מאמרים

"הספר הזה הוא פלסטלינה, ואני לא יודעת מה יהיה בסופו" איור

"הספר הזה הוא פלסטלינה, ואני לא יודעת מה יהיה בסופו" / יאנה בוקלר

על תהליך העבודה לספר "הפילוסוף הקטן"

רוב המחשבה על הספר הייתה כזאת: איך להעביר את התחושה, את השאלות שמתעוררות אצל כל אחד מאתנו והן קצת דומות וקצת שונות, ולאחד אותן לחוויה של איור אחד.

איור מנצח איור

איור מנצח / יותם שווימר

על חמשת הזוכים בפרס בן יצחק לאיור וציונים לשבח לשנת 2016

הבחירה להעניק את הפרס הראשון לספר שלא ראה אור בהוצאה ממוסדת, היא משמעותית, ובמידה רבה פותחת צוהר להרחבת היצירות שעשויות לזכות בפרס. יתרה מכך, בנוסף לעבודתו המקצועית והמוצלחת של אלוא בפרויקט זה, אין ספק שהיתרון המשמעותי שלו על פני ספרים אחרים הוא השימוש המעניין והמיוחד בפורמט המודפס.

שׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינַיִם איור

שׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינַיִם / רונית רוקאס

על סוד קסמם של ספרי הצביעה למבוגרים

לצייר לא ציירתי אף פעם, ואפילו לא שרבטתי, וכל ניסיון קלוש הוליד בית ועץ ודמות של ילד, שנעצרו ברמת ההתפתחות של שנות הגן. כסופרת ילדים זה העציב אותי והקשה עלי, כי יותר מכל רציתי לצייר את הסיפורים שלי. זה לא יקרה. הצביעה לא תשנה את זה. אבל היא העניקה לי את ההתרגשות מהצבע – ולפחות בעיני ההתרגשות הזאת שייכת לילדה שהייתי יכולה להיות.

לא פשוט להיות פשוט איור

לא פשוט להיות פשוט / מיכל בוננו

מסע וויזואלי-רגשי בעקבות איוריו של אנדרה פרנסואה בספר "Little Boy Brown"

הקו של פרנסואה בספר זה הוא לא קו נקי ואחיד, אלא קו משורבט, לא בטוח בעצמו, שמחפש צורה ולא מגדיר אותה. הדמויות, כמו גם האובייקטים במרחב, מצויירים מכמה נקודות מבט בו זמנית – מלפנים, מהצד, ולפעמים גם מלמעלה. הוא מגדיל ומקטין דמויות וחפצים באופן התואם את החשיבות או ההירארכיה שלהם בעיני הילד המתבונן בעולם, ולא בהתאם לחוקי הפרספקטיבה או הפרופורציות הנכונים.

הצדעה למאיירי השחור-לבן איור

הצדעה למאיירי השחור-לבן / דני קרמן

על העושר שבאיורי שחור-לבן

בכל הזדמנות שנופלת לידי אני מדבר בשבח האיורים בשחור-לבן. ברשימה זו אנסה להסביר את הדבר. אסור להתייחס למה שאני כותב להלן כהכללה, ויש לזכור שמדובר בדעה אישית. ברוב הספרים שבהם יש איורים בשחור-לבן - שהם בדרך כלל ספרים לילדים בוגרים יותר מאלו שצורכים ספרים עם איורי צבע - האיורים אינם מהווים רצף המוביל את הסיפור. המשמעות היא שכל איור עומד בפני עצמו. כמובן שמצד התוכן ישנה המשכיות (קונטיניואיטי) שהמאייר שקל להתחשב בה, אבל כשמדובר באיור שחור-לבן, המאייר לא חייב להתחשב באיור הקודם או באיור הבא.

ביצים הוא לא מטיל, חלב הוא לא נותן איור

ביצים הוא לא מטיל, חלב הוא לא נותן / תמר הוכשטטר

על דמותו של האב בספריו של דויד גרוסמן

בהופכו לבעלי-חיים משולחי רסן, מפחידים, הבזים למטלות הוריות, מספר האב סיפור המובלע במשחק המשעשע המוצג לקוראים. סיפור זה עוסק במאבקו הפנימי בין גבריותו לאבהותו. בגעגועיו ל"יערות אפלים" המסמלים את ימיו כצייד נודד, חסר מחויבות ובית. זהו גם שיעור מרומז לאיתמר ש"בכלל לא ידע שבתוך אבא שלו מסתתרות כל החיות האלה".

