תערוכה מתוך קורס איור ספרי ילדים בהנחיית רותו מודן

מבחר מעבודותיהם של סטודנטים במסלול איור ב"בצלאל"

אנו שמחים להציג לפניכם מבחר מהעבודות שנעשו במסגרת קורס "איור ספרי ילדים", במסלול איור שנה ג' ב"בצלאל". הסטודנטים, בהנחייתה של המאיירת רותו מודן, יצרו ספר מוגמר משלב הסקיצות ועד להפקת הדפוס. מערכת הפנקס מודה לנועה שניר על היוזמה.
(להגדלה – לחצו על האיור)

"הענק וגנו" מאת: אוסקר ויילד. איירה מחדש: סנדרה קאופמן



"מיץ פטל" מאת: חיה שנהב. איירה מחדש: קטיה בריודין

מדוע בחרת בטקסט זה?

בחרתי להתעסק עם הטקסט הזה בצורה די שרירותית, בגלל שלא גדלתי בארץ, ההיכרות שלי עם ספרי ילדים ישראלים היא כמעט אפסית. יחד עם זאת, חשוב היה לי לעבוד עם ספר ששפת המקור שלו היא עברית. את "מיץ פטל" הכרתי בתור "ספר הקאלט עם האיורים המכוערים" .. לא קראתי אותו מעולם לפני שהתחלתי את הפרויקט. חשבתי שיהיה מעניין לנסות לגעת בספר שנחשב לקלאסיקה ישראלית.
בתהליך חשבתי על המקום בו הכל מתרחש והגעתי למסקנה שאין מקום יותר מתאים מאפריקה. מתך כך ניסיתי לברר מי הוא  מיץ פטל בסיפור החדש. כיוון שהוא ארנב הוא למעשה גורם זר בסביבתו. הסאב-טקסט שיצרתי לעצמי הוא סיפור מסגרת בו מיץ פטל הוא למעשה קולניאליסט אנגלי אשר הגיע למען חקר אנתרופולוגי באפריקה..

מה הטכניקה בה נעשה הספר?

עבדתי באקריליק – טכניקה שלא אופיינית לי בדרך כלל. בחרתי בה בשביל לשחרר את היד ואת הסגנון הרגיל שלי ולמצוא סגנון חדש לאיורים של הספר.

מה היו שיקולי העיצוב?

השיקולים לעיצוב הספר היו- ספר "פוקצ'ר בוק" , מיועד לילדים, חשבתי שהדמויות צריכות להיות גדולות, עם צבעוניות בהירה. רציתי שהספר יקרין הרבה אור ויהיה נעים לצפיה. 
הפונט גדול, קלאסי (פרנק ריהל) כיאה לספר ילדים קלאסי.





"לילבס ילדת הקרקס" מאת: אסטריד לינדגרן. איירה מחדש ניצן פרידמן

מדוע בחרת את הטקסט הזה?

בחרתי בטקסט "לילבס ילדת בקרקס" בגלל אהבתי לקרקס. כבר הרבה מאוד זמן רציתי להתעסק עם קרקס וזו היתה הזדמנות נפלאה לעשות זאת.

כיצד בחרת להתרחק מאיורי המקור?

לא היתה לי כל כך בעיה להתרחק מהאיור המקורי משום שהוא לא קיים… הספר הוא חלק מסדרת ספרי צלומים והצילומים עצמם לפעמים היו לי כהשראה לאיורים בספר.

מה הטכניקה בה נעשה הספר?

הטכניקה בה בחרתי היא ציור בעט עפרון וצביעה בצבעי שמן. ציירתי את קוי המתאר בנפרד וצבעתי בנפרד, סרקתי את שניהם ובפוטושופ שילבתי בין שתי הטכניקות.
עשיתי זאת משום שאני אוהבת את הסטיות הקיימות בטכניקה מסוג זה שבה אין שליטה גמורה על התוצאה הסופית.

האם וכיצד התאמת את האיורים לילדים?

את האיורים עצמם לא התאמתי במיוחד לילדים, לא רציתי ליצור איורים "חמודים". ציירתי את ספר הילדים שאני הייתי רוצה לקרוא, הדגש שלי היה על הדמויות והמאפיינים שלהם.
רציתי ליצור ספר שיכול להתאים למבוגרים ולילדים כאחד.



"טינטורו פילה קטנה מאוד" מאת: נורית זרחי. איירה מחדש: ליהי יעקב

מדוע בחרת בטקסט זה?

