עידן הקרטון / ערן שחר

על ספרי הקרטון הקשיחים ששינו את עולם המו"לות לילדים

בנובמבר 2003 נפל דבר בענף ספרי הילדים עם יציאתו לאור של "הזחל הרעב" מאת אריך קרל בדפים קשיחים. הופעתו של ספר מסוג זה בזירה המוֹ"לית סימנה את תחילתו של עידן בו הוצאות הספרים שולפות בזה אחר זה כותר ותיק, ומוציאות אותו לאור בגרסה קשיחה. ספרי הקרטון התקבלו באהדה רבה. היחס החם ונתוני המכירות נתנו מוטיבציה להרחבת גבולות התופעה, והיא לא הצטמצמה רק בתרגום ספרי נייר לשפת הקרטון, אלא אף בהוצאת ספרים חדשים בפורמט קשיח בלבד!
כזהו לדוגמה הוא הספר החדש "הפרה של סבא יפת", (שאייר מיודענו שחר קובר, הוצאת כנרת).

מספרי צעצוע למהפכה של ממש

הספרים הקשיחים לא נולדו עם "הזחל הרעב". הם הופיעו הרבה לפניו, אך נשאו אופי שונה לגמרי. בהכללה גסה ניתן לומר שבארסנל ספרי הקרטון ניתן היה למצוא בעיקר ספרי אוצר-מלים, ספרים המוקדשים לצורות, צבעים, הפכים; ספרים אינטרקטיבים כמו לדוגמה ספרי ליטוף, ובכלל כל מה שניתן לכנות תחת השם "ספרי צעצוע". מאז "מהפכת הקרטון" ניתן למצוא לצד אלה גם סיפורים ושירים קלאסיים (יותר או פחות), במהדורות קשיחות עם פינות מעוגלות.

לפרנסתי אני מנהל חנות ספרים. כשאני נדרש להמליץ על ספרי פעוטות אני מציע לרוב את שתי האופציות זו לצד זו: הגרסה הקשיחה, לצד זו העשויה נייר. באופן גורף ניתן לומר שכאשר מבודדים את המִשתנה "קרטון מול נייר" (וכל שאר הנתונים כמו מחיר, השתתפות במבצע) הציבור יעדיף בצורה מובהקת את המהדורה העשויה קרטון. כמובן שיש להכללה הסטטיסטית הזו יוצאים מן הכלל: אותם שמרנים, אנשי ספר וכוהני נייר שרואים במהדורות הקרטון מעין "חילול ספר". מספרם היה גדול יותר בראשית "עידן הקרטון", אך הם מתמעטים משנה לשנה.

עם הזמן אפוא, ספרי הקרטון דחקו את מהדורות הנייר עד כדי כך שעצבו דעת קהל בעייתית, הגורסת שמה שלא ארוז ומוגש בדפים קשיחים לא יכול להתאים לפעוטות. התפיסה השגויה הזו יכולה להסביר נתוני מכירות של ספרים רבים, כמו לדוגמה את הפער הגדול בין איכותו של הספר "קטנטנה בגנה" (שנכלל בנבחרת הספרים המצטיינים לשנת 2011), לבין נתוני המכירות שלו בפועל. ייתכן שאם הספר היה זוכה לגרסה קשיחה, נתוני המכירות שלו היו נראים אחרת.

ארצה לטעון אם כן, שניתן להגדיר את השינויים שעבר שוק ספרי הפעוטות בפחות מעשר שנים כמהפכה של ממש. מהפכה שמתבטאת לא רק בשינוי אופי היצע הספרים, אלא מהפכה ושינוי בתודעה הצרכנית.

עצמאות ושליטה

יתרון גדול אחד של ספרי הקרטון על פני המהדורות הרגילות הוא האופן שבו הפעוט חווה את מלאכת הדפדוף. הפיכת הדפים היא מלאכה אינרטית לקריאה. כל כפולת עמודים חדשה מגלה ופורסת לפני הפעוט עולם סימבולי וחוויה ויזואלית. הוא נרגש ומלא ציפייה לפני כל הפיכת דף, ולא פעם הוא דורש לבצע אותה באופן עצמאי. הפיכת דף נייר אחד בלבד אינה תמיד משימה קלה עבור הפעוטות. ספרים המודפסים על קרטון מקלים מאד את מלאכת הדפדוף ויכולים להקנות לפעוט תחושה חזקה יותר של שליטה בסיפור ועצמאות.