לרשימות נוספות
"אני מכאן" – מקומיות ישראלית באיורי ספרות ילדים ופעוטות, מתש"ח ועד תשע"ד (או – מסע של אלף מילין מתחיל בעפרון מחודד אחד) איור

"אני מכאן" – מקומיות ישראלית באיורי ספרות ילדים ופעוטות, מתש"ח ועד תשע"ד (או – מסע של אלף מילין מתחיל בעפרון מחודד אחד) / ליאורה גרוסמן

מסע בנבכי אוצרות של תערוכת איור, ומה כל זה אומר על ייצוג ילדי בספרות מאוירת

במהלך אצירת התערוכה, הבנתי שהנושא הזה לא נולד עבורי עם הספר של טלי. למעשה, אני עוסקת בנושא הזה מאז שעליתי ארצה מליטא בגיל חמש. מישהו שנולד כאן אולי לא יבין זאת, אבל מי שהגיע לפה ממקום אחר לנצח ישאל את עצמו – מה זה להיות ישראלי? מה נחשב לישראלי? איזה סממנים חיצוניים יש לישראלי? ובהקשר של הספר שהיה עלי לאייר – איך נראה ילד ישראלי? רחוב ישראלי? בניין ישראלי? בית ישראלי? זה הוביל לשאלה – מהי מערכת הסמלים הישראלית? מהם המנהגים המקומיים, שאין למצוא במקום אחר? מהו סולם הערכים המקומי? מה אנחנו לא מציירים? כל אלה הפכו לשאלות, אותן בדקתי בתערוכה.

כיצד "צמחה" המאיירת אורה איל מ"מעשה בחמישה בלונים" איור

כיצד "צמחה" המאיירת אורה איל מ"מעשה בחמישה בלונים" / חוה יסעור

40 שנה ל"מעשה בחמישה בלונים" - פרויקט משותף עם מרכז מרים רות: התחקות אחר השפעת עיצוב הדמויות והסגנון ב"מעשה בחמישה בלונים" על יצירתה של אורה איל.

לצייר ילדה שהיא תנין איור

לצייר ילדה שהיא תנין / ליאורה גרוסמן

על תהליך העבודה על הספר "עמליה רוצה תנין"

ילדה כזו, צריכה להיות "ילדה עם שיניים". התנין, כך חשבתי – הוא לא רק חיית מחמד. תפסתי אותו כמין אלטר אגו של הילדה, ולכן חיפשתי בכיוון הזה. רציתי ילדה שהיא מתוקה אבל מתוחכמת, אולי גותית, אולי יאפית, היא ורודה ומתוקה, ובו זמנית יש בה עוקץ, איזה שונות וחריגות. השיער הורוד, די הדהים את דלית לב עורכת הספר ואת יעל איכילוב הסופרת, אבל אחרי השוק הראשוני, הן הבינו את הראש והתאהבו.

בין משאלה לציור איור

בין משאלה לציור / תמר הוכשטטר

על ילדים מציירים בספרי ילדים מאויירים ועל המשאלה וההגשמה של הציור

מאחורי כל אחד מהילדים המציירים האלה מסתתר המאייר – ילד מצייר שבגר. בכל אחד מהספרים בוחר המאייר הבוגר כיצד תראה יצירתו של הילד שבסיפור – איפה היא תעמוד על הקו שבין משאלה וגשמיות. יצירה של ילדים יכולה לבטא עבורם יכולת גדולה, כושר המצאה והרפתקה ומן הצד השני לאתגר, לערער ולבטא מצוקה. הפער בין משאלת היצירה הראשונית לבין המתגשם על דף הנייר יכול לתסכל. אך במקרים אחרים, דווקא בפער הזה, בין המשאלה להגשמה, מתקיימת היצירה האמתית.

אמנות הסיפור הכפול איור

אמנות הסיפור הכפול / יניב טורם

על יצירת שני סיפורים (טקסטואלי וויזואלי) בספר "איך ילד גדל?"

שירה של רימונה די-נור “איך ילד גדל?” שפורסם בשנת 1984 כשיר אחד מתוך ספר שירים, יצא אשתקד מחדש כספר עצמאי בהוצאת "איגואנה" עם איוריו של שחר קובר. הספר מספק מבט מיוחד על הקשר שבין טקסט לאיור בכך שהוא מספר שני סיפורים מקבילים אשר לא היו יכולים להתקיים האחד ללא השני. כדי להבין כיצד השיר שכבר פורסם בעבר מקבל משמעות חדשה עם האיורים, וכיצד האיור שנולד בעקבות השיר יכול להתקיים גם בלעדיו, עלינו להסתכל על שניהם מקרוב ולהבין את האיכויות של כל אחד בנפרד ושל שניהם יחד.

קווים ונשימה איור

קווים ונשימה / תמר הוכשטטר

אך לוחות הזמנים הצפופים תמיד והאלפים הבודדים (כמו המאיירים, כך גם האלפים – בודדים) המשולמים עבור העבודה, מאלצים את היוצר, לא פעם, לבחור בפתרונות שיקלו על התהליך. לכן, ספרים רבים המתפרסמים בארץ מאויירים בעזרת תוכנות מחשב. אין להניח, מכאן, שכל מאייר הבוחר במחשב ככלי היצירה שלו עושה זאת מטעמים של נוחות או של נוחות בלבד. המחשב מאפשר קיצורי דרך – חלופה מהירה של צבעים, שינוי ההבעה של הגיבור על פי רצון הסופר וכדומה. חשוב לציין שהדרך הממוחשבת אינה נופלת מאחיותיה בהכרח ולעתים מוציאה, תחת יד מיומנת, תוצאות יפיפיות. בד בבד המחשב הגלוי מדי עלול לאכזב או לשעמם.