6 ספרות

הספרות כבית / הדר קטלן

על דמותו של הכלבלב פלוטו מקיבוץ מגידו

מרץ 14, 2010  

פעם, לפני שנים, הייתי רחוקה מהבית שלי. כל כך רחוקה, כל כך תלושה, עד שהמחשבות על הבית היו מאוד חמקמקות – ההיה או חלמתי חלום? למרות שהייתי עם בן הזוג שלי ועם ילדיי,הרגשתי שאין קרקע מתחת לרגלי. אולי דוקא העובדה הזו היא שחיזקה את תחושת הבעתה.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. עידית הגיב:

    כל כך יפה כתבת! גם אני עושה בדיוק כמוך – לפני השינה, כשמתפקשש זמן הסיפור, או בזמן בכי נוראי של עייפות, ואפילו בהתעוררות מחלום רע באמצע הלילה שקשה להרדם אחריה – אני מספרת לבנות שלי במהירות את איה פלוטו – ישר לתוך האוזן. כי הסיפור הזה באמת יש בו הכל – חום ותמימות ובית ובעיקר יש בו ניגון כזה שאי אפשר לטעות בו.

  2. מיכל הגיב:

    מקסים ומרגש, וכל כך נכון. הרי רק כשאנחנו בטוחים במקום שלנו, בבית שלנו, רק כשאנחנו יודעים שיש לנו מקום בטוח לשוב אליו, אנו מרגישים לצאת ולחקור ולגלות.

  3. טלי הגיב:

    כתבת נהדר!

    למרות הכל היה בית, יש בית, יהיה בית – זאת בדיוק התחושה שאני מקבלת מכמה וכמה (וכמה…) ספרי ושירי ילדים.

    (-:

  4. יעל הגיב:

    תודה הדר. ידעתי שיום אחד אוכל להתכתב עם מישהו על פרשנויות לפלוטו! פלוטו נכנס לחיי כאמא בתקופה לא קלה. בדיוק עברתי דירה לישוב שממש לא אהבתי, עם תינוק בן 8 חודשים ובעל שעבד ללא הפסקה. היה לי מרק ועצם, אבל גם לי נמאס נורא לשבת לבד ולהרגיש קשורה בחבל. גם אני מצאתי בסיפור המון סימבוליות ומטען רגשי רלוונטי לחיי. אני זוכרת שדיברתי על זה הרבה עם חברות אז. מעניין שלא התייחסת לשני הדברים האלו, שמבחינתי היו הבולטים והמשמעותיים ביותר לרגע הזה שבו פלוטו יוצא למסע שלו. קודם כל: זה טוב ויפה אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. פלוטו הרגיש לבד!! זה לא ממש בית חם ואוהב. השאירו אותו שם, קשור, ליד המלונה שלו. כן, פלוטו גם היה קשור. בחבל. אז נכון, נתנו לו מרק, ועצם – אבל אלו צרכים גשמיים. ארציים. מה עם החופש שלו? מה עם חברה? מה עם האפשרות להתפעל מיפי הבריאה? אני בכלל לא הרגשתי שהוא קרע את החבל כי היה לו “טוב מידי” או שהיה ב”נינוחות ושלווה מספקת”. ממש ממש לא. הרגשתי כמה הרגע הזה – “קרע את החבל” היה הרגע של היציאה אל החופש ממעין כלוב של זהב. גדי, שכנראה באמת אוהב את פלוטו, היה צריך את הניעור הזה כדי לקבל את פלוטו חזרה, ולרוץ איתו בדהר, חופשיים שניהם, חזרה אל הבית. גם כאשה נשואה, גם כבעלת כלבים שלא צריכים לקרוע חבל כדי לצאת לשוטט, וגם כאמא שמנסה לתת את המרק והעצם, בלי שהילדים ישבו לבדם. יפה לראות איך כל אחד לוקח את זה לדפוסים שבחיים שלו..

  5. […] ביניהם. גם לאחר שבגיל 16 נדבקתי מהגר, אחותי, בחיידק "איה פלוטו", ולמדתי ממנה לדקלם את הסיפור בעל פה מתחילתו ועד […]

  6. […] האמיתי – כאילו רק אתמול נולד. ויש לא מעט אנשי מקצוע שניתחו כבר את סגולותיו של פלוטו ואת המסרים הפשוטים אבל המרגשים […]

כתיבת תגובה