אומללות נוראה, אושר אין-קץ

החיים הרגילים של דוני מכילים אומללות נוראה ואושר אין-קץ, כמו כל חיים רגילים וייחודיים של ילדה בת שש שמתנסה בהליכה לבית הספר, ברכישת חברים (איזה ביטוי מצער. ממתי הפכו חברים למשהו שרוכשים?) ובהיותה חלק מקבוצה. החברות של דוני עם אלה-פרידה היא התאהבות של ממש וכך היא מתחילה: "בהפסקה השניה הבחינה בעוד ילדה שעמדה לבדה ורק הסתכלה. ושתיהן הביטו זו בזו בדיוק באותו הרגע. דוני אזרה אומת, ניגשה אל הילדה ושאלה:
"רוצה להתנדנד?"


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


פרופיל אמן – אבי עופר

"הפנקס" גא להציג פרופיל אמן של המאייר אבי עופר. עופר הוא מאייר ספרי ילדים ואנימטור. בין הספרים שאייר "העכביש מרסל" מאת בר בן-יוסף (הוצאת "כתר"), "קונצרט בחולות" ו"מלכה בירושלים" מאת תמי שם טוב ורחלה זנדבנק (הוצאת "כתר") ו"ספר המיטה" מאת סילביה פלאת (הוצאת "טל מאי"). בימים אלו רואה אור הספר "מכתב לביאליק" שכתבה רינת פרימו (הוצאת "ידיעות ספרים") עם איורים שלו. אבי עופר הוא המאייר השלושים וארבעה בפרויקט "פרופיל אמן", שבו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


הרשימה המקוצרת

ספרים רבים רואים אור במהלך השנה, ועל מנת לתת מענה והתייחסות ליצירות שיש מה לומר עליהן וחשוב שיהיו חלק מהשיח על אודות ספרות הילדים, החלטנו להשיק את מדור "המהדורה המקוצרת". המדור יתפרסם מעת לעת, בהתאם לצורך והעניין, ויכלול לפחות שלוש רשימות קצרות מהנהוג ברשימות ביקורת על ספר בודד המתפרסמות ב"הפנקס". אנו מקווים כי מהלך זה יאפשר בחינה רחבה יותר של ספרות המקור והתרגום המוצעת לילדים ובני נוער, תוך התייחסות לטקסט ואיור במידה שווה.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


הפלישה הגדולה

דמיינו לעצמכם שחייזרים פולשים לכדור הארץ. הטכנולוגיה שלהם נעלה על שלנו והם כובשים את כדור הארץ בקלות רבה. החייזרים תובעים לעצמם אזורי מגורים שלמים ומחליטים לרכז את כל תושבי ארצות-הברית בפלורידה. ילדים מופרדים מהוריהם, אנשים בוזזים בתים וחנויות והכאוס שולט ברחובות. תרחיש האימים הזה הוא הרקע לסיפור "יום סמק הגדול" שכתב אדם רקס, רק שבניגוד לזוועות המתוארות בעמודים הראשונים של הספר, לא מדובר בספר מפחיד כלל.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


המהדורה המקוצרת – איור

ספרים רבים רואים אור במהלך השנה, ועל מנת לתת מענה והתייחסות ליצירות שיש מה לומר עליהן וחשוב שיהיו חלק מהשיח על אודות ספרות הילדים, החלטנו להשיק את מדור "המהדורה המקוצרת". המדור יתפרסם מעת לעת, בהתאם לצורך והעניין, ויכלול לפחות שלוש רשימות קצרות מהנהוג ברשימות ביקורת על ספר בודד המתפרסמות ב"הפנקס". אנו מקווים כי מהלך זה יאפשר בחינה רחבה יותר של ספרות המקור והתרגום המוצעת לילדים ובני נוער, תוך התייחסות לטקסט ואיור.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


"כל הילדים מחפשים סוף טוב" – ראיון עם אליזבטה דאמי

'רונימו הוא לא גיבור מסורתי. הילדים אוהבים במיוחד את הפגיעוּת שלו. הפגיעות שלו היא זאת שגורמת לו להיות מצחיק, טיפה דביל אבל נחמד! כמו הרבה ילדים, הוא מפחד מהמון דברים: הוא לא אוהב לנסוע, הוא מפחד מחושך, מגובה, מג'וקים, וכמובן, מחתולים! בדרך כלל המשפחה והחברים שלו מערבים אותו בכל מיני הרפתקאות וגורמים לו להתמודד עם כל החרדות שלו ולהתגבר עליהן. למרות כל החרדות האלה, לג'רונימו יש ערכי משפחה חזקים. הוא מכבד את הכללים ונלחם נגד הפחדים שלו כדי לעזור למשפחה ולחברים. ותמיד ג'רונימו מצליח להפוך את הדברים לטובתו וללמוד תוך כדי זה איך להתגבר על הפחדים. זה מה שילדים מכל העולם אוהבים בעכבר העיתונאי שלנו!