הסיפורים של נורית זרחי תמיד קרצו לי, וראיתי איך טינטורו נראית תוך כדי הקריאה הראשונה.

מה את חושבת על איורי המקור?

לא רוצה להגיד.

מה הטכניקה בה נעשה הספר?

צבעי מים על ניר קנסון.

מה היו שיקולי העיצוב?

נצמדתי לפורמט של ספר של טומי אונגרר שאויר בטכניקה דומה, והרגשתי שהוא נוח ביד.

האם וכיצד התאמת את האיורים לילדים?

שאלתי את עצמי מה הייתי רוצה לראות בתור ילדה, שזה בעצם אותו דבר שהייתי רוצה לראות בתור בת 26.


"שתים-עשרה" מאת: מרים ילן-שטקליס. איירה מחדש: אביטל מנור

מדוע בחרת בטקסט זה?

בתחילת השנה כשרותו הודיעה שבמסגרת הקורס נאייר ונפיק ספר שלם חשבתי מיד על "המסע אל האי אולי" של מרים ילן-שטקליס, אולם באותה נשימה פסלתי את הרעיון בגלל אורכו של הסיפור. ואז נזכרתי בסיפור "שתים-עשרה" שליווה את ילדותי. יש לי זכרון עמום של תקליט שבו ילן-שטקליס עצמה מקריאה את הסיפור אבל אין לי כ"כ דרך לבדוק את אמיתותו של הזכרון. בתור ילדה מאוד הזדהיתי עם הסיפור, הרגשת הבגידה הגדולה של עולם המבוגרים, הבדידות והעצבות של גיבורת הסיפור ומצד שני האופי העצמאי והמרדני שלה.

מה הוביל אותך בתהליך היצירה?

הבחירה הראשונה שעשיתי בתכנון האיורים הוא העדר מבוגר אחראי לכל אורכו של הספר. בכך המשכתי את הקו הרעיוני של צילה בינדר, המאיירת המקורית של שלושת כרכי האנתולוגיה של מרים ילן-שטקליס (סיפור זה מופיע בכרך השני שלה: "יש לי סוד"). בהחלטה זו ניסיתי לבטא את המורכבות של הבדידות הילדית על פניה המלנכולים והנרקיסיסטיים.
מה שבעיני חזק בסיפור הזה הוא שהמציאות הילדית הזו (הבודדת) היא מאוד אותנטית- גם במשפחות המגוננות ביותר, ילדות היא, בסופו של דבר, מצב צבירה מאוד בודד.

מה הטכניקה בה נעשה הספר?

השתמשתי בטכניקה מעורבת. ציירתי בכלים שונים: עפרון, עטים, פנטונים, הדבקת טקסטורות וכו' ובניתי את הקומפוזציות במחשב.  זה אפשר לי, בזמן הקצר שעמד לרשותינו, חופש מסוים במשחק הקומפוזיציה. גם עיצוב הספר היה משהו שעבדתי עליו בד בבד עם האיור ולא משהו שדחיתי למאוחר יותר. מלכתחילה רציתי שהטקסט ישתלב באיורים ושה"לבן" ישתתף בקומפוזציות. בחרתי בפונט מרים הגילדה כדי לשבור מעט את האווירה הכבדה. במעט מקומות שיחקתי עם משקל הפונט ומיקומו, שוב, כדי להוסיף קלילות ולהקל בקריאת הטקסט העמוס.

מה היו שיקולי הבחירה בפורמט?

הפורמט שבחרתי היה רחב ככל האפשר במגבלות ההדפסה הדיגיטלית. מבחינת גובה העמוד רציתי ליצור כפולה שתאפשר לי בהרבה מקומות מעין מבט פנורמי (בכל זאת, לונה-פארק…) לכן לא גבוה מדי, אך גם לא עמוד ריבועי- בשביל העמודים העצמאיים.
בספר הזה שבו יש הרבה לבן והוא משחק תפקיד באיורים רציתי ניר שאינו לבן-שלג, מעט גוון אבל לא יותר מדי (כדי שהאזורים הכהים לא יהיו כהים מדי). הדפסתי את העותק שהגשתי על ניר מונקן לינקס, אחד הניירות היפים שיש היום להדפסה בארץ.

"משהו אחר" מאת: קתרין קייב. אייירה מחדש: נועה שניר

מדוע בחרת בטקסט זה?