חסינות ספרותית

 עמידות היא ערך, במיוחד כשמדובר בספרי פעוטות. כמו שנאמר:

מתוך "הדודה שלי מרחוב הנביאים" כתב ואייר: יורם טהרלב (עם עובד)

ספרי הפעוטות אינם מיועדים לקריאה חד-פעמית. הם נפתחים ונקראים שוב ושוב במשך מספר חודשים (אם לא שנים), וזוכים לעשרות קריאות חוזרות. הם מלווים לגינה הציבורית, נקראים בארגז החול, לעתים נסחבים כאחרוני הבובות, נחבטים ומתלכלכים. לא אחת מכרתי עותק של "מעשה בחמישה בלונים" ללקוחות שטרחו לציין בפני שזה העותק הרביעי שקנו לשימוש בביתם. העותקים הקודמים שרכשו פשוט הושחתו. הנה, בנקודה זו ממש זוקף לזכותו ספר הקרטון יתרון נוסף. כן, יש להודות: הבלאי של ספרי הקרטון קטן יותר. הם עמידים פי כמה, ואין חשש שייקרעו או יתקמטו בקלות.

יחד עם זאת, אין להספיד בשל כך את ספרי הנייר: כמעט שאין בלאי שזוג מספריים ומעט מסקינטייפ שקוף לא יכולים לפתור. אלה יכולים גם לאחרוני הקרענים. ספרי הקרטון אגב אינם עמידים למים. אך אל דאגה; אנשי השיווק, תאמינו או לא, ייצרו מספר ספרי קלאסיקות גם כספרי אמבט.

לצד סוגיית החומר שממנו עשויים הדפים, הצרכן נדרש להכריע גם בסוגיית הגודל. בדרך-כלל הספר העשוי קרטון קטן יותר באופן משמעותי ממהדורת הנייר. סביר להניח שהמו"ל הקדיש מחשבה רבה על הגודל האופטימאלי של הספר, ובחר להגשים אותה במהדורת הנייר. אם כן, מדוע ההבדל? האם הסיבה הינה  טכנית? האם הפקת ספרי קרטון גדולים כרוכה בעלויות כספיות גבוהות הרבה יותר? איני יודע. מצד אחד יש כאן ויתור לא פשוט על עוצמה ויזואלית, אך מצד שני מתקבלים בד"כ ספרים המותאמים בגודלם לאחיזה נוחה ועצמאית של הפעוט (כמו שאולי התכוונה אלונה פרנקל בעיצוב רוב ספריה בצורתם הריבועית הקטנה).

ספרים ומוצרים

לעתים נדמה שההוצאות לאור מקלות ראש במעבר בין הנייר לקרטון ורואות בכך במובן מסוים  מעבר בין ספר למוצר: תעודת הזהות של הספר – פרטי העורך, המאייר, הסדרה, ההוצאה – אלה נדחקים לא פעם לכריכה האחורית או הקדמית של הספר העשוי קרטון. בספרי הקרטון נעלם כליל הפורזץ המצויר (נייר הבטנה המודבק לפנים כריכת הספר), כך גם נעדר בדרך-כלל הדף האחרון, הריק. זה שמשמש כמו תיבת תהודה לספר כולו. זה שמהווה חלק בלתי נפרד מטקס הקריאה; זה שהקטנה שלי, עוד כשהייתה בת שנה וקצת מלמלה "נִגְמַם" כשהפכה אותו.

דוגמה נוספת לטענתי בדבר קלות הראש המאפיינת את המעבר בין ספר למוצר ניתן לראות בגלגולו של "איה פלוטו" ממהדורת הנייר לקרטון. המלה "חרוזים" נעדרת מכריכת הספר הקשיח. כמו כן, נעלם הדף הראשון בספר ואיתו ההקדשה "לאסנת". כך בעצם נעלמים הרמזים לסיפור הנפלא  שקוראי אתר זה מכירים בוודאי, ואם לא, אז הנה.

צרכים משלו

ישנם לא מעט ספרים שמהפכת הקרטון עשתה עימם חסד, שכן המימוש של הספרים במהדורה הקשיחה מוצלח הרבה יותר. במקרים אלה הדפים הקשיחים ענו טוב יותר על היבטים טכניים של הסיפור. כזהו לדוגמה הוא מבשר המהפכה, מיודענו "הזחל הרעב". כל מי שהקריא את הספר לפעוט שישב על ברכיו יודע עד כמה האצבע הקטנה משתוקקת להשתחל בחורים העגולים בדפי הספר, כאילו טועמת ביחד עם הזחל את השזיפים, התותים, ושאר הג'אנק פוּד שאכל ביום השישי. הפעילות החושית  הזו מתאימה הרבה יותר לביצוע עם דף קרטון מאשר כזה העשוי נייר.

