אוליבר ג’פרס
מאיירים ומאיירות ממליצים וממליצות: ספרים מאוירים!
מאיירים ומאיירות ממליצים וממליצות על ספרים מאוירים לכבוד שבוע הספר
אז איך אפשר להמליץ רק על ספר אחד? בחנתי שוב ושוב את הספרייה. על מי אמליץ? אי אפשר לבחור, כל הספרים המאוירים נפלאים מסיבה זו או אחרת. לכן חשבתי לשנות גישה ולבחון את הספרייה מנקודת המבט של ילדיי: איזה מאיורי הספרים השאיר בלבם חוויה בלתי נשכחת?
פתאום דפיקה בדלת
דפיקה בדלת שמשנה הכול
בתקופת החגים כולנו אורחים ומתארחים. מבשלים וסועדים ומנקים ומנקים. לכבוד האושפיזין, הקרואים והבלתי קרואים, אנו מציעים רצף של דפיקות בדלת שאחריהן הכול משתנה.
המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין
על הספרים "האף של וינסנט", "הצבעים חוזרים הביתה" ו-"חמישה ילדים וחיים אחד"
היחסים בין טקסט לאיור הם אחד הנושאים המעניינים ביותר בספרות ילדים, שכן יש בכוחו של האיור להאיר את הטקסט משלל זוויות, להעניק לו מגוון משמעויות ולהפוך ספר לנפלא, או לחלופין - לכישלון.
והילד האחר הוא אני / יותם שווימר
רשימת ביקורת על ספרו של ג'ון בוין, "מה שקרה לברנבי ברוקט"
הסיבה לנדודים הללו פשוטה ומדהימה כאחד: הוריו של ברנבי, שדואגים מאוד מה יגידו השכנים, ומנסים למנוע מבנם לקיים את הווייתי כפי שהיא, מתייאשים. הם לא מסוגלים להתמודד עוד, ומשלחים (או משחררים) אותו. נקודת מוצא רואלד דאלית כל כך, גרוטסקית, מכוננת את שני המישורים של הספר. משום התופעה העל-טבעית של ברנבי, השיטוט ברחבי העולם (ומעבר לו...) במסע התבגרות של כינון זהות עצמית והשלמה עם טבעו, מתקבל מאוד על הדעת.
מה שקרה לברנבי ברוקט / ג'ון בוין
בלעדי - פרסום פרק ראשון מתוך הספר "מה שקרה לברנבי ברוקט" שכתב ג'ון בוין
משפחת בּרוֹקֶט היא המשפחה הכי צפויה, רגילה ומשעממת שיש בעולם. והם גאים בכך. הם מעקמים את האף מול כל דבר שונה ומוזר. אבל מהרגע שנולד בנם השלישי, בּרנֶבּי בּרוֹקֶט, מתברר שהוא הילד הכי שונה שאפשר להיות. הילד פשוט מרחף לו באוויר למורת רוחם של הוריו שלא מפסיקים לדאוג: מה יגידו השכנים? כדי לרַצות את הוריו בּרנֶבּי מנסה להישאר עם שתי רגליים על הקרקע, אבל הוא פשוט לא מסוגל. ואז, ביום גורלי אחד, ההורים מחליטים שמספיק ודי. הם לא מסוגלים להתמודד עם ילד שונה כל כך, מרחף כל כך. בּרנֶבּי צריך ללכת, או יותר נכון, לעוף.
איור ילדי - יש דבר כזה? / יותם שווימר
רשימת ביקורת על ספרם של דרו דיוולט ואוליבר ג'פרס, "הצבעים בשביתה"
"הצבעים בשביתה" הוא ספרו החדש של אוליבר ג'פרס. סליחה, של ג'פרס – שאייר, ודרו דיוולט שכתב את הטקסט. ג'פרס נחשב לאחד המאיירים המובילים והמצליחים בעולם, וגם בישראל כבר קנה לו מקום של כבוד עם הספרים שאייר וכתב, בהם "הבקבוק והלב", "הילד שאהב לאכול ספרים", "תקוע" ו"לאבד ולמצוא". בחו"ל שווק הספר כיצירה החדשה של ג'פרס, וניתן להניח שהתרגום המהיר של הספר לעברית (על ידי נטע גורביץ) נבע בעיקר מהעובדה שג'פרס חתום עליו. זוהי פריבילגיה ששמורה לנבחרת מצומצמת יחסית של מאיירים ומאיירות, ואכן, במידה רבה חינו הרב של הספר נובע מהאיורים של ג'פרס והבחירות הסגנוניות-אמנותיות שהוא מבצע.