בחרתי לאייר מחדש את "משהו אחר", שאוייר במקור על ידי כריס רידל. הספר עוסק בסוגית "האחר" בחברה, כשבמקור האחר המאויר הינו יצור כחול בלתי-מזוהה בעולם של בעלי חיים מוכרים (ג'ירפות, שפנים וכו'). האחרות שלו ברורה חזותית מן הרגע הראשון, ומקבלת אישוש בטקסט – היצור אינו מצליח להשתלב ולהיות "ככל האחרים". בפרויקט שלי בחרתי למקם את הסיפור בתנאי בית-ספר בריטי לבנים. חיפשתי חברת-ילדים שבה הקונפורמיסטיות היא ערך, או לפחות חזות ברורה. ה"אחר" שלי אינו שונה מהותית משאר הבנים – הוא ילד ג'ינג'י חולמני ונמוך מעט, לבוש מדי בית-ספר כשאר הילדים. אני חושבת שהמהלך העיקרי שלקחתי על עצמי בפרויקט הוא שאלת הפרשנות – עד כמה אפשר לקרוא בטקסט המקורי קריאה אחרת? וכי מי מאיתנו לא הרגיש מתישהו במהלך הילדות כאילו הוא "האחר", זה שנותר מחוץ למעגל? מתוך תפיסה זו ניסיתי לאייר מחדש את הסיפור.

מה את חושבת על איורי המקור?

ככל שהתקדמתי בפרויקט אהבתי את איורי המקור פחות ופחות. אני חושבת שהיה לי צורך להתנתק מהם על מנת להצליח ליצור משהו חדש בעצמי, אולי קצת כמו ילד שמורד בהורים כדי לחיות איתם בשלום אחר-כך. אני מסוגלת להגיד היום שהאיורים של כריס רידל וירטואוזיים, מצחיקים, מדוייקים, מצויינים לסוגם – ועם זאת הם מפורשים מדי לטעמי. אני יודעת שרבים יחלקו עלי, ולכן הקדמתי ואמרתי שכנראה היה זה הכרח עבורי להפסיק להתבונן באיוריו של רידל בהתפעלות אין-קץ, על מנת שאוכל לגשת למלאכה.

מה הטכניקה בה נעשה הספר?

הספר אויר באקריליק ולעיתים בעפרונות צבעוניים. מכיוון שאני טכנופובית ידועה לא נעשו עליו מניפולציות לסוגיהן בפוטושופ, ובשלב האחרון של הכנסת הטקסט והעימוד נעזרתי בחברים שתוכנות מחשב לא עושות להן חום.

מה היו שיקולי העיצוב
?

בחרתי בפורמט גדול – דף A3 לכפולת עמודים. היה לי צורך לעבוד בגדול מכיוון שאני נוהגת להכניס הרבה פרטים קטנים לאיורים שלי ולפעמים הרגשתי שהייתי רוצה אפילו פורמט גדול יותר לעבוד איתו (רוב הזמן עבדתי עם מכחול 0.003 – הנאה גדולה ולעיתים מתסכלת). מה גם שהאיורים שלי הם איורי bleed – כלומר מכסים את העמוד כולו, ורציתי לתת להם את הבמה המתאימה.

האם וכיצד התאמת את האיורים לילדים?

בזמן העבודה לא ניסיתי להתאים את האיורים לילדים במודע. ציירתי את הרעיונות שלי כפי שרציתי לבטאם, תוך התייחסות לעובדה שאני פועלת במרחב שמיועד לילדים. כלומר – אני לא חושבת שהתפשרתי על איכות הרעיונות או המסר שקיוויתי ליצור, אבל בהחלט ניסיתי ליצור איורים שיעניינו ילדים ויתפסו אותם. אני חושבת שהאיור הנאיבי שלי, שמלא בפרטים שנחמד לגלות – מקל על ההתמודדות עם סיפור לא שמח שכזה. להפתעתי, כשהדפסתי את הספר בבית הדפוס, הדפס עילעל וטען שזה בכלל לא ספר לילדים, כי הוא עצוב מדי. אני מודה שעוד לא ניסיתי את הספר על קהל המטרה (חסר לי אחיין בגיל המתאים!) אבל אני מאמינה שמי שממשיך עם הספר שלי עד הסוף מתוגמל ולא יוצא ממנו עצוב. לתפיסתי לאייר מתוך מחשבה "מה ילדים יאהבו" זה קצת כמו לעצב לפי דרישת לקוח, ולא מתוך איזשהו חזון יצירתי. וחוץ מזה – מי יכול באמת לחזות את התשובה לשאלה כזאת? והאם זו השאלה הראשונה שראוייה להשאל? אני חושבת שתוך כדי הפרויקט הבנתי יותר טוב את האחריות הרבה המונחת על כתפיו של המאייר. אני חושבת שניתן לתת לילדים להתמודד עם יותר ממה שאנחנו חושבים, וזה תקף גם בשדה של ספרות ילדים.




