טלויזיה

כל אחד צריך סטיבן ביוניברס שלו במה ומסך

כל אחד צריך סטיבן ביוניברס שלו / אור ארנסט

עשר סיבות מדוע כדאי לצפות בסדרת האנימציה "סטיבן יוניברס"

סדרת האנימציה "סטיבן יוניברס", המשודרת ב"קרטון נטוורקס" היא פרועה, מצחיקה, חתרנית וערכית. ואם עדיין לא ראיתם אותה, הנה עשר סיבות טובות להיחשף ולחשוף את הילדים.

חרוזי זכוכית במה ומסך

חרוזי זכוכית / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תוכנית הטלוויזיה של החינוכית "תנ"ך בחרוזים"

האם בטוח שהפורמט הטלוויזיוני המכופתר "איש מקריא לקבוצת ילדים וכולם מתנהגים יפה" מתאים לתיווך התנ"ך? הילדים כבר השתדלו לשבת בשקט כל היום, בגן ובבית הספר, וכאן הם שוב צריכים להקשיב ולהנהן.

כאשר בני האדם לא מסתכלים במה ומסך

כאשר בני האדם לא מסתכלים / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה "חברים בחווה"

אם הסדרה הזו משעשעת ילדים, אלה כנראה ילדים שכבר נחשפו לנבכי עולם המבוגרים (כפי שהוא משתקף בטלוויזיה או בחיים): פארודיה על תוכניות שפץ ביתך, על שעשועוני טריוויה, על חמדנות, תחרותיות ויצרים. החיות עצמן דווקא מגלות רוח צוות ופועלות יחד לא פעם, אבל מניעיהן נחותים למדי.

כוס התה שלי במה ומסך

כוס התה שלי / תמר הוכשטטר

על הקמפיין החדש של "ויסוצקי", יהונתן גפן והקשר בין נוסטלגיה וצרכנות

רק שמה שמתבקש פה מההורים הוא בעצם די מועט: אחרי שיקנו את המוצר, הפרסומת מבקשת רק כמה דקות מזמנם. לא דקות של מאבק עם זאטוט היפר אקטיבי, אלא שיחה נעימה עם בן-תרבות רהוט על כוס תה, כמנהג האנגלים. הילד המחונך מוזמן למעשה ל"שעת התה" שבה יש לענות בנימוס לשאלות ולשוחח שיחות בטלות.

לה ג'וקונדה והחיים עצמם במה ומסך

לה ג'וקונדה והחיים עצמם / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה "כאן ואומן"

הצופים-הילדים יושבים מרותקים למסך ומגחכים מפעם לפעם. לשאלתי הם פסקו: זו אחלה סדרה, ואנחנו מבינים הכול. אני לא בטוחה עד כמה בן ה-7 הבין באמת מהי פרספקטיבה, אבל לפחות הוא יודע שיש דבר כזה ולאיזה תחום תוכן הוא קשור. ודאי גם לא יצליח לעכל את עולמו החרדתי של מונק, אבל הוא זוכר את שמו ואופיו האפל, כמכר ותיק.

דרדסיות בפיג'מות במה ומסך

דרדסיות בפיג'מות / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על סדרת הטלוויזיה "הפיג'מות"

אז מה הבעיה? אני צופה וצוחקת ומתפקעת, ולא מבינה מה הקטע של הבנות ב"פיג'מות". מדובר בשחקניות מצוינות, עם תזמון קומי ועם רצון להוציא את המיטב ממה שניתן להן. הבעיה היא שמה שניתן להן בעייתי מאוד. זה לא שהן מוצגות כטיפשות, נניח. להפך, התסריטאים השתדלו מאוד, ולכן אחת מהן היא אפילו סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, ולכן פולטת פה ושם מושגים מהתחום.

לרשימות נוספות
לגלות את האווטאר במה ומסך

לגלות את האווטאר / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על סדרת הטלוויזיה "אווטאר"

הקטן התמכר לסדרה, הגדול כתב עליה עבודה נלהבת לבית הספר ושניהם זוכרים בעל פה כל פיתול בעלילה וכל "מי אמר למי". ברגע של זמן איכות משפחתי חיפשנו והדפסנו יחד את עץ המשפחה של הגיבורים, ומדי פעם אנחנו פונים אליו ומשחזרים את תולדות השושלות השונות, ואת התכונות המיוחדות של כל דמות. כן, זו "אווטאר", שרצה כבר ארבע עונות בערוץ ניקלודיאון והפכה בת בית בביתנו.