מקרה מיץ פטל

בעת כתיבת שורות אלו, ספר הפולחן "מיץ פטל" עדיין לא זכה למהדורת קרטון. הספר מיועד לילדים מעל גיל שנתיים, כך שבאופן טבעי הוא מחוץ לקבוצת הסיכון המיידית של ספרי הפעוטות שעלולים להיקרע. יחד עם זאת – דווקא לספר זה נראה שמהדורת קרטון או דפי למינציה היו עושים חסד ומחזירים עטרה ליושנה.

לאורך הסיפור נבנה מתח עדין לגבי זהותו של מיץ פטל. ואז, בשיא הסיפור, בשלב התרת המתח, כאשר כתוב: "והנה, סוף-סוף, מיץ פטל הארנב." האיור המלווה הוא ביתו של מיץ פטל. האם תמרה ריקמן פשוט איירה איור שאינו רלוונטי?

האגדה מספרת שבמהדורתו הראשונה של הספר דלת הבית הייתה חתוכה באופן כזה שכשהיו קוראים את משפט הגילוי, הילד יכול היה לפתוח את הדלת ולגלות את מיץ פטל בכבודו ובעצמו, וכך האיור היה מקבל משמעות. במהדורות שבאו לאחר מכן, חיתוך הנייר נזנח משום שכנראה חזרו הרבה ספרים פגומים להוצאה. עוד ייתכן שהרעיון נגנז בשל תלונות של הורים על הקלות בה הדף הזה נקרע. עם השנים העניין נשכח כמעט לחלוטין.

בעותק שממנו אני מקריא לילדַי גזרתי את הדלת (הטקסט בעמוד הבא כפי שניתן לראות בתמונה ממש ערוך לכך ומסודר באופן שתואם את הגזירה) וניילנתי את העמוד כדי שלא ייקרע. רגע הגילוי הוא שיא הסיפור ושני ילדי מתווכחים תמיד מי מהם יזכה לפתוח את דלתו של מיץ פטל.

נראה של"מהפכת הקרטון" יש אפשרות להציע כיום פתרונות טכניים פשוטים לביצוע, כמו דף מנוילן או מהדורה קשיחה, שיאפשרו קריאה אינטראקטיבית באופן שהצגתי.

שיקולים מסחריים

כאמור, בחרו הוצאות הספרים את ספרי הפעוטות הקלאסיים והוציאו אותם במהדורות קשיחות. כתוצאה מכך השתרשה בציבור התפיסה שמה שקשיח=קלאסי. את המשוואה הזו ידעו לנצל היטב בהוצאות לאור: סיפורים "רגילים" שראו אור בגרסה קשיחה, זכו בשל כך להתייחסות בציבור כסיפורים קלאסיים. בנוסף, לא פעם ניתן לראות ספר שאינו מיועד לפעוטות בפורמט קשיח. מדוע? מפני שעצם הגשתו בקרטון היא סימונו בתת המודע של הציבור כספר קלאסי. כאלה הם לדוגמה "יפתח המלוכלך", " אהרון והעפרון הסגול", ו"מקס ומוריץ", שזכו בפורמט קשיח למרות שקהל היעד שלהם אינו זקוק לטקסטורה קשיחה. המהלך השיווקי הזה הניב כמובן פרי והיה מאוד כלכלי. מהדורות הקרטון נמכרו פי כמה ממהדורות הנייר, וזאת כאמור למרות שמדובר בספרים לילדים גדולים יותר.

הג'וקים של הספרים

כמעט שאין יום בו לא שואלים את דעתי לעתידם של הספרים. זמננו הוא ערב המהפכה הדיגיטלית. איני יודע מה יהיה טיבם של הספרים שיקראו ילדי בבגרותם. האם תפוצת ספרי הנייר כמו שאנו מכירים אותה היום בחנויות תצטמצם? תיכחד? מה יהיה על ספרי הילדים? איני יודע. יהיה עתידם של הספרים אשר יהיה, בדבר אחד אני משוכנע- נכדַי ואולי אף נינַי בגילאים הרכים יקראו בספרי הקרטון הפשוטים. אני מוצא את השלב הביבלי-אבולוציוני הזה, שהתחיל כאמור לפני פחות מעשור, כעמיד בפני חילופי המשמרות בעולם הספרים, וככזה אשר יישאר איתנו הרבה מאוד זמן. אולי אפילו זה שיכבה את האור.

