רשימות המתויגות עם ספרות ילדים

אבא חד-גורי / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרם של אתגר קרת ואביאל בסיל, "גור חתול אדם ארוך שיער"

אתגר קרת משתייך לקבוצת סופרים מצומצמת שספר חדש שלהם יוצר ציפייה גדולה. אחרי שפרסם שני ספרים מצוינים – "אבא בורח עם הקרקס" (איורים: רותו מודן, הוצאת זמורה ביתן) ו"לילה בלי ירח" (יחד עם שירה גפן, איורים: דוד פולונסקי, הוצאת עם עובד), ונוכח תהילתו כסופר למבוגרים, ספר ילדים חדש של קרת הוא בגדר סיבה למסיבה. שני הספרים שקדמו ל"גור חתול אדם ארוך שיער" (איורים: אביאל בסיל, הוצאת זמורה ביתן), שרואה אור בימים אלו, היו שונים זה מזה, אף על פי שניתן למצוא בהם מוטיב מהותי מקשר והוא דמותו של האב. גם בספר החדש, בעל השם המסקרן, דמות האב משמעותית, ואף מכוננת את ההתרחשויות הפלאיות המתוארות בעלילה.

גור חתול אדם_31

פיקניק בוילונות סגורים / טלי כוכבי

רשימת ביקורת על ספרם של רן כהן-אהרונוב וולי מינצי, "הנקה ופיט"

לקראת סוף הקריאה ב"הנקה ופיט", ירדו לי כמה דמעות. לא דמעות מטאפוריות מסוגננות אלא דמעות רטובות של ממש. לא התייפחתי בקול, לא געיתי בבכי, אבל כן הושטתי יד לטישו הקרוב. אני אמנם כבר מזמן לא ילדה, ולכן אינני קהל היעד המובהק של הספר, אבל הדמעות הבודדות שזלגו על לחיי עשויות לעזור לי לנסות ולהבין את המהלך הרגשי שרן כהן אהרונוב נקט בכתיבתו.

הנקה-ופיט

מחכים לעפיפון / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרו של אוליבר ג'פרס "תקוע"

ג'פרס, מבכירי היוצרים לילדים כיום, כתב ואייר סיפור מצחיק על ילד בשם פלויד שנתקל בבעיה: העפיפון שלו נתקע על עץ. על מנת לשחרר את העפיפון הוא זורק חפץ אחד ואז עוד חפץ ועוד, אך אף אחד מהם לא מצליח לנער את ענפי העץ ולשחרר את העפיפון. להפך: כל מה שפלויד זורק אל העץ – נתקע. ג'פרס עצמו טען כי זהו סיפור על ניסיון לפתור בעיה בכך שאנו "זורקים עליה עוד ועוד דברים".

44

אהבה מיתולוגית / ערן שחר

רשימת ביקורת על הספר "אמור ופסיכה", וגלגולי הסיפור המיתי

למרות שכיחות המיתוס בקבצים השונים, הוצאת הספר מבורכת ומהווה תוספת חשובה לז'אנר סיפורי המיתולוגיה. רונית חכם עיבדה את המיתוס בחכמה, היא השתדלה מאד להיות נאמנה למקור הרומי, לארוג תוכן עדין משלה, ידעה היכן להרחיב והיכן לקצר (הושמטו לדוגמה מספר ניסיונות התאבדות של פסיכה ומעשי הנקמה הרצחניים שלה באחיותיה). היא מספרת בצורה קולחת את הסיפור לאורו של המיתוס לא רק ברמת סדר האירועים, אלא נאמנה למקור גם בהלך הרוח ובדיאלוגים של הדמויות.

אמור-ופסיכה

תפקידים רגשיים וחברתיים להומור בספרי ילדים ונוער – חלק ב' / מיכל פז-קלפ

במקרה הבוחן השני - סדרת הספרים של ג'ף קיני, "יומנו של חנון"; על פי הרצאה שניתנה בכנס "הפנקס" ב-5.11.12

גרג הפלי, הפרוטגוניסט של "יומנו של חנון", הוא אנטי-גיבור מובהק. הוא לא אהוד, הוא גועלי, הוא חבר ואח איום, הוא לא נאמן לאיש והוא אגואיסט מוצהר. אנחנו מודעים לחסרונות שלו ובכל זאת מזדהים איתו. למה? כי הוא לא מסתיר אותם מאיתנו. גרג הפלי מדבר בפתיחות ובהומור על תכונותיו השליליות ובכך מנטרל את תחושת העליונות שהיינו עשויים לחוש כלפיו לו הציג עצמו כמושלם. ההומור שבו הוא דן במגרעותיו הופך אותו לאדם רגיל – בדיוק כמונו – ולכן מאפשר לנו לחוש כלפיו אמפתיה, גם כשהוא רחוק מלהיות גיבור אידאלי.

532275_438934962812870_1927143460_n

תפקידים רגשיים וחברתיים להומור בספרי ילדים ונוער – חלק א' / מיכל פז-קלפ

במקרה הבוחן הראשון - סדרת הספרים של דאב פילקי, "קפטן תחתונים"; על פי הרצאה שניתנה בכנס "הפנקס" ב-5.11.12

מאז ומעולם היה הצחוק מרכיב מרכזי בתקשורת האנושית. כאשר החלו להיכתב יצירות ספרותיות לילדים, השעשוע והמשחק היו ממאפייניהן הסגנוניים הראשונים. אמנם הם תיפקדו ככלי להקניית ידע, אך מהבחירה בהם ניכרת ההבנה שההומור הוא כלי יעיל להעברת מסרים לילדים. עם התפתחותה של המודעות לילד ולעולמו, הופיע גל של ספרי ילדים שחיי הילד עומדים במרכזם, ובהם יצירות הומוריסטיות רבות. נוכחותו של ההומור בספרות הילדים המשיכה לגדול, וכיום זהו אחד המאפיינים השכיחים ביותר של סוגה זו.

