלות ושמונה משפטים! מה שיישאר בסוף התמצות יהיה טקסט חסר ערך; כמו חליפה ענקית שמנסים להלביש לאיש קטן ורזה. מה כן יכול לעבוד? חליפה זעירה, הדוקה, סיפור מאוד-מאוד קטן, עלילה פשוטה, על דמות אחת ברגע אחד. סיפור כזה יכול לעבור בצורה אמתית ומשכנעת.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


ההבדל בין סתם יונה ובין צוצלת

בעוד שרבות מהסדרות הקומיות למבוגרים בישראל בשנים האחרונות מדשדשות במחוזות הבורקס (סברי מרנן, עממיות), מציגות בפעם המליון מערכות יחסים כושלות שאמורות להצחיק (70 מליון סיבות לעושר) או מהוות אדפטציות לא מאוד מוצלחות לסדרות אמריקניות (משפחת קמיצ'לי, נשואים פלוס), בעולם הילדים מתרחש תהליך שונה לחלוטין.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


על הטרגדיה שנעה מתחת לפני השטח

ככלל, הספר מצליח לסחוף אחריו את הקוראים בקלות משום העיצוב המשכנע של הדמויות – ולכך תורם התרגום המצוין של יעל אכמון את הספר. אלו דמויות עגולות, מתפתחות, מעניינות, שמעוררות הזדהות לא מתוך רחמים או מניפולציות רגשניות, אלא כיוון שקולן, תיאורן ותיעודן מהימן מאוד ומשכנע. הגיבורה היא כמובן הדמות הראשית, אבל הפסיפס האנושי שמרכיב את חייה ומתן ביטוי רחב לכל אחד מבני המשפחה יוצר תחושה של לכידות, כאילו כל הדמויות הללו הן דמויות ראשיות ולא דמויות משנה שמטרתן להאיר ולפתח את הדמות הראשית בלבד. יתרה מזאת, הלכידות מחזקת את המתח אל מול ההורים כמעין שני קווים מקבילים שנואשים להיפגש אך אינם יכולים, ותנועה זו משמרת את הדרמה לאורך הרומן כולו.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


מה שקרה לברנבי ברוקט

משפחת בּרוֹקֶט היא המשפחה הכי צפויה, רגילה ומשעממת שיש בעולם. והם גאים בכך. הם מעקמים את האף מול כל דבר שונה ומוזר. אבל מהרגע שנולד בנם השלישי, בּרנֶבּי בּרוֹקֶט, מתברר שהוא הילד הכי שונה שאפשר להיות. הילד פשוט מרחף לו באוויר למורת רוחם של הוריו שלא מפסיקים לדאוג: מה יגידו השכנים? כדי לרַצות את הוריו בּרנֶבּי מנסה להישאר עם שתי רגליים על הקרקע, אבל הוא פשוט לא מסוגל. ואז, ביום גורלי אחד, ההורים מחליטים שמספיק ודי. הם לא מסוגלים להתמודד עם ילד שונה כל כך, מרחף כל כך. בּרנֶבּי צריך ללכת, או יותר נכון, לעוף.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


רַעֲמֵי שָמַיִם

רַעֲמֵי שָמַיִם 

רַעֲמֵי שָמַיִם

הֵם דְפִיקוֹת הַלֵּב שֶל אֱלֹהִים.

וּכְשֶיֵש סְעָרָה וְגֶשֶם

אַז אוֹתָם שוֹמְעִים.

אַל תִּדְאַג אֱלֹהִים,

זֶה תֵּכֶף יִפָּסֵק,

וּבֵינָתַיִּם אַתָּה צָרִיךְ

מִשֶּהוּ שֶיְחַבֵּק.

 rain1


 

יום הֻלֶדֶת בִּכְאִלוּ

עָשִׂיתִי לַבֻּבָּה לוּלוּ

יוֹם הֻלֶדֶת בִּכְאִלּוּ.

הֵכַנְתִּי בַּצַלָּחוֹת

מַמְתָּקִים בִּסְתָם.

וְאָמַרְתִּי לַדֻּבִּי:

"נַגִּיד שֶהִיא בַּת שָלוֹש

אוֹ קְצָת פָּחוֹת."

בַּסּוֹף, נָתַתִּי לָהּ מַתָּנָה

וּנְשִיקָה אֲפִלּוּ.

וְאָהַבְתִּי אוֹתָה בֶּאֱמֶת,

לֹא בִּסְתָם אוֹ בִּכְאִלּוּ.

 

birthday (1)


עוֹרֵב וְעוֹרֶבֶת

שָאַל עוֹרֵב אֶת עוֹרֶבֶת:

"עוֹרֶבֶת, אוֹתִי אַתְּ אוֹהֶבֶת?"

עָנְתָה עוֹרֶבֶת:

"אוֹהֶבֶת, אוֹהֶבֶת,

וְאַתָּה עוֹרֵב, אוֹהֵב?"

"אוֹהֵב, אוֹהֵב, עוֹרֶבֶת,

נוּ מַה אַתְּ חוֹשֶבֶת."

 

כָּךְ עָנָה הָעוֹרֵב,

אֶת מַּקוֹרוֹ קֵרֵב,

וְנָקַש לָעוֹרֶבֶת

נְקִישָה אוֹהֶבֶת.

 crows (1)

 יעל בן ברוך – כותבת לילדים ונוער. ספריה יצאו בהוצאות שונות, בהם גם ספר שירים אחד, “דניאלה שמחה בשקט". נפגשת עם תלמידים במסגרת “סל תרבות”.

שירה ברוך מלכא – 
בוגרת שנקר במחלקה לתקשורת חזותית. איירה מחדש את הספר "מרי פופינס" במסגרת פרויקט הגמר שלה.

העמוד הבא »