"צריף קטן" מאת: לאה גולדברג. איירה מחדש: ענת לוי



21 תגובות לרשימה "תערוכה מתוך קורס איור ספרי ילדים בהנחיית רותו מודן"

  1. מאת עדן ירקוני:

    איפה האיורים המדהימים של מירב ארצי?!

  2. מאת דפנה:

    איזה יופי! חגיגה מדהימה לעיניים. איפה אפשר לראות את הספרים האלו "באמת"?

  3. מאת איציק רנרט:

    מאוד מאוד יפה

  4. תענוג תענוג!
    טכניקות, עיצוב דמויות, הפתעות קטנות..

  5. איזה יופי של עבודות! ואיזה כף לתלמידים של רותו :)

  6. מאת רחל סטולרו:

    מקסים. אהבתי במיוחד את האיורים ל"משהו אחר" – הם גרמו לי לקרוא את הטקסט בצורה שונה מהאיורים המקוריים.

  7. מאת מירב ארצי:

    היא שכחה לשלוח בזמן עדן :( אבל בכל זאת כתבה יפה ואיורים מדהימים.

  8. מאת רחלי שלו:

    איורים נפלאים ומרגשים!
    צריכים לצאת כספרים, וכדאי לעשות את זה מהר כשזה טרי..
    אני מבטיחה לקנות!
    כל הכבוד!!!
    (וזה גם היה הקורס האהוב עלי :))

  9. [...] פרסמו את הרשימה על ההגשה” [...]

  10. מאת טלי:

    איורים נפלאים ומגוון מרענן של סגנונות.

  11. כל האיורים מהספר שאיירה אביטל מנור מופיעים באתר שלה:

    http://avitalmanor.com/#2382529/-I-Twelve-picture-book

  12. לא כולם גיא, אבל חלק נכבד מהכפולות…,תודה על ההפניה

  13. בכל מקרה, פרויקט נהדר (הפניתי גם ב"בלוג איור" > "אקדמי")

    אגב, כל הקורס הגיע לרמת הפקה כזו, של ספר מודפס כרוך?

  14. מקסים מקסים מקסים. איזה רעיון נפלא לרענן את האיורים. למרות שאני מעריצה של ספרי ילדים קלאסיים כמו שהם, הצגתם עבודות יפהפיות. תודה.

  15. גיא – כן, רוב התלמידים הגישו ספר מודפס וכרוך, זה היה די מדהים בהתחשב בעובדה שעבדנו על הספר במשך סמסטר אחד בלבד (עם המון הגשות אחרות בהיקף לא פחות רחב…) זו היתה פעם ראשונה שהפרוייקט הוגדר כאיור ספר שלם ולא כמה כפולות מתוך ספר כפי שהיה בשנים הקודמות.

  16. מאת admin:

    הספרים המוצגים פה יוצגו בצורתם הפיזית החל מיום חמישי, 16.2.12 בשעה 19:30 בחנות "סיפור פשוט" (רחוב שבזי 36, נווה צדק, תל אביב).

  17. מאת רווית:

    מקסים!! מעניין לקרוא על הרקע לכל עבודה. עושה חשק לקורס כזה….

  18. מאת איילת:

    איורים מדהימים, תוצאות נדרות ומאד מגוונות. יופי של עבודה!

  19. מאת רעות:

    האם יש קורס כזה לקהל הרחב?

  20. יש את קורס איור למתחילים של יאנה בוקלר – לא יודע עד כמה מתמקד בספרי ילדים

    http://www.eyoor.co.il/2012/01/blog-post_15.html

  21. מאת נטלי:

    אני כתבתי ספר ילדים שאני רוצה להוציא לאור ואני מחפשת סטודנט או סטודנטית שמוכנים לעשות את האיורים בו.
    אשמח אם תפנו אלי למייל האישי שלי:nvaldi@gmail.com

    תודה

כתיבת תגובה




ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.