y

נעים להכיר: Isol / פנינה פלמן

היכרות עם היוצרת הארגנטינאית Isol, שזכתה השנה בפרס אסטריד לינדגרן

ביום שלישי ה-26 במרץ, ב-7:00 בבוקר, צלצל הטלפון בביתה של Isol שבבואנוס איירס. "זה משוודיה", אמרו לה מעבר לקו. "אנחנו מ'פרס אסטריד לינדגרן'". השנה הוענק הפרס ל-Isol. היוצרת הארגנטינאית נבחרה בין 207 מועמדים משישים ושבע ארצות. היא היתה מועמדת בעבר פעמים רבות. הפרס הזה כונן על-ידי הממשלה השוודית כדי להביע הוקרה לסופרים, מאיירים וגופים שמקדמים את ספרות הילדים והנוער, ומעודדים קריאה.

Isol

לשחק עם מפלצות / דור יעקובי

רשימת ביקורת על ספרו של ג'ון פרדל, "מי אכל את לואיס?"

ספרו החדש של הסופר והמאייר ג'ון פרדל, מכניס אותנו לעולמן הקסום של המפלצות כפי שעשו קודמיו, ובה בעת מזמין אותנו "לשחק עם המפלצת" ולהתמודד עם הפחדים שלנו. כבר בתחילת הסיפור מציג פרדל שני מרחבים מנוגדים ודיכוטומיים המאפיינים את "האנושי" ו"המפלצתי": המרחב האנושי – אליו שייכים גיבורי הספר, שרה ולואיס – דומה לעולמנו בהיותו מרחב של קדמה טכנולוגית ותיעוש, אשר הדיו באים לידי ביטוי לאורכה ולרוחבה של העלילה.

מיאכל את לואיס

ימי התום – המאיירת אוה איצקוביץ ו"ספריית עופר" / אורנה גרנות

טקסט המלווה את התערוכה "ימי התום", העוסקת באיוריה של אוה איצקוביץ

בחודש ינואר השנה נפתחה בספריית האיור שבאגף הנוער והחינוך של מוזיאון ישראל תערוכה בשם "ימי התום". בתערוכה מוצגים איוריה של המאיירת אוה איצקוביץ, שנחשפה לראשונה כמאיירת הסיפור "חנה'לה ושמלת השבת". שיתוף הפעולה של איצקוביץ ובית ההוצאה "ספריית עופר" לאורך העשורים האחרונים נמצא במרכז התערוכה, אותה אצרה אורנה גרנות. אנו שמחים לפרסם את הטקסט המלווה את חוברת התערוכה, ומספר איורים של איצקוביץ.

22

הסוֹדוֹת שֶל סִיתִּי / נעמי שִיהַאבּ-נַאי, נוסח עברי: נאוה סמל

פרסום בלעדי לספר "הסודות של סיתי" מאת נעמי שיהאב-נאי

הספר "הסודות של סיתי" ראה אור לראשונה בהוצאת סיימון ושוסטר בניו יורק בשנת 1994 (איורים: ננסי קרפנטר). הספר ראה אור גם בבריטניה, וזכה בפרס ג'יין אדמס לשלום ולצדק בארצות הברית (Jane Addams Award for Peace & Justice). בעבר פרסמנו ב"הפנקס" רשימה על הקשיים בהוצאתו לאור בארץ, וכעת אנו מביאים לכם אותו בנוסח עברי מלא של נאוה סמל, אך ללא כל האיורים.

siti

הספרות כאמצעי טיפולי / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרו של דן זומר, "שוקולדים לא מגיעים סתם"

זומר בחר לגולל את הסיפור מנקודת מבטו של הילד רון, בנו, והעולם המתואר הוא זה של התא המשפחתי, הנתון כולו לסיטואציה החדשה, שטומנת בחובה בלבול, כאב, פחד וגם אחווה משפחתית. הוא מתאר בפירוט את התהליך הרפואי שעברה האם, והאופן בו הוא נחווה על-ידי בני המשפחה, בדגש על הילד המספר. לצד העלאת הפן הרגשי, העובדות הקונקרטיות של תהליך ההתמודדות עם המחלה מהוות את החלק העיקרי של הסיפור, ומעצם תיאורן זומר ביקש לאפשר למשפחות העוברות תהליך דומה תמיכה טיפולית של ממש: הזדהות עם המצב, אפשרות להסביר לילדים על התהליך הקשה ללא הסתרה של הקושי, להעניק כוח ולחזק את המשפחה.

1

איך סיפור גדל? / יותם שווימר

רשימת ביקורת על יצירתם של רימונה די-נור ושחר קובר, "איך ילד גדל?"

כוחו של הטקסט – מלבד הפשטות של התבנית והמוזיקליות – הוא המשחקיות ויצירת ההזדהות של הנמענים-הילדים עם ההתרחשות המתוארת. במידה מסוימת, נדמה כי סיום השיר פונה גם למבוגרים אשר עליהם להיעזר בסבלנות, ולא לבנות את ילדם, למתוח אותו ולנפח אותו לממדים הרצויים להם. המתינו, אומרת די-נור למבוגרים, והכול יקרה מעצמו. אולם ברובו, מתייחס הטקסט לנמענים-הילדים, אשר עשויים להשיב לשאלות הפותחות כמעין משחק חידות מהנה, שלו תפנית משעשעת ומפתיעה: "וילד, איך ילד גדל?". זוהי, כמובן, סוגיה המעסיקה גם את הילדים אשר יוצרים השוואות בינם לבין העולם.

Eich Yeled Gadel