ערן שחר – אבא של אוּרי ותמר, מנהל את סניף צומת ספרים שבגבעת ברנר.

11 תגובות לרשימה "עידן הקרטון"

  1. מאת עדנה:

    תודה על המאמר המעניין. אמא שלי תמיד מספרת שלאחיי הגדולים (לפני 40 שנה פלוס מינוס) הייתה קונה ערימות ספרים חדשים, ועד שהייתה מסיימת את התשלומים "כבר לא היו ספרים". אז כן, עמידות היא עניין משמעותי כשמדובר בתינוקות ובפעוטות, והשימוש הנוח בגרסת הקרטון מכניס אותם בקלות לעולם הקריאה.
    אצלנו בבית יש היום כמה וכמה ספרים עמוסי דלתות וחלונות שאפשר לפתוח ולהציץ כדי לגלות מה מסתתר מאחוריהם – וכל האביזרים האלה מודבקים שוב ושוב בסלוטייפ… לא פשוט.

  2. מאת מרב:

    וואו, פתרת לי את התעלומה. שנים אני תוהה האם באמת היתה דלת בבית של מיץ פטל או שחלמתי חלום (-:

  3. מאת ליבי:

    תודה! מעניין מאוד. הגדולה שלי מעולם לא קרעה אף ספר, כל הספרים היו כחדשים. מאוד אהבתי להשוויץ ולהגיד שזה עניין של חינוך והנה כבוד לספר, ולשבח את עצמי. והנה, נולדה לה הקטנה ונחישות רבה באצבעותיה הקטנות ומצאתי את עצמי קונה הכל מחדש והפעם בגירסא קשיחה. הלך השוויץ, נכנס הקרטון.

  4. מאת נועה:

    מאמר מרתק. תודה. גם אצלנו הקטן הוא " קורע סדרתי" והוא יכול אפילו לספרי קרטון
    את "הקטר" של יוליאן טובים, עם איוריה המקסימים של אורית ברגמן, הוא השחית כמעט לחלוטין מרוב דפדוף אוהב. ו"הזחל הרעב" ו"לבד על המרבד" נזרקו כבר לפח.

  5. מאת דינה:

    מאוד נהניתי לקרוא על תופעת הספרים הקשיחים מנקודת ראותו של מנהל חנות ספרים שהוא גם אבא לילדים קטנים. אתה מכיר את התופעה משני צדדיה וזה מקנה לדבריך יתר תוקף.
    אגב, מותר לגנוב את רעיון החלון הגזור ב"מיץ פטל" או שרשמת פטנט??

  6. מאת אילת:

    ערן, ערן, לא רק מנהל חנות ספרים בחסד, אלא גם כותב מצויין!
    אלישע שלי, האוהב ספרים עד מאד, למד לדפדף תוך כדי קריעתם של כמה וכמה ספרים, וכך למדתי לעשות שימוש מצויין במסקינטייפ עבה, גמיש וחזק, המחזיק מעמד בגאון עד עצם היום הזה.
    מעניין, שבהתאמה מרשימה לנכתב כאן, הספר היחיד מקרטון קשיח אצלינו הוא הזחל הרעב, אותו אני שומרת לנכדי, ביחד עם יתר הספרים שנקנו, רובם ככולם, בחנותך, ערן.
    אני נמנית על השמרנים האופטימיים, הסבורים שאין תחליף לחפץ עצמו, וכי החוויה הממשית של ריח הדפים, המירקם, הדיפדוף קדימה ואחורה עם הרחש הנלווה, היא כמעט ממכרת, ועל כן אני צופה שמי שהוקף בספרים בביתו מינקות, יגדל ויהיה לאוהב ספרים בבגרותו.
    ויש לי הצעה בשבילך, ערן: אולי תעשו סדנאות ספר לילדים? פעם איור, פעם הכנה, פעם כתיבה? אשמח לעזור!

  7. מאת לילה:

    אצלנו מסתבר שדוקא דפיהם של הספרים הקשיחים הם אלה שקשה יותר להפוך, קשה לפעמים להפריד בין הדפים הנדבקים זה לזה, ואולי זה פשוט בגלל שעדיין לא עייפו מספיק. בספרי הנייר קל יותר להפוך, ובהתאמה לקרוע. כך או כך, בלאי הספרים משמש בעצמו מעין איור להתפתחות, למצב הרוח סביב הקריאה, להשפעה של הילדון על הספר לצד השפעת הספר עליו. אולי נקנה שוב את הספרים האהובים, ואולי נשמור את נייר הדבק כעדות לקריאה (וקריעה) בהתהוות. תודה על הכתבה.