קופצים עלינו בעיניים במה ומסך

קופצים עלינו בעיניים / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על סדרת הטלוויזיה "זאק וקוואק"

בואו ותראו מה קורה כשמקפיצים, את עולם הפופ אפ מגלים", שרים כולם בשיר הפתיחה של "זאק וקוואק" - סדרת אנימציה לגיל הרך, שמציגה עולם שכל הדמויות בו מתנהגות כאילו הן מגזרות נייר בתוך ספר פופ-אפ. הנופים ובמות ההתרחשות אמורים להיות דפים בתוך הספר הזה, וכל מעבר ממקום למקום כרוך בהפיכת הדפים. כל זה טוב ויפה, אלא ש"זאק וקוואק" מציגה אנימציה ממוחשבת מתקתקה שאין דבר בינה ובין פופ אפ.

צחוקים בשטעייטעל במה ומסך

צחוקים בשטעייטעל / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה "חלם בהלם"

בתוכנית עצמה כמובן אין מקום לדיון בשאלת גורלם של יהודי מזרח אירופה. ומן הסתם גם לא חיוני להכיר את כל הרקע כדי ליהנות: מטרתה של סדרה כזו היא בעיקר לעשות היכרות ראשונית, כדי שמעתה השם "חלם" או "העיירה" יעלה חיוך וימשוך לדעת עוד. כדי לעשות זאת, "חלם בהלם" חייבת להצחיק – אלא שהפואנטות של בדיחות יהודיות הן לא בדיוק חומר שגורם להישכב על הרצפה מצחוק. זה הומור יהודי מריר-מתוק, של חוסר ברירה, של נקמת החלשים, של אירוניה שמושא הבדיחה מבין רק כשמאוחר מדי. האם אפשר להעביר חוכמעס כאלה בתוכנית טלוויזיה חילונית ב-2015 ולצאת מגניבים? "חלם" עושה את זה לא רע.

חדר וחצי לכל המשפחה במה ומסך

חדר וחצי לכל המשפחה / אביבית משמרי

מה יש בסרטונים של ניר וגלי שגם ילדים בני 7 וגם מבוגרים בני 40 אוהבים אותם וצופים בהם שוב ושוב?

אותי זה מצחיק. גם ילדיי צופים וצוחקים אתי, ואחר כך מחקים בחיוך את הדמויות והסיטואציות. שאלתי אותם אם יוכלו לומר לי מה מצחיק בסרטונים, והם לא הבינו מה הבעיה שלי. הגדול נהנה ממערכון הטוסטר ולא פירט; הקטן הסביר לי יפה את הפואנטה של המערכון "איפה המפתחות": "קודם הוא לא מוצא את המפתח, ועכשיו את השלט". הם גם מזהים תרבותית חלק גדול מהדמויות, למשל את הערס שדורש שילדו יקבל תמורה לכסף בפינת הליטוף, או את המוקדנית שלועסת מסטיק בטלפון. ובעצם למה שלא יבינו? ילד בן שש ודאי מסוגל לחייך למראהו של שולי הפראייר, שאפילו ג'וק יכול לעבוד עליו.

צ'רלי בראון פוסט מודרני על ספידים במה ומסך

צ'רלי בראון פוסט מודרני על ספידים / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על הסדרה "קסם של הורים"

כמיטב המסורת הסלפסטיקית, יש מוטיבים חוזרים רבים בסדרה: מאכלי בשר מבושלים שמחביאים בכיסים (הסדרה נוצרה הרבה לפני גל הטבעונות), מכות חשמל מכוונות, שימוש אינפלציוני בחומר נפץ (איזה כייף!), פצפוץ ראשים בפטישים, נחשי פיתון שבולעים את הדמויות ("אחזור אחר כך, מהצד השני של הנחש") ועוד תענוגות. יהיו הורים (בעיקר לגיל הרך) שיעקמו את האף, אך מגיל מסוים הגישה הזו נפלאה ומשמשת סתירה בריאה לתקינות ולסטריליות המאפיינות את עידננו.

שבירת הקיר הרביעי בתוכניות הילדים, בין באגס באני לדורה במה ומסך

שבירת הקיר הרביעי בתוכניות הילדים, בין באגס באני לדורה / יוני שלמון

מהי אינטראקטיביות בתכניות טלוויזיה לילדים? האם היא מזויפת, בעלת ערך ממשי?

ישנו ממד משותף עמוק יותר לחוויה האינטראקטיבית לסוגיה והיא שבירת הקיר הרביעי. "שבירת הקיר הרביעי" הוא מונח מקובל בקולנוע ובתאטרון ומשמעותו היא שבירת המחיצה שבין הסרט לצופה. כאשר דמות שוברת אותו, כשהיא מישירה מבט אל הצופה, בין אם זה בתאטרון ובין אם בקולנוע, החוויה האמנותית הופכת ברגע אחד למודעת לעצמה. הדמות יודעת שצופים בה ולכן יוצרת קשר עין. האפקט הדרמטי-קומי הנלווה לפעולה ייחודית זו שובר את ההסכם הקבוע בין הצופה למצלמה: המצלמה מפסיקה להיות מתווכת והופכת לעיניים ממש. המסך נופל ואנו חשופים לדמות; המראה שאינה חד-צדדית יותר, הופכת לחלון שקוף.