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


תשע הערות על הסרט שנעשה על פי הספר "הסיפור שאינו נגמר"

בעיזבונו של מיכאל אנדה (Typoskript aus dem Nachlass des Autors) נמצאו דברים שאמר על הסרט המפורסם שנעשה על פי ספרו הידוע, "הסיפור שאינו נגמר". תמליל זה תורגם לעברית על ידי חנה לבנת, שגם תרגמה מחדש את הספר, שראה אור לאחרונה בסדרת "מרגנית" של הוצאת "כנרת זמורה ביתן". הערותיו של אנדה מאפשרות לבחון את היצירה הקולנועית באור חדש ומרתק משום הביקורת המעמיקה והנחרצת של אנדה. יחד עם זאת, ההערות הללו הן בגדר הצצה נדירה לנפשו של סופר ולמהלכים הפילוסופיים והאמנותיים שביצע ביצירתו ואשר בוטלו או סולפו במעבר למדיה אחרת.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


קמע פשוט ואלגנטי

הדבר שייחד את "הקמע" כבר מהכרך הראשון שלו הוא מיזוג בין מאפייני קומיקס אמריקאי ומנגה יפנית. בניגוד לחוברות קומיקס שיוצאות לאור אחת לחודש ולאחר מכן נאספות לכרכים, "הקמע" פורסם מלכתחילה בכרכים אחת לשנה או שנתיים, כמו המנגה. אך בניגוד למנגה, שאיוריה לא חוצים את גבולות השחור-לבן, קיבואישי לא מהסס לצבוע את איוריו. העובדה שלקיבואישי ולצוות שלו אין דדליין חודשי כמו לרוב אמני הקומיקס האמריקאים תורמת לאיכותם של הכרכים.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


צחוקים בשטעייטעל

בתוכנית עצמה כמובן אין מקום לדיון בשאלת גורלם של יהודי מזרח אירופה. ומן הסתם גם לא חיוני להכיר את כל הרקע כדי ליהנות: מטרתה של סדרה כזו היא בעיקר לעשות היכרות ראשונית, כדי שמעתה השם "חלם" או "העיירה" יעלה חיוך וימשוך לדעת עוד. כדי לעשות זאת, "חלם בהלם" חייבת להצחיק – אלא שהפואנטות של בדיחות יהודיות הן לא בדיוק חומר שגורם להישכב על הרצפה מצחוק. זה הומור יהודי מריר-מתוק, של חוסר ברירה, של נקמת החלשים, של אירוניה שמושא הבדיחה מבין רק כשמאוחר מדי. האם אפשר להעביר חוכמעס כאלה בתוכנית טלוויזיה חילונית ב-2015 ולצאת מגניבים? "חלם" עושה את זה לא רע.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


על אליטיזם או: מה קורה בין 'רטטוי' ל'משפחת סופר-על'

בסצינה נפלאה ומרכזית בסרט, אנטון טועם את המנה המיוחדת שרמי העכברוש הכין לו, הרטטוי. במבט ראשון אנטון בז לבחירה להגיש לו רטטוי. הרי כיצד ניתן להרשים אותו עם מנה כה כפרית ופשוטה כמו רטטוי? אבל ברגע שהוא טועם אותה נופלת לו העט מהיד והנה בדמיונו הוא שוב ילד מסכן שחזר מבית הספר ומנוחם על ידי קערת רטטוי שאפתה לו אימו. אבל כדי לתת לנו חויה שאינה אודיו-ויזואלית מופשטת אלא מאוד קונקרטית ומרגשת, בראד בירד תאר את החויה הפרטית של אנטון אגו עם חויה שהיא בו בזמן אוניברסלית (ילד מנוחם על ידי אימו בעזרת אוכל) וגם אישית מאוד (זיכרון ילדות ספציפי של דמות ספציפית עם מאכל ספציפי). האם זו הייתה מטאפורה או שאנטון באמת נושא זיכרון ילדות כזה?


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


סיפור ממעוף הגמל

"דבשי ואני בארץ האבעבועות" כתוב בתבנית מוכרת – מסע פנטסטי שנקודת המוצא שלו היא אירוע חריג בשגרת החיים של הילד הגיבור (מחלת האבעבועות). המסע עצמו הוא פועל יוצא של טשטוש ההכרה בעת המחלה, בעוד הגמל המעופף (התגשמות של הרעיון הלא ראליסטי שהילד הציג בפתיחה הראליסטית של הסיפור) מהווה דמות בדיונית תומכת בסיטואציה הלא-נעימה והחריגה, אשר מסייעת לילד לעבור אותה בדרך משעשעת ופרועה. משום ההקשר הבריאותי, ספרה של הורן נדמה כמתאים ומותאם לקריאה בעת מחלה, כמעין אמצעי טיפולי-מסיח דעת שמטרתו להפוך את המצב העגמומי למשעשע.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


פרופיל אמנית – רוני פחימה

הטכניקה הבסיסית שלי היא ציור בעפרון. אני מציירת בעפרון מכאני עם עופרת רכה. לקו תפקיד חשוב באיורים שלי, ובמובנים רבים הוא הקובע את אופי האיור. הוא עצור ומאופק. השימוש שלי בצבע שונה לחלוטין. בצבע אני "מרשה לעצמי" יותר חופש. בצבע יש רגש פתוח יותר ואף מתפרץ.
אני משתעממת מהר, מזגזגת בין טכניקות, כמעט בכל פרויקט אני משתמשת בטכניקה אחרת, ולפעמים אפילו בכמה טכניקות בו זמנית. ב"יקינתון" האיורים מורכבים משני סגנונות, והשער, בהתחלה, היה מתוכנן להתבצע במגזרות נייר.


כבר קראתם את שתי הרשימות החינמיות שלכם החודש!

האם אתם מנויים שלנו?
אם כן התחברו
אם לא הרשמו


העמוד הבא »