  8. מאת ערן שחר:

    עוד אנחנו מדברים והנה עוד שני "עולים חדשים" הצטרפו אלינו לאחר הפלגה ארוכה מסין הרחוקה (כן, גם ספרי הקרטון מיוצרים בסין).
    האחד הוא "הביצה שהתחפשה" אהוב נפשי, והשני הוא לא אחר מאשר "מיץ פטל". אתם בוודאי שואלים: "נו, האם סוף סוף נפתחה הדלת?" ובכן, לצערי הדלת נעולה והדף במהדורת הקרטון זהה לזה שבמהדורת הנייר.
    השינוי בפורמט יכול היה כאמור להציע פתרון טכני פשוט לחיתוך הבית. בהוצאה פספסו את העניין, כך שהגשתו של הספר בדפי קרטון מוצדקת בעיני רק כאקט שיווקי (שאני מניח שיהיה מוצלח מאד).
    תודה לכם על התגובות החמות
    דינה, הפיצי את העניין ככל שניתן. אולי אם השמועה תפרוץ נזכה לבסוף למהדורה עם דלת נפתחת.

  9. מאת ורד לבר:

    כשאני הייתי ילדה אח שלי קבל את מיץ פטל עם הדלת הגזורה. אני , אחותו הגדולה, הייתי מקריאה לו, והוא היה פותח את הדלת… ומאז, בכל פעם שנתקלתי בספר הזה- פשוט גזרתי את הציור- שהדלת תוכל להפתח. כמובן שאם עושים את זה, צריך להצטייד בעוד נייר דבק, אבל אם לא גוזרים , אז הלך כל הכיף…
    לעניין הספרים מקרטון- הם באמת עמידים ונחמדים, אבל לאחרונה ראיתי פטנט חדש- הוצאת ספרים, שלא אנקוב בשמה, שמניילנת את הספרים. אני רוצה להגיד לכם שממש חטפתי בחילה. זה בסדר ספר מקרטון, אבל ספר ילדים שהדפים חלקים ומרגישים כל כך ניילון -בערך כמו קלסר של תלמיד כיתה י' שמכניס את הרשימות שלו ל"שמרדפים" ולקלסר?- אפשר ללמד ילדים לדפדף בעדינות, אפשר להדביק שוב ושוב כשהעדינות לא מתאפשרת, וגם- אפשר לקנות ספר אהוב פעם נוספת. עם מחירי הספרים והמבצעים השערוריתיים של היום אף אחד לא יתרושש מזה- ומה עם לדפדף ולמשש ולחוש ולהריח ולהרגיש ולהזהר שלא יקרע, ולהבין שיש לי אוצר ביד ועולם קטן? אפשר כל אלה עם ספר מנויילן???- בעיני זה גרוע כמעט כמו ספר וירטואלי…
    ותודה על המאמר. כיף לך שאתה מנהל חנות ספרים ומוקף כל היום באוצרות רבים…

  10. מאת שני:

    ערן, המאמר מרתק ומאיר עיניים וכלל לא ידעתי את האגדה בעניין "מיץ פטל". אני חייבת להודות שמיד ניגשתי למדף וגזרתי את הדלת ואכן, העמוד מקבל משמעות חדשה.
    אני רוצה להוסיף שישנה בעיה קטנה נוספת בספרי הקרטון. ההוצאה כספרי קרטון ממצבת את הספר כספר לפעוטות. עם זאת, לפעמים, ספר שנקרא בפעם הראשונה בגיל שנה או שנתיים, יכול להיקרא שנית בגילאים 4, 5 ואף יותר. מיץ פטל הוא דוגמה נפלאה לכך וכך גם אהרון והעיפרון הסגול, יפתח המלוכלך ועוד.
    עם זאת, כאשר הספר מוגש כספר קרטון לפעוטות אין הוא מזמין קריאה נוספת בוגרת יותר, וחבל.
    חוץ מזה, גם ההדפסות עצמן הופכות להיות מבריקות יותר וחסרות את הגוונים העדינים המקוריים של הספר בהדפסות הנייר הרגילות וגם זה, כאוהבת ספרים מושבעת, מפריע לי.
    תודה על הכתבה

  11. מאת תמר:

    רוצה להצטרף לעדותף שני ילדיי התקשו לדפדף דווקא בקרטון. בעוד הדפים קצת מתקמטים (נוצרת להם "אוזן") וכך קל לאחוז בהם, את דפי הקרטון אין איך לתפוס.

כתיבת תגובה




ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.