לאה גולדברג

עד סוף העולם בעקבות גיבורי הילדות האהובים / דבורית שרגל

החיבור הסימביוטי הזה לספרים הביא גם לחיבורים אחרים: לדמויות המצולמות, שהן, לא טעיתי, באמת ילדות אמיתיות, לדמות של אנה ריבקין-בריק, הצלמת, שהלכה והתפצחה לנגד עיני, לקהילה שנרקמה סביב הסרט

"דירה להשכיר" – קריאה בחמש קומות / ד"ר שמעונה פוגל

על ההיבטים הפוליטיים, חברתיים, פסיכולוגיים ואמנותיים ביצירה

לאה גולדברג כותבת סיפור על בעלי חיים לנמען-ילד ומכוונת את האלגוריה לנמען-המבוגר. כבר בשם היצירה נרמז שמדובר באלגוריה, כיוון שהתרנגולת גרה בלול, היונה גרה בשובך וכדומה. דירה מושכרת נקשרת לבני אדם ולא לבעלי חיים, לכן מתבקשת כאן העברה למישור אלגורי.

שפת הנוסטלגיה / עורכי "הפנקס" - תמר הוכשטטר, יותם שווימר

על הפרק הראשון של הסדרה הדוקומנטרית על ספרות הילדים הישראלית, "עוד סיפור אחד ודי"

על אף שנטען כי הסדרה אינה מבקשת להציג מבט או מחקר היסטורי על ספרות הילדים הישראלית, אלא להתייחס לאיכויותיה ושלל גווניה, הפרק הראשון אינו מציג דיון מעמיק בשפה – על משמעותה, תפקידה החברתי או האורייני, השינויים והתמורות שחלו בה

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דברוקין

על הספרים "זאב! זאב!", "שר הילדים" ו"הלב שלי קופץ וצוחק"

גולדברג מציגה יחסים דיכוטומיים בין עולם הבגרות לעולם הילדות, בהם צד אחד אקטיבי, בעל כוח ויודע כל, בעוד השני פסיבי, תמים ובלתי מודע. ההפרדה החדה הזו בין ילדות לבגרות הופכת את פסקת הסיום, המעודדת את הילדים לשאת אתם את חלומותיהם אל הבגרות לכמעט לגלגנית.

איך דגים מדברים? / גיא טנא

שירי משחק, אי-גיון ורשימה באלבומי הילדים "הכבש הששה עשר", "והילד הזה הוא אני", ו"ילד פעם"

הן שירי האי-גיון והן שירי הרשימה מאפשרים ליוצרים יציאה מעשייה נורמטיבית וכתיבה "שגרתית" לילדים, המתרכזת, למרבה הצער, במציאת הדרך הפשוטה והקלה ביותר למשוך תשומת לב ומקום גבוה יותר בתחרות זו או אחרת.

שואגות מתוך דפי הספר / טל ברייר בן מוחה

על היעדרן של דמויות נקביות בספרות הילדים, ומשמעות ההיעדר הזה

מלבד העדרן של חיות גיבורות ממין נקבה בספרות הילדים, חשוב להתבונן בתפקיד הניתן לחיות הנקבות בעולם הספרותי. לעומת עמיתיהן הזכרים, המקום המיועד להן הוא בדרך כלל מקום האובייקט, הסבילה, מקום מקובע וסטראוטיפי: פעילותן, תפקידן, ומחשבותיהן משקפות ומקבעות חשיבה מוטה מגדרית